משהו טוב קורה באסיה, והוא נראה אחלה דרך סטרימינג. לדוגמה, "שוגון" היפנית, שהיתה הסדרה הטובה של השנה ובטח תקטוף ים פרסים בטקסי הטלוויזיה המתקרבים. לפניה היתה "משחק הדיונון" הקוריאנית, שלנוכח הצלחתה תחזור בדצמבר לעונה חדשה.
עד לפני עשור או שניים, סדרות זרות היו דגל אדום. ההנחה היתה שצופים לא מסוגלים להתמודד עם שפה אחרת, ולכן יצירות זרות נחשבו כמעדן לאניני טעם.
הגלובליזציה, הסטרימינג ושינוי הרגלי הצריכה פתחו שער בינלאומי לדרמות ספרדיות, טלנובלות טורקיות, סדרות מתח ישראליות, ריאליטי מדרום אמריקה ועוד. כל תקופה והטרנד שלה. עכשיו, אנחנו עם היפנים והקוריאנים.
ההקדמה הזו נועדה כדי לציין שתי סדרות. הראשונה, "פצ'ינקו", היא סאגה תקופתית על הכיבוש היפני בקוריאה, מתישהו לפני מאה שנה ויותר, ועל משפחה קוריאנית שחיה בצלו.
עונתה השנייה משודרת כעת באפל +tv (הפרק השני בה היה קודר אבל מעולה), והיא כוללת בגידות ופוליטיקת זהויות וסממני טלנובלה; אך כוחה של "פצ'ינקו" הוא שהיא מספרת סיפור שלא נגעו בו בתרבות המערבית.
גם "סאני" היפנית, שסיימה בסופ"ש עונה ראשונה (עם סוף שמאפשר אחת נוספת), הביאה איתה ערך מוסף כשהציגה את השחקנית האמריקנית, ראשידה ג'ונס, אבודה בקיוטו. בעלה ובנם נעדרים, ובסיוע רובוט עם בינה מלאכותית היא חוקרת את האמת על גורלם, על היקאוזה ועל תבונה רובוטית. יפן איז ביג אין דה סטרימינג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
