החרמות והקשיים שמוצבים בפני אמנות ישראלית מעבר לים, וניתוקי הקשרים של אמנים בינלאומיים עם שדה האמנות הישראלי, מגיעים גם לעולמות הקומיקס והאנימציה: בפסטיבל "אנימיקס" תל אביב, הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, הרגישו השנה היטב את השלכות המלחמה. אך למרות הסירובים של אמנים מעבר לים להגיע לישראל - ב"אנימיקס" לא מוותרים, וממשיכים להעניק בית ליצירה בתחומי האנימציה, הקריקטורה והקומיקס בארץ ובחו"ל.
מול החרם התרבותי שהסלים השנה עומדים בגאון ניסים (נוסקו) חזקיהו, ממייסדי הפסטיבל ומנהלו האמנותי, ואוצר האנימציה בן מולינה, שמתמודדים עם סירובים, ולעיתים גם ביטולים של סרטים שכבר אושרו לפסטיבל, ובשל לחץ פוליטי מבקשים למשוך אותם.
"מצד אחד זו היתה השנה עם הכי הרבה הגשות לתחרות הבינלאומית, מאות הגשות. מהצד השני, בעבר עבדנו עם המון מפיצים ויוצרים מחו"ל, שהיום מדברים אחרת", אומר בן.
למשל?
"למשל, המפיצים והיוצרים שבשלב הקול הקורא שהפצנו הגישו סרטים לתחרות. היו המון הגשות, אבל אחרי השלב שבו הוועדה בחרה את הסרטים שהתקבלו, פנינו ליוצרים שעברו וקיבלנו תשובות מתחמקות, לצד כאלה שאמרו במפורש שהם לא מוכנים לשלוח סרטים לישראל. עשרות יוצרים משכו את הסרטים שלהם.
"מובן שלא ביטלנו את התחרות, יש לנו יותר מ־100 סרטים בינלאומים שכן אישרו, כולל שני יוצרים שמגיעים לארץ - ביל פלימפטון, אנימטור אגדי מניו יורק, ועוד בחורה פורטוגלית בשם סינתיה לוויתן".
איך הגבתם לגל הביטולים של היוצרים השונים?
"הכנתי מכתב שמתאר את העמדה של הפסטיבל. אנחנו רואים בו גשר תרבותי ורוצים להשמיע כמה שיותר קולות. אנחנו לא הממשלה שלנו. אנחנו רוצים לתת פתח לסרטים שמאתגרים את הנרטיבים שעל פיהם אנחנו חיים".
ניסים: "זה מכעיס, כי יש פה עירוב מעצבן של פוליטיקה עם אמנות. לא תמיד אהבו את ישראל בעולם לאורך 25 השנים שבהן הפסטיבל קיים, אבל בשנה האחרונה זה הגיע לשיא מטורף של החרמת יצירה ישראלית, וזה פשוט מקומם.
"לפני חודש הייתי בפסטיבל האנימציה הכי גדול בעולם, בצרפת, והיה פשוט לא נעים להסתובב שם כישראלי. בפסטיבל הזה היו מציגים חמישה או שישה סרטים ישראליים בממוצע בכל שנה - והשנה אפילו לא אחד. וזה לא שאין יצירה ישראלית, יש יצירה מדהימה. רק לפני שנה היתה לנו מועמדות לאוסקר בתחום האנימציה. זה לא שמישהו שם אמר שזה לא מתאים להם מבחינה אמנותית - פשוט העלימו אותנו מבחינה פוליטית.
"הצרפתים אלופים בלא להגיד בפרצוף אלא לעשות מתחת לשולחן, וזה מעצבן. היתה גם הפגנה פרו־פלשתינית בפסטיבל מול האולם המרכזי, והדיבור היה לא נעים. הורדנו פרופיל כדי לא להגיד שאנחנו ישראלים. אני והקולגות שלי, שבכל שנה מתקבלים שם בכבוד ובמאור פנים, הרגשנו לא נעים. זה היה עוין ובוטה".
בן: "האנשים האלה, שנחשבים ליברלים, בעצם מתנהגים בצביעות, כי הם פוסלים אותנו מעצם זה שאנחנו מישראל. זה גורם לי לאבד תקווה. זה מה שמוביל את העולם לכאוס".
"עושים את ההפרדה"
בפסטיבל יתקיימו גם אירועים כמו הפאנל "טהרן על הקו - חזית האנימציה: הקומיקס והקריקטורה של היוצרים ברפובליקה האסלאמיסטית", שנערך בעקבות המערכה של ישראל מול איראן. יונתן וקסמן יעביר את ההרצאה "אז איך מציירים מלחמה?!?", שבה הוא יזמין את הקהל למסע כרונולוגי - מהשבת השחורה ב־7 באוקטובר ועד למערכה מול איראן.
"בכל שנה אנחנו מתייחסים גם לאקטואליה, זה לא רק אסקפיזם", מספר ניסים. "איראן היא חלק בלתי נפרד מהאקטואליה שלנו, אבל אנחנו עושים הפרדה בין פוליטיקה לתרבות ולאמנות. יש תעשייה משגשגת של קומיקס באיראן, קריקטוריסטים גולים שחיים בחו"ל ומציירים נגד המשטר, וראוי לתת להם ביטוי בהקשר האמנותי".
בן: "באירוע הפתיחה שלנו נקרין את הסרט היפני 'אקירה', סרט משנות ה־80 שמקבל גרסה חדשה, ושמתחיל בפיצוץ אטומי ובחורבן. הוא עוסק בהשלכותיה של המלחמה, וזה מאוד רלוונטי. ההקרנה, בשיתוף שגרירות יפן בישראל, תתקיים לציון 80 שנה להטלת הפצצה על הירושימה. המלחמה וכל מה שקורה פה מרחפים מעל לפסטיבל".
השנה הפסטיבל יחגוג 25, ויתקיים ב־9-5 באוגוסט בסינמטק תל אביב, בהשתתפות אנימטורים, קומיקסאים ומאיירים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו