מלחמה זה שואו - והתקשורת הישראלית נסחפה אחרי תעלולי המנהיגים

ערוצי הטלוויזיה בישראל העניקו לצופים שואו במשך 12 ימים ושיחקו לידי הפוליטיקאים שניהלו את המלחמה • וגם: השינוי הקטן שעשו בערוץ 14 חושף אמת עצובה במיוחד

משדרי חדשות בסיום עם כלביא. צילום: צילום מסך

היום שאחרי המלחמה עם איראן | כל הערוצים

יש ב"סיינפלד" פרק שבו קרמר וניומן משחקים "ריסק" - משחק קופסה עתיק שמשוחק על גבי לוח שעליו מצוירת מפת העולם. השחקנים שולטים על טריטוריות, זורקים קוביות, מזיזים צבאות ושולחים חיילי משחק לכבוש שטחים. בסיום, הלוח של קרמר וניומן נחרב לחלוטין והחיילים הקטנים עליו מתעופפים באוויר, דווקא בעקבות ויכוח על גורלה של אוקראינה. לתשומת ליבו של דונלד טראמפ.

נהוג להשוות מהלכים פוליטיים ומדיניים לסדרות כגון "בית הקלפים" או "פולישוק", אבל אם נחשוב על ביבי וטראמפ בתור קרמר וניומן - אולי נצליח להפנים שבסופו של יום כולנו חיילים קטנים על לוח משחק ענק. ואולי זה הזמן לברר עד כמה המלחמה הזו הונדסה לנו מעל הראש, כחלק ממשחקי כוח ושליטה בין מנהיגי מדינות, מחוללי מזימות ובעלי אינטרסים.

דונלנד טראמפ. חיילים על לוח משחק גדול,

"אבא שלי אומר תמיד, קח בחשבון שהכל הצגה", סיכם ב־13 אייל ברקוביץ' את תחושת המצב. שאול אמסטרדמסקי בכאן 11 פירט יותר: "זו סיטואציה משונה, ראינו בלילה תקיפה של האיראנים בקטאר - אבל זה היה מתואם עם האמריקנים. מתואם מכל כיוון. אחר כך ישראל תקפה בתגובה על הטיל האיראני, וגם זה תואם מכל הכיוונים. זה נראה יותר כמו הצגה שאנחנו סטטיסטים בה. ובסוף, ארבעה אנשים נהרגו בהצגה הזאת".

מלחמה זה שואו. במשך 12 ימי לחימה עשו ערוצי הטלוויזיה לצופיהם שואו של ניצחון. הראו לנו איך פוצצנו לאייתוללות תחנת טלוויזיה ואיך זרקנו פצצות על סמלי משטר (נגיד, שער כניסה לכלא או שעון בכיכר). ספרנו הישגים והתמוגגנו. במקביל, בטהרן עשו בדיוק אותו הדבר. כל בניין שנפגע מטיל וכל נרצח ישראלי - הפכו לכלי משחק בסרטוני תעמולה איראניים. בינתיים, בארה"ב, הנשיא טראמפ עשה שואו משלו וקבע עובדות, מהלכים והפסקת אש באמצעות הרשתות החברתיות והטלוויזיה.

התקשורת הישראלית נסחפה, צילום: צילום מסך

ומה היה תפקידה של התקשורת במשחק המלחמתי? היא נסחפה אחר תעלולי המנהיגים, ששיחקו בה והשתמשו בה בשביל להדהד מסרים, לבצע מהלכים, לעצב נרטיבים ולהציג בפנינו מציאות מהונדסת. כיום מכריעים מלחמות לא רק עם כלי נשק, אלא באמצעות תעמולה והסברה, הסתרת מידע, שקרים, קביעת עובדות ותמונות ניצחון. ככה כל צד יכול לטעון: אני ניצחתי.

מי שמכריז על עצמו כמנצח בלתי מעורער במלחמה עושה זאת כדי לכתוב את ההיסטוריה, להצדיק את מות החפים מפשע, את סבלם של הפצועים, את בזבוז הכספים ואת הפוסט־טראומה. במלחמות אין מנצחים, כי בעצם כולם מפסידים.

"נוהגים להשוות את נתניהו לצ'רצ'יל, אבל יש עוד אפשרות להשוואה: אלכסנדר מוקדון" (שמעון ריקלין, עכשיו 14)

מאז 7 באוקטובר ועד לאחרונה השתמשו בערוץ 14 בסלוגן "בעזרת ה', ביחד ננצח", אשר התנוסס בקביעות בשולי המסך ליד הדגל המתנפנף. השבוע שינו מילה אחת: "בעזרת ה', אנחנו ננצח".

ערוץ 14. אנחנו ואתם, צילום: אפרת אשל

לא הייתי מייחס לכך חשיבות, ועוד בימי מלחמה, אלמלא העובדה שכמעט בכל רגע נתון מישהו בערוץ מחלק את העם ל"הם ואנחנו". אז אם כותבים על המסך "אנחנו ננצח" - זה לא מקרי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר