"מלחמה על הבית", זה הסיפור שלנו בשנה וחצי האחרונות, וזה גם שמה של תוכנית תעודה חדשה שתעלה היום בערוץ 24 , ובה באמצעות ארבעה פרקים, באורך של 24 דקות כל אחד, יסופר מארבע זוויות שונות סיפורה של השבת האיומה של 7 באוקטובר.
בסדרה - שתשודר בבכורה הערב (שלישי) ב-21:00 ומחר בשידורים חוזרים - באמצעות ראיונות עם יותר מ-20 אנשים שמשחזרים את הסיוט שעברו - ולצד סרטונים, הודעות קוליות והתכתבויות ווטסאפ מזמן אמת - יוצגו סיפוריהם של ארבע משפחות ישראליות מקיבוץ כפר עזה, שלכולן גורל משותף: שחר אביאני, הרבש"ץ של קיבוץ כפר עזה, אביה של שי-לי, ניראל זיני וניב רביב, משפחת ליבשטיין, משפחה בה ורד ליבשטיין איבדה את אמא שלה בלהה, את בעלה אופיר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, והבן שלה ניצן ומשפחת גולדשטיין-אלמוג בה נרצחו אב המשפחה נדב והבת הבכורה ים, האם חן והילדים אגם, גל וטל נחטפו לעזה ושוחררו לאחר 51 יום.
על העריכה הראשית אמונה שרית אסנפי, שסרטה "השמיעי קולך", על פגיעות מיניות בחברה החרדית, זכה בפסטיבל חיפה בשנת 2023 בציון לשבח יומיים לפני 7 באוקטובר. את הפרקים על שחר אביאני, ניראל זיני וניב רביב ביימה אנספי ואת הפרקים על משפחת ליבשטיין ועל משפחת גולדשטיין ביימה רעיה שוסטר.
מי שמגיש את התוכנית הוא צביקה הדר, שלראשונה מוביל תוכנית תעודה מהסוג הזה. זאת לאחר שבמשך חודשים היה בשטח, ירד לדרום עם משאית והתנדב לשנע ציוד לחיילים, למפונים, הקים חמ"ל הלוויות ועשה כל מה שאפשר היה לעשות כדי להאיר במעט את השחור שעטף את הכל.
"באתי לעשות דוקו, ללוות את המשפחות ולספר את הסיפורים שלהן. זה חשוב בעיניי", אומר הדר. "יום הזיכרון נהיה משהו שיושב במקום אחר לגמרי. יש אנשים עוד חטופים במנהרות, יש משפחות שלא משתקמות. כל הסיפור הזה הוא מערבולת אחת גדולה, ובסדרה הזאת נתנו לזה ביטוי דוקומנטרי. זו לא תוכנית אקטואליה שבה אני מביע את דעתי, אלא זה לבוא לספר את הסיפור".
ארבעה סיפורים מהתופת, דומים ושונים. מצאת משהו משותף לכולם?
"אלה ארבעה סיפורים שונים, אבל בכולם פגשתי אנשים נדירים שעם כל הקושי אצלם, אני רואה את הרצון להמשיך, לתקן, לחייך, להמשיך את המשפחה, לחבק. זה לא לראות את חצי הכוס המלאה, אלא את הטיפה בכוס הריקה. יש איזה סוג של אופטימיות זהירה מהולה בהמון עצב עם תובנות שחלקן לא ברורות. זה תהליך מורכב שניתנה לי הזכות ללוות, ואני חושב שכולם צריכים להכיר ולדעת על הסיפורים האלה. הם כולם רוצים להשאיר חותם ומורשת, להביא משהו לתודעה שלנו כישראלים.
"המילה 'מולדת', מילה של פעם, מקבלת פה תוקף ומשמעות. אתה שומע סיפורים מזעזעים. מצאתי את עצמי יושב לידם ואומר 'איך? לא קולט את זה'. כמו בסרטים של היצ'קוק. אימה. אני אדם של מילים ולא מצאתי את המילים".
באופן כללי עשיית דוקו היא חדשה עבורך בעולם הטלוויזיה.
"כשהציעו לי את הפרויקט, הרעיון היה לעשות דוקו נטו, וזה קסם לי. לא עשיתי מעולם דבר כזה, אבל גם מעולם לא נהגתי במשאית לפני 7 באוקטובר. הכל השתנה. כולנו השתנינו. באתי למסע הזה עם נקודת המבט שלי, שהיא גם קומית ואופטימית, לא כעיתונאי או אדם עם אג'דנה, אלא כאדם שאכפת לו, בדיוק כמו כל אזרח שהתנדב. ניתנה לי הזכות לספר את הסיפור שלהם. אפשר היה לעשות 40 פרקים מהשיחות שלנו. צריך ללמוד מהאנשים האלה ולקבל השראה.
"קיבלתי הזמנה לאירוע הפתיחה הרשמי של מרכז ניב ניראל לעיבוד חוויות מלחמה, על שמם של ניב רביב וניראל זיני, ומסתבר בכלל שזה הראשון בארץ, וזה מאוד מרגש אותי. זה חשוב לנו כמארג חברתי וכאנשים. זה הסיפור שלנו. כשאתה נמצא שם, זה לא דומה בסוף לאף סרט. ניסינו להביא גם מידע דוקומנטרי נקי, אבל כשאתה נמצא שם פיזית, זו חוויה אחרת לגמרי. אני חושב שזה חשוב להגיע לשם, לראות את המקום.
"אני לא מבין איך כל חברי הכנסת שאמורים לעבוד ולייצג אותנו לא נמצאים שם על בסיס קבוע, מלווים את האנשים האלה, כי זה אחרת לגמרי מאשר לדבר על כיסא באולפן טלוויזיה. היתה לי זכות להכיר את האנשים האלה. הם בליבי ואני מקווה שהם בליבו של כל עם ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
