את האופרה "אריאדנה בנקסוס", מאת ריכרד שטראוס, מתארת נופר יעקבי כ"חלום בתוך חלום". ההפקה החדשה של האופרה הישראלית שעלתה אתמול בבית האופרה בתל אביב מתארת סיפור בן שני חלקים: בראשון, הפרולוג, גבר עשיר מזמין לביתו זמרת אופרה דיווה, לצד זמרי אופרה נוספים ומלחין שכתב יצירה במיוחד עבורו. במקביל, הוא מזמין מעין להקת פופ מודרנית, מצליחה ומפורסמת - מעין היפוכו הגמור של אוסף הדמויות הקודם.
שתי הקבוצות נאלצות להתמודד עם העובדה שעליהן להתקיים יחד על במה אחת, וזה בדיוק מה שקורה בחלקה השני של האופרה הכאוטית, שביים עידו ריקלין, בניצוחו של אשר פיש. "הרבה דברים כאלה קורים גם בחיים האמיתיים לאמנים, אז זה באמת מתכתב עם החיים של האמן", אומרת יעקבי, מהכוכבות העולות של האופרה הישראלית.
מדובר בהפקה שלצד שמונה הופעות בארץ (שהחלו לרוץ השבוע בבית האופרה בתל אביב), תצא גם לפולין, ובהמשך גם מדינות אחרות יצטרפו. "זו אופרה שבעצם מאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם האמנים", היא אומרת. "הם מגיעים לבית שבו הם צריכים להופיע, ופתאום רואים שעוד מישהו מגיע, ואז אומרים להם שיש אדם נוסף שמופיע. באופרה גם מופיע המלחין של האופרה שבסיפור, כלומר האופרה שבתוך האופרה, שלחלוטין יוצא מכליו. הוא בשוק, כי מבחינתו באופרה שלו אסור לגעת, אין לבצע בה שום שינוי, בטח לא להביא מישהי שתתערב לו שם.
"יש המון טקסט והוא בגרמנית", היא מסבירה, ונותנת טיפ למי שמעוניינים לצפות באופרה, אך אינם בקיאים ברזי הסוגה. "אחד הדברים הכי חשובים למי שמגיע לראות אופרה, במיוחד במקרה הזה, זה להכיר בגדול את הסיפור. באמת אי אפשר ללכת לאופרה בציפייה שתיהנה כמו שאתה הולך לקולנוע, כי את השפה של הקולנוע אתה מכיר".
סנסציית רשת
יעקבי הופיעה עד כה בבתי האופרה של וינה, בולוניה, מינכן, פלרמו, אורבייטו, קלגרי, וכן זכתה בפרס הראשון בתחרות המוזיקה על שם ריטה גור בבלגיה. היא הופיעה בקרנגי הול היוקרתי בניו יורק עם התזמורת הקאמרית של העיר, ושרה את הסימפוניה הרביעית של מאהלר.
"זו סימפוניה מלאת תקווה ואור", היא מסבירה. "זה טקסט שמתאר סוג של ראייה ילדית מתוקה כזו של גן עדן, עם המון ניגודים בין דברים שמימיים לארציים. הוא באמת מעניק המון תקווה ואור, גם אם הם רגעיים".
יעקבי מוכרת גם למי שאינם נמנים עם חובבי האופרה, כמי שעמדה במרכזו של קטע ויראלי מלפני כמה שנים, ושבמסגרתו ביצעה גרסה אופראית לתקרית שזכתה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי לשם "טיסת השוקולד". באותה תקרית נוסעת בטיסה ציוותה על דייל למכור לחברתה שוקולד, בשפה צבעונית ובטונים איומים למדי. ההלחם שעשתה יעקבי בין המפגש הטעון לבין השפה האופראית הפך אותה, לפחות לתקופה מסוימת, לסנסציית רשת.
"זה משהו שעשיתי עוד כשהייתי באקדמיה למוזיקה בתל אביב", היא מספרת, "היה לנו קונצרט פורים ולא כל כך ידעתי מה אעשה. ופתאום קרה המקרה המצער מאוד הזה, שמרוב שהוא מצער הוא היה מצחיק. שם באמת השתמשתי בחומר הזה בשביל להביא אותו בדרך קצת אחרת. איכשהו גם המלל מאוד התאים למוזיקה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו