הורי חטופים, שורדת שואה ועברי לידר: ערב "זיכרון בסלון" בראי 7 באוקטובר

בכיכר החטופים בתל אביב, מול הקהל שהתאסף לכבוד ערביום הזיכרון לשואה ולגבורה, התקיים ערב "זיכרון בסלון" מיוחד. האירוע הפגיש בין זיכרונות מתקופת השואה לסיפורים האישיים של בני משפחות החטופים בעזה, והשתתפו בו הזמר עברי לידר, וכן קרובי משפחה של אלון אהל ומתן אנגרסט, שנחטפו ב־7 באוקטובר ועדיין שבויים בעזה.

את הערב פתחה עדותה של שורדת השואה עליזה לנדאו, שתיארה את זיכרון השואה הראשון שלה מגיל שלוש: "נולדתי באביב, באפריל. בדיוק הפרחים פורחים. באותו יום הגיע איכר להאכיל אותנו – והיה לי יום הולדת. אבא שלי שר לי שיר ילדים בפולנית".

לנדאו סיפרה כיצד משפחתה הסתתרה בתקופת המלחמה אצל איכרים שלא ידעו קרוא וכתוב אך "הבינו היטב מה זה רעב". היא הדגישה את תהליך ההחלמה שלה לאחר השואה, שהתרחש בזכות המשפחה שאימצה אותה ו"לאט לאט, בסבלנות אין קץ, החזירה אותי לחיים". על עוגת יום הולדת בלתי נשכחת סיפרה: "קיבלתי פרוסת לחם עבה, מונחת על צלחת יפה ומפה רקומה. בעיניי זו הייתה עוגת יום ההולדת הטובה ביותר".

ענת אנגרסט, אימו של מתן החטוף, הדגישה את הדמיון בין שתי התקופות, אך גם את ההבדל המהותי: "אחרי השואה קמה המדינה. אבל ב-7 באוקטובר, המדינה הזו לא הגנה עלינו – וגם עכשיו, כשהאזרחים שלנו בעזה, נראה שלא עושים די כדי להחזירם". אנגרסט ביטאה את המורכבות הרגשית שלה: "אני דור שני לשואה וגם אמא לילד בגיהנום. זו הסיטואציה הכי קשה שיכולה להיות".

הקשר בין זיכרונות השואה למציאות של היום עלה גם בדבריו של קובי אהל, אביו של החטוף אלון: "סבי ניצול אושוויץ, וסבתי חיה בזהות בדויה בבית של נוצרים. עכשיו, כשאלון בעזה, מדברים על התעללות, על חוסר אוכל – והיום זה קורה שוב". הוא הוסיף בעצב: "סבתא שלי סיפרה איך סבא שלי היה מתעורר בלילות בצרחות. היום זה קורה לבן שלי".

הזמר עברי לידר, ששיתף גם הוא בסיפור אישי, סיפר כי אמו ניצולת שואה שנולדה בוורשה, והוברחה מהגטו בילדותה: "אבא שלה הכניס אותה לשק תבן על עגלה וביקש ממנה לא לבכות, לא להוציא הגה. הוא נפרד ממנה בפעם האחרונה – ולא זכה לראותה שוב. הוא נרצח באושוויץ".

על הבמה הופיעו המוזיקאים עברי לידר וסיוון טלמור, ששרו בפני קהל של אלפים שהגיעו לשמוע את סיפורה של שורדת השואה עליזה לנדאו. לידר פתח עם השיר "אפר ואבק".