עוד יום שגרתי, עוד גוף שנועד לאזן את הדמוקרטיה וקרס

פה קבור הכלב

היה היה כלב שמירה. היו לו מלונה יפה, קולר ממותג ומבט מאיים בעיניים. הוא היה כלב השמירה של הטלוויזיה. תפקיד חשוב מאוד.

ובאמת, לאורך שנים הרוטוויילר הרגולטורי החזיק קצר את הטלוויזיה הישראלית. הוא ידע לנבוח, להפחיד, להכאיב, אך גם להוביל אותה למסלול הנכון. קצת כמו כלב נחייה. הוא ידע לחסום התערבות מסחרית או פוליטית ולחשוף שיניים בפני בעלי הכוח. ואז הוא מת. היום אף אחד לא שומר לנו על הטלוויזיה, ופה קבור הכלב.

הסערה שנשבה היום (שלישי) ממשרדי הרשות השנייה היתה אמורה לזעזע את המדינה - אבל לא דיברו עליה בטלוויזיה. גם ברשתות החברתיות ניכרו פיהוק גדול וחוסר התעניינות. בצדק, האמת, כי מה בעצם קרה? עוד פקיד הלך הביתה ועוד גוף שנועד לאזן את הדמוקרטיה - קרס. עוד יום שגרתי כאן.

הרשות השנייה נוסדה כדי לפקח על פעילות הערוצים המסחריים ותחנות הרדיו האזוריות. עכשיו הודיעה המנכ"לית מישל קרמרמן על עזיבה אחרי ארבע שנים. במכתב ההתפטרות, שדאגה להפיץ בעשרות עותקים, היא האשימה את היו"ר מרדכי מרדכי ב"קידום אג'נדה להחלשת עצמאותם של גופי התקשורת החופשית".

הטענות של קרמרמן לא מפתיעות. כבר יותר מעשור שכל דבר הקשור לרשות השנייה ולמועצת הכבלים והלוויין - נגוע איכשהו במניעים פוליטיים.

קשה להסביר כמה נורא תיראה הטלוויזיה ללא גוף פיקוח ניטרלי. מצד שני, מספיק להסתכל איך היא נראית כרגע ולהבין לאן פנינו מועדות. לרשות השנייה יש חלק מהותי בהידרדרות המוסרית וברדידות הכללית של התכנים המשודרים. תוכניות טראש שודרגו להגדרה "סוגה עילית", ריאליטי מסווג בתור "תוכן דוקומנטרי", והערוצים מוצפים בתעמולה, בהנדסת תודעה ובפרסומות. אין אכיפה, אין כללים, וכולם שמים פס על החוקים. ג'ונגל אמיתי.

איך זה קרה? בקלות. מקורבים חסרי ניסיון ויכולת הונחתו בתפקידי מפתח, כשמטרתם האמיתית היא לשרת פוליטיקאים ובעלי הון. ככה מי יעז לקנוס את ערוץ 14 בגין אמירות מסיתות? הרי זה ערוץ שחייב מיליונים לרשות, אבל ממשיך לקבל עוד ועוד הטבות.

במכתבה העידה קרמרמן כי היו"ר מרדכי, שקשריו עם הליכוד ידועים לכל (ושהתמנה בתמיכת השר קרעי), דרש ממנה לפטר סמנכ"לים ומנהלים מקצועיים כדי להחליפם במינויים מטעמו. באמצעות העלמת עין וחלוקת ג'ובים הצליחה הממשלה (וגם קודמותיה) להחריב בהתמדה את שוק הטלוויזיה כדי להרוויח שליטה וכוח, וזאת מטאפורה נהדרת לאיך שהיא הצליחה במקביל להחריב את המדינה כולה.

וזה צד אחד של הצרה. את פעילות הרשות מממנים, בין השאר, ערוצים 12 ו־13 (ערוץ 14 השיג פטור בזכות חקיקה ייעודית). בתקופתה כמנכ"לית קרמרמן נאבקה בפוליטיזציה של הרגולציה, אך בו בזמן דחפה להיטיב עם גופי השידור כדי שיוכלו להתייצב כלכלית. היא סיפקה את צורכיהם בכך שאפשרה, למשל, לשדר חדשות ללא הגבלה או לדחוף תוכן שיווקי בלי סוף. היא התקפלה כשקרעי סידר הטבות למקורביו, ולא הצליחה למנוע את הידרדרות הרשות אל קרקעית האוקיינוס.

ואם המנכ"לית שירתה את גופי השידור והיו"ר משרת את הממשלה, אז מי נשאר כדי לשרת את הצרכים שלנו, הצופים?