פרינג' שאינו קרינג': "זו במה גדולה ושואו בלי הנחות"

כבר שנים שדורון תבורי הוא אחד משחקני התיאטרון העסוקים והמוערכים בארץ, ולצד תפקידים מרשימים בתיאטרון גשר הוא אוהב לצאת להרפתקאות על הבמה ולככב במחוזות הפרינג'.

זה בדיוק מה שהוא עושה בהצגה "זהו סוף" על פי המחזאי האוסטרי פטר טוריני, בבימויו של רוברט יון (יונייב) שתעלה בבית החייל בתל אביב ב־3 באוגוסט והיא שילוב של הצגת יחיד, סטנד־אפ, ורביעיית נגנים שמנגנים מוזיקה מקורית - יצירה שלא דומה לשום דבר שעשה עד היום בתיאטרון.

המחזה מגולל את סיפורו של עורך ראשי של עיתון בווינה, שמסתגר בדירתו ומבטיח לשים קץ לחייו מייד אחרי שהוא מסיים לספור עד אלף. תוך כדי הספירה הוא מתחיל להרהר באירועים שחווה כדי לשפוך אור על הנסיבות שאילצו אותו לקבל את ההחלטה הגורלית. המותחן ההומוריסטי נכתב בשנת 1997 והפך לאחד הפרויקטים המזוהים ביותר של המחזאי האוסטרי פטר טוריני, חתן פרס נסטור, פרס גרילפרצר ופרס קסטנר, ומתאר גם משבר שפוקד את המדינה בגלל נתק כמעט מוחלט בין העם לאליטה השלטונית היוצרת תחושת ניכור וחוסר אמון.

בארץ זה עולה כעת לאחר הצגות הרצה בהפקה פרטית מושקעת ובתהליך יצירה שהפתיע גם את תבורי עצמו, שיצא להרפתקה הזאת מבלי לדעת לאן היא תיקח אותו.

"הסיפור שאותי הכי מרתק פה זה הגלגול של היצירה", מספר תבורי בראיון ל"ישראל היום". "רוברט הבמאי פנה אלי, כסטודנט באוניברסיטת חיפה לתיאטרון שכתב, הפיק, ביים ושיחק בפיצ'ר בכוחות עצמו לגמרי, בלי שום תמיכה. הוא הראה לי את הסרט ונדלקתי עליו. הבן אדם מצא חן בעיניי, הבנתי שיש פה משהו יוצא דופן. הוא החליט שהוא מפיק את ההפקה הזאת בעשר אצבעות, בלי לדעת מה סדר הגודל של זה. זה היה בקורונה, לי היה זמן וחשק לעבוד, ולאט־לאט מול עיניי הנדהמות הוא ממש הקים הפקת ענק, שכר האנגר במושב בתוך מטע של אבוקדו, הוסיף וידאו־ארט, תזמורת לארבעה נגנים, תאורה, תפאורה, תלבושות, בנה את ההפקה המטורפת הזאת והצליח להוציא אותה להצגה.

"היו כמה הצגות הרצה. עלינו לפני שנה לפעם אחת, וכעת אנחנו לקראת ההצגה החגיגית באוגוסט בבית החייל, הפקת ענק שנעשתה על ידי בן אדם אחד בלי תמיכה. זה מחזה מעניין מאוד, וזו הצגה שלא דומה לכלום".

תסביר.

"זה מתחיל כשאדם עולה על הבמה ומדבר לקהל בחופשיות ומודיע לו שמעכשיו הוא יספור עד אלף וכשיגיע לאלף יתאבד לעיני הקהל בירייה. הוא סופר באמת, ותוך כדי הספירה מציפים אותו זיכרונות, חשבונות, כל מהלך החיים שלו. הוא עצמו אדם חריף ויוצא דופן, עיתונאי שיש לו הרבה מה להגיד על עיתונות ופוליטיקה, על חיי האהבה שלו. שחקנים חשובים מאוד ביצעו אותו באירופה".

יש איזשהו רפרור לישראל 2026, הקרע בין העם להנהגה?

"זה כשלעצמו כל כך מובן מאליו, שאני לא חושב על זה, לא העלינו את המחזה בגלל זה. יש בו מטענים אנטי־ממסדיים מאוד חריפים אבל לא הייתי אומר לכו לראות כי זו הצגה פוליטית, לא בתחושה שלי".

לא הרבה שחקנים מנוסים שעובדים קבוע בתיאטרון הרפרטוארי מפלרטטים עם עולמות הפרינג'.

"בסוף זו הצגת יחיד, איתי על הבמה ארבעה נגנים מעולים, וידאו־ארט, מוזיקה, אפקטים. זה מופע ממש. זה לגמרי פרינג', אבל רגילים בפרינג' לחשוב על תיאטרון תמונע ופה זה בית החייל, במה גדולה, שואו ענק בלי הנחות".

"התוצאה מהממת"

בימים אלה הוא משחק בתיאטרון גשר בהצגות "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" ו"ריצ'רד השלישי", ונמצא בחזרות ל"האחים קרמזוב" בבימויו של איתי טיראן. "זה עיבוד של רועי חן לספר, עם 12 שחקנים. זו הפקה שלישית שאיתי עושה בגשר, השתיים הקודמות הן שתי הצלחות גדולות מאוד, ועכשיו הוא מביים דוסטויבסקי. אני משחק את קרמזוב, התחלנו ממש עכשיו חזרות וזה מאוד מעניין".

לצד התפקידים שהוא מחליף על הבמה, הוא גם מככב ב"שביליסטים" (סרטם של שי פלדמן ושי פנר), שלדבריו, "זה עוד דבר שעשו באפס תקציב בחמישה ימי צילום הזויים בנאות הכיכר ליד ים המלח. הזמינו אותי לפני שבוע להקרנה בזכרון, ונפלתי. זה סרט מדהים.

"אני ממש שמח מדברים כאלה, הסרט הזה וההצגה, שהם לגמרי אוף־סנטר ולא מיינסטרים ושגם לא מקבלים שום מימון מאף אחד. בשני המקרים האלה אנשים החליטו להשקיע, והתוצאה מהממת - אז כיף להיות בזה. באופן כללי יש דברים נפלאים בפרינג' הישראלי, ואני מקפיד מדי כמה שנים לעשות בו משהו".