עדיף שלא היינו יודעים: כך הרסו לנו את "בית משוגעים" של רן דנקר

שיר אחד - עונה שנייה | כאן 11, 22:12

לפעמים לא כדאי להיכנס למטבח ולראות איך מכינים לכם את האוכל, בעיקר את המאכלים הטעימים. אותו דבר עם מוזיקה, מסתבר.

סדרת הדוקו שיצרו מאיה קוסובר וניר גורלי לכאן 11, "שיר אחד", בוחנת מדי פרק כיצד נוצרו הלהיטים הגדולים במוזיקה העברית. בעיקרון, זה פרויקט סופר־חשוב, שנותן כבוד והערכה למוזיקאים ולנכסי צאן ברזל בתרבות המקומית. מצד שני, כשנכנסים למטבח, לפעמים מגלים שתהליך היצירה לא היה כזה מעניין או מיוחד או מושקע כפי שדמיינו.

למשל, בפרק ששודר אמש סיפרו רן דנקר, ג'ורדי ורון בי על הכתיבה המשותפת של "בית משוגעים" - הלהיט הכי גדול של דנקר. הוא הגיע חרד לסשן, אחרי תקופה ארוכה של דשדוש מוזיקלי, מחשבות על פרישה ועל מיהו ומהו.

רון בי התגורר בזמנו ליד נתיבי איילון, ורעשי הקדיחות של הרחוב הסואן גרמו לו לחשוב על השורה "זה כמו בית משוגעים". וככה המפיק ג'ורדי הקליד ביטים על מקלדת, דנקר הקליט שירה, תוך כדי הם הוסיפו אזכור לנינט, וכשטראק היה מוכן נכנס פתאום מישהו אלמוני לאולפן וקבע: השיר הזה יכבוש את המדינה.

דוקואים מהז'אנר הנ"ל נשמעים תמיד טוב יותר באנגלית. קערות של קוקאין על השולחן, מעריצות שפוכות על הספות, מתופף וקלידן שהולכים מכות על הקונסולה וכתיבת מילים שזוכה למשמעויות כפולות ועמוקות. במקרה של "בית משוגעים" זה לא קרה ככה.

השיר נכתב בסשן קצר אצל ג'ורדי בחדר; לקח להם כמה שעות, אולי יום, אולי יומיים, להרכיב את השיר. קצת כמו מכונת להיטים שמוציאה שירים מתוך פס ייצור מהונדס. כאמור, לפעמים לא כדאי להיכנס למטבח ולגלות איך הכינו לנו את האוכל.