"הארנבת השחורה" בנטפליקס: מותחן לא רע שמסתתר מאחורי מחצית ראשונה נוראית

בסרט "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems), הווארד רטנר (אדם סנדלר), יהלומן יהודי ממנהטן, מקבל אין ספור אפשרויות להיחלץ מהצרות שאליהן הכניס את עצמו. כמו כל מהמר כבד, רטנר הולך על כל הקופה ומפסיד פעם אחר פעם. בפני הצופה מוצב אתגר מעניין: מצד אחד, הוא מקווה שהגיבור הפזיז ינצל את הרגע ויחלץ את עצמו מהצרה. מצד שני, אם זה יקרה הרי הסרט יסתיים עוד לפני שהחל. 

שש שנים לאחר ש-Uncut Gems עלה בנטפליקס, אנו פוגשים שוב ברשת את הטכניקה הזאת, הפעם ב"הארנבת השחורה", המיני סדרה המדוברת בכיכובם של ג'וד לאו וג'ייסון בייטמן. לג'ייק פרידקן (לאו) יש אופק מזהיר בחיי הלילה של ניו יורק. המקום שהקים עם אחיו וינס (בייטמן), בר נוצץ בשם Black Rabbit, צובר תאוצה ומוניטין במשך שנים. שוד אלים במקום בערב הומה במיוחד מאיים לחסל את החלום, אלא שהאירוע הזה הוא רק חלק קטן בפאזל שמרכיב את יחסיהם של שני האחים, שלא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות להשתקם. 

על פניו, מדובר באירוע מבטיח. בייטמן ציוות לצידו את הבמאי בן סמנוף שעמו עבד ב"אוזרק" ואפילו את לורה ליני, שגילמה שם את זוגתו הכוחנית והמרושעת לא פחות ממנו והפעם ניצבה מאחורי המצלמה, כשהיא מביימת שניים משמונת הפרקים. הוא אפילו ייבא מהסדרה המוצלחת את מרטי בירד בגרסה המטורללת שלו.

וינס פרידקן הוא אדם מוזנח, נטול עכבות וחסר אחריות לעומת מרטי, איש עסקים מהוקצע ומגולח למשעי שמנסה לשמור על שלמות משפחתו. ובכל זאת, לשניים מכנה משותף רחב מאוד: הם סוכני כאוס שמרעילים את כל מי שעובר בסביבתם הקרובה ומייצרים בעיקר אסונות. לאחר שכבר יצא מהתמונה ועבר לחיות את חייו בקצה השני של המדינה, חוזר וינס לניו יורק בסערה והופך את חייו של ג'ייק לגיהינום. אולם אל לנו לחוס על ג'ייק, שבפני עצמו הוא טיפוס חדל אישים שעושה לא מעט בחירות לא נכונות.

ממינוס ומינוס יוצא פלוס? הנוסחה המתמטית הזאת לא עובדת על השניים הללו, שרק כורים לעצמם בורות ומפספסים אין ספור הזדמנויות לצאת מהם. 

"הארנבת השחורה" נופלת למספר תבניות קבועות המזוהות עם נטפליקס. ראשית, קלישאת המשחק עם הזמן. הנה אנחנו בהווה, הופה - קפיצה לעבר שחושפת טפח ואז טפחיים וכו'. מה שבעבר המאוד רחוק נחשב לטריק חדשני הפך לסימן היכר לעוס ומאוד לא מחמיא של ענקית הסטרימינג. 

מה שעוד מאפיין את נטפליקס הוא הצורך הבלתי נסבל והבלתי מוסבר למרוח את הזמן. כמעט כל פרק אורך שעה, ובארבעת הפרקים הראשונים זה מורגש ומעיק במיוחד, כשהדיאלוגים הארוכים והבלתי נסבלים לא מקדמים את הסיפור כהוא זה. קריאת הגנאי הכי נוראית לסדרת מתח היא "הלכתי למקרר בלי לעצור, חזרתי והרגשתי שלא הפסדתי כלום". המחצית הראשונה של "הארנבת השחורה" שופעת בקללות מסוג זה. גם אם תסיטו את עיניכם מהמסך לחמש דקות תמימות, לא תחושו שמשהו הלך לאיבוד.

על אף החינניות של לאו והיכולות של בייטמן לעצבן את הצופה, ככל שמתקדמת העלילה נדמה שהחוויה תהפוך לצפיית מסך שני, אבל אז הסדרה מתעוררת, כשאת הטריגר מספקים דווקא שחקני המשנה - טרוי קוטסור החירש-אילם בתפקיד הגנגסטר ג'ו מנקוסו ואבי לי, שבתפקידה כברמנית המלנכולית אנה מציגה דמות שונה בתכלית לזו שגילמה כדלי ווסט האקסצנטרית ב"הצד האפל של פלורידה". המימיקות של שני השחקנים המצוינים הללו מוסיפות עומק לעלילה השטוחה ומכניסות אליה כמעט בכוח את הצופה. 

"הארנבת השחורה" תדרוש מכם לא מעט סבלנות, לכאורה באצטלה של התפתחות הסיפור מתוך התחשבות ביחסים המורכבים בין האחים, אבל בחציה הראשון היא מייצרת לא יותר משעמום ארוך ומתפתל. אם תצליחו בכל זאת לצלוח את ארבעת הפרקים הראשונים, תיחשפו למותחן לא רע שלא מדלג על אף קלישאה אפשרית, אבל עדיין יצליח לגרום לכם ליהנות, ולא רק בגלל הכוכבים הראשיים שלו.