פוסטר של ארץ ישראל הצבועה והסאחית: מבחן ההורים הגדול

מאז ימי האדם הקדמון ועד היום מתווכחת האנושות ללא הרף על חינוך הדור הבא. פסיכולוגים בנו לעצמם אחוזות בזכות הטריגר הנ"ל, ועדיין אין ספק כי בני האדם לעולם לא יסכימו על שיטה אחת שתתאים לכולנו.

הורות היא עניין אינדיבידואלי, כך שניסיון להפיק שיעור אוניברסלי על ידי השוואת חוויות של משפחות במצבים שונים - כפי שעושה התוכנית "מבחן ההורים הגדול" – הוא מהלך שנוי במחלוקת.

המציאות מורכבת, ולכל אדם היסטוריה פרטית שעיצבה את הצורה על פיה בחר לחנך את ילדיו. רוצה לומר, אם אדם עבר התעללות בצעירותו, חווה גזענות או קיפוח הרי שהוא ירצה להפקיד בידי ילדיו כלים ספציפיים כדי להתמודד עם העולם כראייתו. וגם, חינוך של ילדים עם מוגבלויות לא אמור להתנהל בצורה דומה לחינוך המצופה למשל בקרב ילדים מחוננים.

אולם כנראה שמשפחה ישראלית, כפי שאלו משתקפות ממסכי מדורת השבט, היא משהו גנרי. אם בגרסה האמריקאית של הפורמט השתתפו בין היתר זוג להט"בי, אב חד-הורי ואישה שמגדלת את בן אחיה המנוח, הרי שהמשפחות המודרניות שבערוץ 12 ליהקו הן כמו פוסטר של ארץ ישראל הצבועה והסאחית. דתיים, מזרחיים, סובייטים, עובדי אדמה, אנשי צבא, כולן דמויות סטריאוטיפיות שמייצגות מיינסטרים קל לעיכול, ומכאן גם שיטות החינוך שלהן יחסית דומות.

"מבחן ההורים הגדול", הריאליטי החדש של קשת שהושק הערב, הוא למעשה תחרות בין משפחות. את האירוע מנהלים הפסיכולוג דני פרידלנדר ויועצת ההורות עינת נתן (הכוכבת האמיתית של התוכנית, שמספקת ערך מוסף והבחנות חשובות).

לאורך ששת הפרקים מתמודדים ילדים והוריהם באתגרים מצולמים. כשבסופם מנתחים כל ההורים את הסיטואציות ומכריעים מי מהם פעל נכון, מי יעלה לגמר ומי יוכתר לבסוף כמודל חיקוי של מדינה שלמה. אולם מי קבע שניתן בכלל להכריע? האם יש נכון ולא נכון בהורות?

הנגשת החינוך לכדי תוכנית ריאליטי בעצם מתנגשת באלמנטים שהורות אמורה להזהיר מפניהם. "מבחן ההורים הגדול" מבוססת על שיפוטיות, מחלקת את העולם לשחור ולבן, צובעת מנצחים ומפסידים, מתייגת ומקטלגת. מבחינתה אין חילוקי דעות בתוך המשפחה, היא מסתכלת על הילדים כדמוית חסרות אישיות וזהות, מטשטשת את הפרט ולוחצת על רגשות למען רייטינג.

לכן חשוב לזכור כי המשפחות שמשוויצות בחינוך נהדר שמניב הישגים וגאווה, אותם האנשים שהתוכנית תכתיר להורים הטובים במדינה, היו משוכנעים שחשיפת ילדיהם הקטנים במערומיהם בפריים-טיים זה רעיון חינוכי מוצלח. אולי הם לא בדיוק מודל חיקוי אידיאלי של "ההורה הטוב".