פרק הפינאלה של הדרמה הרומנטית לא עמד בציפיות. אחרי עונה מענגת ברובה, חשף הפרק האחרון את פגמיה של סידרת הפיל גוד הכי טובה שנראתה פה זה שנים. "להיות איתה" היא פנטזיה רומנטית. ככזו, היא היתה עמוסה כמויות של קיטש סכריני מתוק, שנמשח באלגנטיות על פני תסריט בינוני. רוב הזמן זה עבד. גם בפינאלה נועה הולנדר בחרה נכון. כצפוי, אחרי התלבטות קצרה בין פיט האמריקני שמציע את החלום ההוליוודי בצורת יהלום לבין עמוס דהרי, הולנדר רצה לזרועותיו של האופה התימני הסקסי. עד כאן הכל טוב. אז למה הטעם חמוץ?
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין היפה והעשירה לעני הכישרוני היה המנוע של העלילה. משחק מצוין של הגיבורים וכימיה טובה בין השחקנים הפכו את הצפייה ב"להיות איתה" לחוויה נעימה, כזו שמסתיימת בחיוך. במידה רבה הגיבורים הצליחו לטשטש את כל מה שמסביבם: הדמויות הפלקטיות, השימוש בסטריאוטיפים ובקלישאות, קווי העלילה המופרכים. כל אלו הגיעו לקו הסיום כשהם זועקים "גלי עטרי" בגרון ניחר. הבדיחה על הרומן ההוא בין אביו של עמוס לעטרי הפכה מחביבה למתישה, מסלולו הידוע של שימוש־יתר במוטיב. הדמויות החדגוניות שעטפו את נועה ועמוס לא הצליחו להתרומם מעל לסל התכונות הבסיסי שנקבע להן בסינופסיס. היוצאת מן הכלל, ונסה, שהפכה באקט מופרך לעוזרת האישית של צביקה (מארק איווניר, זוכה פרס "שורות המחץ בתסריט"), עברה בפינאלה מהפך אישיותי מרהיב. סצנות ספורות אחרי שביקשה מעמוס לחזור אליה, חשפה בפניו את התוכנית הזדונית שהיא וצביקה רקמו מאחורי גבו. אהה. אמין זה לא.
ככל ש"להיות איתה" התרחקה מאזורי הריאליזם היא הפכה להיות יותר ויותר מעצבנת. כשצביקה מזמן צלמי פפראצי לתעד את פיט ונועה המאורסים הטריים, אפשר להשתכנע בקלות שמדובר באותו סוכן מניפולטיבי ושקרן שלמדנו להכיר ולאהוב (ולשנוא). כשוונסה מתוודה בפני עמוס על מעלליה - והוא בתגובה מחבק אותה, כתימני בעל לב חם ורחום - התחושה היא שמישהו פה רקח האפי אנד מלאכותי על חשבוננו.
חוסר המאמץ התבטא גם בדיאלוגים. אחרי עונה מלאת פנינים, הגיעו לפינאלה שורות חלולות ("פיט פאקינג האוונס הציע לך נישואין, את קולטת את זה?"), גילום של שיא השטחיות בקרב בנות להקתה של הולנדר. גם מהצד השני לא נבנו דמויות מורכבות. השימוש שנעשה בתושבי "שכונת חיים" בבת ים הותיר גם הוא טעם לוואי. מתחת למעטה האנשים הלבביים הסתתרה ערימת סטריאוטיפים שבאה לביטוי בדמויות השכנים ובבני משפחת דהרי. אם המשפחה והאח אסף אופיינו כאנשים בעלי טמפרמנט, חמומי מוח, אינטרסנטים. היציאה מהארון של מירב (האחות הצעירה) הרגישה כמו קו עלילה מאולץ. הניסיון לומר משהו משמעותי בנושא קבלת הורים את ילדיהם הגאים הוחמץ. החיבוק בין האם לבת בפינאלה הגיע מעט מדי, מאוחר מדי ושימש רק לסגירת קצוות. הנוכחות של אייל גולן בסידרה גם היא היתה קשה לעיכול. את זה לא היה אפשר לצפות, אבל לפתע ההוראה של המלך לזמרת הליווי שלו "לכי, תני גם לו חיבוק" עוררה אי נוחות. פיסה ממציאות ים־תיכונית דינמית: אתמול היית מלך הרייטינג, היום אתה אקס פקטור.
בפינאלה למדנו שג'ייסון לואיס הזדקן מאז גילם את סמית' ב"סקס והעיר הגדולה", שאי אפשר לקנות אהבה ביהלומים, ושגם לגברים עניים בעלי חוש הומור יש סיכוי עם דוגמניות־על מיליונריות. אחלה. אפשר רק לקוות שבעונה השנייה עמוס ונועה יזרקו את כולם וייסעו להחליף רוק וסיפורי ילדות לבד. בזנזיבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו