"הרבה אנשים מרגישים שהם נאלצים להסכים עם כיוון שהוכתב על ידי הממשלה"

יש מה לראות: "קרנפים", האלגוריה הפוליטית של גאון האבסורד אז'ן יונסקו, מקבלת חיים חדשים ותעלה על הבמה בגרסה עדכנית ורלוונטית מתמיד לישראל שנת 2025.

ההצגה, בבימויו של יאיר שרמן, תעלה היום בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר ל־50 הצגות בלבד, בתרגומו החדש של אלי ביז'אווי ובכיכובם של תום חגי, בני אלדר, ליהי קורנובסקי, טל דנינו, מולי שולמן, זוהר מידן, אברהם סלקטר, ערן שראל, אורה מאירסון, יניב שביט ועומרי לקס.

המחזה, שבעקבותיו נולד המושג "להתקרנף" במשמעות של לאבד את עקרונות המוסר ולהיסחף אחרי העדר בצייתנות עיוורת, מתאר עיירה שלווה שעדר מסתורי של קרנפים תוקף אותה - מתקפה שאט־אט גורמת לתושביה, שבתחילה מתעלמים מהאיום, להפוך לקרנפים מרצונם. רק גיבור המחזה, צעיר בשם בראנז'ה, מנסה ככל יכולתו לשמור על חבריו הקרובים ועל אהובתו מפני הצטרפותם לעדר.

"זו חוויה מדהימה וייחודית מאוד, שונה מאוד בנוף הרפרטוארי של כל מוסד תרבות שאני מכיר", אומר מולי שולמן בראיון ל"ישראל היום" לקראת ההצגה הראשונה. "יש בבחירה הזאת גם אומץ ותעוזה, וגם רלוונטיות מאוד ברורה.

"יש מפגש בין התפקיד שהתיאטרון אמור למלא, לפי ההגדרה האידיאלית שלו, לבין המחזה שהוא בחר להעלות. מאז ומתמיד - וייתכן ששנים רבות הוא שכח לעשות את זה משיקוליו - תפקידו היה להאיר, לעורר, להניף דגל אדום, להזכיר, להתריע ולהיות עמוד האש לפני המחנה, להראות לחברה לפעמים לאן היא הולכת.

"התקרנפות במקור שלה, על פי יונסקו, נתנה דימוי לפשיסטיות בחברה כסוג של תהליך עדרי. הפשיזם פשה בחברה כי אנשים הלכו כמו עדר. כמו כן, התקרנפות היא סוג של התבהמות - מצב שבו אדם מתעלם מהערכים שלו עצמו, או עוזב אותם בצד, והולך אחרי תנועה גדולה עדרית וגסה יותר.

"אני חושב שניתן למצוא לכך הקבלות גם בדברים שקורים היום במדינה. הרבה אנשים מרגישים שהם נאלצים להסכים עם כיוון מסוים במדינה שהוכתב על ידי הממשלה, לאו דווקא כי הם רוצים את הכיוון הזה או כי הם בעדו, אלא כי זה הכיוון שכרגע מנהל את המדינה. אז הרבה נאלצים כביכול להרכין ראש וללכת עם הזרם הזה, ויש בדבר הזה תהליך של התקרנפות.

"הפשיזם פשה בחברה כי אנשים הלכו כמו עדר"

"הרבה אנשים מרגישים שהם מתעלמים מדברים מסוימים, ואז יש בזה תהליך של התקרנפות. אני חושב שלנוכח כל המכאובים שאנחנו חווים היום במדינת ישראל, אין טיימינג רלוונטי יותר להעלות הצגה כמו 'קרנפים'".

ספר לי קצת על הדמות שאתה מגלם במחזה.

"אני משחק בעצם שתי דמויות. במחזה אבסורד יש ניסיון לתת תפקידים איקוניים וגדולים לכל דמות, תפקיד שהוא גדול יותר, שהדמות תסמל איזשהו זרם בחברה.

"הדמות הראשונה שלי היא דמות הפילוסוף, הלוגיקן, שמנסה לעשות סדר ולהכניס היגיון בחברה כאוטית, וחושב שבאמצעות חשיבה לוגית והסקת מסקנות לוגית אולי נצליח להכניס היגיון בתוך כל הבלגן שאנחנו נמצאים בו. הוא מנסה לעשות את זה, ובסוף כמובן מתגלה שזה לא בהכרח אפשרי או לא בהכרח נכון, ושאולי זה בכלל פלצני.

"הדמות השנייה היא דמותו של בוטאר, מורה לשעבר והיום איש משרד, פקיד ממשלתי, שמתעלם לחלוטין מהתופעה של הקרנפים. הוא מתנגד ומתכחש לה, טוען שמלכתחילה זה לא היה ולא נברא - עד שבסוף הוא הופך לקרנף בעצמו".

"מתייחס בחרדת קודש"

בימים אלו שולמן משחק גם בהצגות "משחק החיים" ו"לילה ברומא" גם בבית לסין. במקביל, לראשונה הוא חצה את הקווים, ולאחר שנים שבהן שיחק וביים בפסטיבלי תיאטרון - השנה הוא התמנה לתפקיד המנהל האמנותי של פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא, לצידה של עדי גורל, שיתקיים בדצמבר 2025.

"השנה עדי ואני נעשה את הניהול האמנותי של פסטיבל תיאטרון קצר. סיימנו את שלב קבלת החומרים, היתה היענות אדירה וקיבלנו מאות מחזות. לפי החומרים שנשלחו, אפשר לראות קו מאוד מעניין בנוגע למצב הרוח הכללי, הארצי, העירוני - והתמונה לא תמיד מאירת פנים.

"הרבה מאוד מהמחזות מתייחסים אל המצב ואל הטראומטיות שלנו כחברה בעקבות המצב - החל מניסיון לגעת בזה ברמה חברתית־לאומית גדולה, ועד לאישי, בחדרי חדרים, לפצוע. קיבלנו חומרים מדהימים בגיוון שלהם, והולך להיות פסטיבל מאוד מעניין.

"לראשונה ניתן בפסטיבל במה גם למחזמר קצר, דבר שלא היה קודם, ונראה אם אפשר לקחת מחזמר ולדחוס אותו לקפסולה של 20 דקות. הפסטיבל ימשיך לחרוט על דגלו הענקת במה לבמאים צעירים ולמחזאים צעירים, ונשלב בכל המחלקות שלנו ותיקים לצד צעירים".

איך זה להיות הפעם מי ששופט ושמחליט מי מתקבל?

"כשחקן וכבמאי הייתי כמה שנים ברציפות, ולהיות במקום הזה זה מרגש. אני מרגיש שקיבלתי קרדיט לצייר את הפסטיבל הזה בהתאם למחשבה ולטעם של עדי ושלי. אני מאוד מתרגש ומתייחס בחרדת קודש לכל החומרים".