אדומים מבושה: פעם, כשהיינו צעירים, בערוץ היחיד שהיה בטלוויזיה ניסו לשכנע אותנו לאכול ירקות ופירות בתשדירי פרסומת עם אלברט פירות אללה ירחמו. היו גם סרטוני אנימציה של פעם, ואחד הג'ינגלים המפורסמים היה: "מבושלת או טרייה, תמיד מבריאה. יש לי ויטמין סי, הצטננת - קח אותי", כדי לשכנע אותנו לאכול עגבנייה.
מאז עברה העגבנייה הרבה גלגולים, ובשנתיים האחרונות היא מזוהה בתקשורת הישראלית עם טורקיה. אפילו ב"קופה ראשית" היה פרק שעסק בעגבנייה מקומית מול עגבנייה מטורקיה. איזה מיתוג יש לעגבנייה.
ביום רביעי עסקו מהדורות החדשות במחיר המטורף החדש שרשמה העגבנייה הישראלית. שוב חזרנו אל הבנדורה. בעלי הסופרים התראיינו וסיפרו שמדובר בגזל שנובע מהחקלאים, החקלאים הסבירו ממה נובע המחיר הגבוה, וכולם הסכימו שמדובר בחוצפה ושחבל שהגענו למצב הזה. פתרונות כמובן אין - או לפחות לכולם יש לכאורה על הנייר, אבל שום דבר לא באמת יקרה.
העגבנייה החליפה לרגע את שערוריית המחירים של כרטיסי הטיסה, שתפסה את כלל מהדורות האקטואליה ביומיים האחרונים. משפחות מנס ציונה סיפרו כיצד נתקעו בסלוניקי, משפחות מתל אביב סיפרו איך נדפקו בלרנקה, וכולם דיברו על החוצפה של חברות התעופה. כמו עם העגבנייה, ככה עם כרטיסי הטיסה: אנחנו זועמים יומיים - וממשיכים הלאה.
דווקא דרך כתבות הצרכנות הללו אנחנו יכולים ללמוד כיצד איבדה התקשורת את כוחה. קל לדבר על תפקודה של התקשורת כשמדובר במלחמה הבלתי נגמרת בצפון ובדרום. שם לציבור יש החלטה ברורה מי הטוב ומי הרע, וכולם אוהבים לשמוע רק את דעתם.
דווקא כסף וצרכנות הם נושאים שנוגעים לכולם - אנחנו הרי לא אוהבים להיות פראיירים, ולא משנה כמה כסף יש לנו בארנק או אם אנחנו חושבים שמירי רגב היא מתנת האל לאנושות, או דווקא נעמה לזימי. העגבנייה יקרה לימנים ולשמאלנים, לדתיים ולחילונים, לאוהדי הפועל ולאוהדי מכבי, וגם לפוליטיקאים.
בשבוע האחרון הראו לנו בטלוויזיה איך דופקים אותנו דרך הכיס כמעט בכל דבר. הסבירו לנו את המחיר הכלכלי הנורא של המלחמה, דיברו שוב על הריבית במשק, ובאופן כללי נתנו לנו הרגשה שהכסף שלנו לא שווה שום דבר. אם הדברים שמוצגים בטלוויזיה הם האמת - הרי היינו אמורים לשטוף את הרחובות, כמו במחאה ההיא שסידרה לדפני ליף ולאיציק שמולי את הקריירה. אבל היחידות שנמצאות ברחובות הן משפחות החטופים, ולא המשפחות שקונות חטיפים.
אולי בכלל יש אופציה אחרת: שלא באמת קשה פה כלכלית כפי שמנסים לשכנע אותנו, ושבטלוויזיה מנסים להראות לנו כמה נורא פה כשלמעשה רובנו חיים במצב כלכלי משובח, טסים לחו"ל במחירים מטורפים וזורקים עגבניות לפח כשאנחנו שבעים. במקרה הזה, הטלוויזיה נעה בין טרנד לטרנד בלי יכולת להעמיק בסוגיות כלכליות. למשל, לא רק העגבנייה יקרה - אלא גם המלפפון, אבל המלפפון לא היה אתמול בטלוויזיה.
בטלוויזיה מנסים להסביר לנו איך קונים נכון, איך לא להיות פראיירים ובעיקר איך לחיות בזול. במציאות, אנחנו מחכים למזוודות שלנו בשדה התעופה של איזה אי יווני, קונים עגבניות בלי חשבון ורק מקללים מול הטלוויזיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו