ערוצי התבהלה: הטלוויזה מציגה - שק חדש של חרדות

אי אפשר לגור בישראל מבלי לחיות בחרדות 24/7. המציאות החדשה שנחתה עלינו - אחרי שאיכשהו התרגלנו לשגרה המבאסת עם החטופים והבוץ העזתי שהיתה פה קודם - הביאה איתה שק חדש של חרדות לחיינו.

והטלוויזיה משחקת על שני מגרשים בו־בזמן - מצד אחד היא זו שמעצימה את החרדות שלנו, מפתחת אותן, מתדלקת אותן ומזמינה אותנו לקבל עוד; מצד אחר, היא גם משתוקקת לפתור אותן. מיותר לציין שלא בהצלחה יתרה.

אנחנו נשאבים לשידורי החדשות ברגעי חירום במחשבה כי אם נהיה מעודכנים זה יעזור לנו להתמודד עם חוסר הוודאות הכללית. אולם בטלוויזיה לא מספקים רק מידע אמין, אלא מנסים להוסיף לו תבלינים וספקולציות, להפחיד ולנפח. כיוון שיש המון שעות שידור לשרוף, קל להיסחף לפרשנויות מופרכות, לשאול את השאלות הלא נכונות ולהסתבך.

ולא משנה שכבר עברנו כמה וכמה מטחים קטלניים, באולפנים עדיין לא הצליחו להבהיר כהלכה את הוראות ההתגוננות המעודכנות מפני טילים. ברגע שצפצופי ההתרעות חודרים לשידור - מייד משתלט כאוס על האולפן. המסבירן במדים מפקע"ר חוטף מטח של שאלות, אך לא תמיד יש לו תשובות. אף פעם לא ברור מה לעשות, המגישים מדלגים בין מרחבים מוגנים גם כשלא צריך, התקלות הטכניות מתרבות, וגם השטויות שפולטים בשידור.

בין לבין מביאים לראיון את מיכל דליות ושואלים את גברת סופר נני מה לעשות עם הילדים או איך להפחית חרדות. אולי אם יפחידו אותנו פחות בטלוויזיה וימצאו דרכים להרגיע אותנו - נהיה מדינה מעט פחות חרדתית.

ילדים

מלחמות הן לא לילדים. אם המציאות היתה סדרת טלוויזיה, היו מסווגים מלחמות לגילי 16 פלוס. אבל מה לעשות שאנחנו חיים בסרט רע של מלחמת נצח, ואיכשהו מצאתי את עצמי בלילה הלבן הראשון מסביר לילד שלי בן ה־9 על פצצות גרעין ומעגלי נשורת. איזו מציאות אומללה לגדול בה.

ילדים, לא משנה באיזה גיל, לא יכולים להתחמק מהמלחמה. אי אפשר לעשות להם "החיים יפים", כמו בסרט של רוברטו בניני. הבת שלי, בקושי בת שנה וחצי, עדיין לא יודעת להשלים משפט של יותר משתי מילים - אבל גם היא מבינה שמשהו לא טוב קורה עכשיו. צפצופים מוזרים מהטלפון מקפיצים אותה, אזעקות ליליות גורמות לה להתעורר בבהלה ובבכי, והאינסטינקט הטבעי שלה הוא כמובן לטפס מייד על אבא ואמא - ולא לשחרר.

אומרים שהעורף חזק, אבל שני ילדים קטנים בבית לתקופה ממושכת זה הסיוט בהתגלמותו. אבא, אבא, אבא כל היום וכל הלילה. לרגל המצב פתחו פלטפורמות השידור בחינם את כל ערוצי הילדים, אבל גם לילדים אין ראש לטלוויזיה כרגע. הם רק רוצים לשבור את הבית ולהרעיש כמה שיותר.

בשקט־בשקט, בין דיווחים על פקק באוטוסטרדה של טהרן לעוד פיצוצים, אזעקות ובניינים קורסים, סיפרו אתמול בחדשות כי המצב הנוכחי יוארך לפחות בשבועיים. עד שהמלחמה הזאת תסתיים הילדה הקטנה - שעדיין לא נולדה ב־7 באוקטובר - כבר פחות תיבהל מהתרעות על מטחי טילים. זה יהיה חלק בלתי נפרד מחייה הקצרים - בומים, אזעקות וחרדות.