ואני בכלל כתבתי להיום טור ביקורת על "המפקדת". אבל כפי שקרה גם בערב הקודם שבו תכננו לשדר את סיום העונה של הסדרה - גם אתמול משהו קרה - בוטלו התוכניות, ושוב שינויים בלוח השידורים.
החדשות כהרגלן השתלטו על רצועות הפריים־טיים, המהדורות התארכו, ובין דיווחים מבתי החולים לעדכונים היה שלב שבו שידרו בכל הערוצים אותה כתבה. נציג אחד מכל מהדורה יצא לטיול מודרך מטעם דו"צ בגזרה המערבית של דרום לבנון. 100 מטר מהגבול - אבל מהצד השני של הגדר.
לעיתונאים היתה זו הזדמנות לתעד את עצמם בסבך שיחים, לדקלם קלישאות ("ככה בדיוק אנשי חיזבאללה ראו את ישראל פרוסה בפניהם") או לדבר על עצמם. "בשבוע שעבר צילמתי את ירי הרקטות כשאני 200 מטר מהגבול - הפעם הגיע הזמן לעבור לצד השני", השוויץ עתי שלו בערוץ 14, בעוד אוהד חמו מ-12 חבש קסדה, דאג להצטלם בכניסה לפיר מנהרה וסיפר: "זו פעם ראשונה שלי באופן אישי בלבנון מאז 2006".
בינתיים, בערוץ 13 המשיך רועי ינובסקי לתעד עצמו בזירות לחימה שונות של המלחמה הזאת; אחרי הסרט שעשה על שירותו בעזה - הפעם הוא שלח למהדורה סרטון סלפי "בסבך הלבנוני".
עבור דו"צ סיור כתבים שכזה, נוהל שחוזר על עצמו בהתמדה מתחילת המלחמה, זה יח"צ קל ונוח. מארגנים נסיעה מאובטחת לשטח מטוהר, מראים לעיתונאים שליטה בקרקע, מציגים אמל"ח שנתפס ומציגים נרטיב מסוים (הפעם, פיר המנהרה התגלה מתחת לעמדת יוניפי"ל). כל המהדורות שידרו בהתלהבות - באותה שעה בדיוק.
זה משרת מצוין את הצבא בהנדוס תודעת האזרחים, אבל חשוב לזכור שמבחינה תקשורתית המערכה בלבנון שונה מזו שהתנהלה בעזה. הרצועה היתה - ועודנה - שטח שישראל שולטת על הכניסה והיציאה אליו וממנו. עד היום לא אושרה לשם כניסת עיתונאים זרים, וכל הדיווחים מעזה בשנה האחרונה יצאו דרך סיורי דו"צ או באמצעות עיתונאים פרילנסרים שגרים בעזה (ומאוד פרו־חמאס).
לעומת זאת, וזה כבר ניכר היטב בסיקור הבינלאומי של הקרבות בצפון, לבנון מלאה בתקשורת זרה. עיתונאים בכל השפות זורמים לשם ומדווחים בלי פילטרים מביירות ומסביבתה. לא רק שאין לנו שליטה עליהם, ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שאין לה כתב שמדווח בחדשות מביירות. וכשזה המצב, והמהדורות שלנו תלויות רק בסיורי השטח של דו"צ - שוב לא נצליח להבין מתי אנו מתקרבים לרגע שבו תיגמר לנו הלגיטימציה הבינלאומית להמשיך להילחם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו