נוצץ, מוגזם ומהוקצע: נועה קירל שוב הרימה את הפארק

לרגעים אתמול (שני) בשעות הבוקר המוקדמות, היה נדמה שהמופע המתוכנן של נועה קירל בפארק הירקון שוב הולך להידחות. שילוב מבשר רעות בין טיל חות'י ששוגר לשטח ישראל לקראת מוצאי שבת, לבין מערכה חורפית לא אידיאלי במיוחד עבור שמיו הפתוחים של פארק הירקון, גרם לרבים לתהות אם שוב, לאחר שנדחה כבר מסיבות ביטחוניות, מופע העשור של קירל ייאלץ להתקיים במועד אחר. אולי שקט יותר, ודאי יבש. זה לא קרה, ולמעשה הגשם המתין ממש עד דקותיו האחרונות של "יש בי אהבה" שחתם את הערב, כדי לרדת על עשרות אלפי באי הפארק.

"זה היה מסע לא קל להגיע לבמה הזו בשנה וחצי שעברה על המדינה שלנו", אמרה קירל לאחר פתיחה מפתיעה משהו, בדמות "משקפיים" ולפניו  "יוניקורן" – להיט הענק שלה והשיר עמו ייצגה אותנו באירוויזיון לפני שנתיים. שיר שהיווה את שיא המופע של השנה שעברה, ואשר הפעם נבחר דווקא להוות את נקודת הפתיחה לערב. אחרי ששלחה חיבוקים וחיזוקים למשפחות החטופים הודיעה הזמרת, שחוגגת כאמור השנה עשור מרשים של פעילות, שהלילה "חוגגים את החיים, כי עם ישראל חי".

מכאן במשך כמעט שעתיים וללא כל עצירות בדרך (פרט לסרטון תדמית קצר שלה שהוקרן על מסכי הענק לקראת סוף המופע) שיגרה כוכבת הפופ הגדולה בישראל להיטים בזה אחר זה, לקול שאגות הקהל שבא לראותה. רובו המוחלט, וזה לא צריך להפתיע מישהו, נשי בהחלט."טיקטיטאס" מינוס הפרטנר לדואט סטפן לגר השתלב ב"מדברים", "פאוץ'" קיבל חיזוק בדמות צמד מוכר ששר גם הוא על תיק קטן, אבל אחר – נס וסטילה, שניים שהשתלבו בטבעיות על במת הפארק העצומה.

אגב הבימה – זו בהחלט הייתה אחת המרשימות שעליהן הופיעה קירל בשנים האחרונות במקום. במונחי הפקה קשה למצוא מופע מהקוצע, מקצועי וחו"לי כל כך – גם אם הפעם ניכר שמירב ההשקעה נותבה לעבר אלמנטים כמו כוריאוגרפיה, פירוטכניקה ותאורה ופחות, נניח, בוידאו-ארט, שלא הרגיש מיוחד במיוחד אמש. לא שמדובר בחובה: אם לשפוט לפי התגובה של ההמונים הצווחים – ניכר שגם הסינגלים החדשים שיצאו בשנה וחצי האחרונות ואשר זכו לפחות תשומת לב תקשורתית מטעמי מלחמה –   התקבלו יפה בקרב הקהל של נועה. וכשהשירים עובדים והביצועים ראויים, זה לרוב מחפה על העדרם של גימיקים ויזואליים.

"פרובוקטיבית", "פנתרה" ו"בנות כמוני לא בוכות", שירים מהשלב המתקדם של הקריירה של קירל, היוו רגעי שירה בציבור, וכמוהן גם "אם אתה גבר", "מיליון דולר" וגם הביצוע המצוין ל-"יהלומים" – כנראה הטוב שבשיריה של הזמרת. הקולגה מאיה בוסקילה קפצה לביקור לביצוע משותף של להיטה "בלעדיך", ומדובר היה באירוח מוצלח (גם אם בוסקילה התחילה בטעות לשיר קצת לפני שהייתה צריכה) – בטח לעומת זה המשונה של גאסטון דלמאהו, כוכב "כמעט מלאכים" הארגנטינאי. לא שלא הייתה בין השניים כימיה, כמו שהפער בין הגיל הממוצע של פוקדות הפארק ובין השנים בהן גאסטון נחשב אליל נעורים יצר תחושה משונה של העדר היכרות עם החומר (או עניין באורח שעל הבמה). האירוח של אושר כהן ל"רעשים" ו"אין אותי" כבר התקבל אחרת לגמרי, באהבה של קהל שמכיר, מוקיר ומעריך את הזמר שמולו לא פחות מאשר את כוכבת המופע המרכזית.

זו תקופה משונה לחזות בה בהופעות מסוג זה. מצד אחד הופעה של נועה קירל בפארק הירקון היא הזמנה לערב אסקפיסטי. בריחה משגרה שהיא אפקטיבית, נוצצת, מוגזמת לפרקים ומלאת גלאם, כפי שמופע פופ אמור להיות. מצד שני - בלתי אפשרי להתעלם מהקונטקסט שבו מתקיים האירוע, אשר בגינו נדחה למועד זה מלכתחילה. זו הייתה החלטה נבונה שלא להתעלם מהנעשה בישראל מאז 7 באוקטובר. וגם אם המעבר בין הקאבר התזמורתי של קירל ל-"תמיד יחכו לך" של לאה שבת, שהוקדש להילי סולמון, שנרצחה בטבח במסיבה בנובה ואשר קירל הגשימה לה אמש חלום שהיה לה בחייה להלביש את הזמרת, לבין מחרוזת הסיום המרימה והשמחה במיוחד הרגיש מעט קיצוני, להכרה בנרצחים ולמחוות מסוג זה חשיבות רבה. ערכית, מוסרית, ברמת הנחמה למשפחות וגם ביכולת של עולם התרבות להכיר באסון שקרה ולעזור לקהל להמשיך לעבד אותו.

הערב הסתיים במחרוזת של "טרילילי טרללה" (מינוס אילן פלד – איפה הוא היה באמת? חסרונו הורגש בביצוע), "שלושה בנות" (הטעות במקור, אין צורך לתקן) ו"מאושרים", בטרם פצחה נועה בשירת, כאמור, "יש בי אהבה".

אחת הביקורות שהושמעו לאחר המופע הקודם של קירל באותו המקום עסקה בנושא האותנטיות של הזמרת. במעברים בין השירים נשמעה אז נועה מדוקלמת, מתוכננת מדי, יש שטענו אפילו מתוכנתת. ניכר שהיא לקחה זאת לתשומת לבה, ובהפוגות שבין השירים השנה השתדלה לשדר קלילות, טבעיות ואיזושהי אמת נטולת פילטרים שהייתה חסרה בה בעבר. זה לא תמיד הצליח – קירל היא בכל זאת זמרת מנוסה, מהוקצעת  ומלוטשת (מדי, יש שיטענו) מכדי לחשוף צדדים פגיעים יותר בה. אולי זה יגיע יותר עם הגיל.

הבדל משמעותי נוסף בין המופעים הקודמים לבין זה של השנה נבע מנרמולו של האירוע. אם בשנים עברו  ניכר שמרבית תשומת הלב של המופע בפארק היה עניין המעמד וכמובן ההישג שבהופעה במתחם ההופעות הגדול והאייקוני ביותר בארץ, נראה שהפעם קירל כבר התרגלה לבמה, ובמקום להתמקד בהישג – התמקדה בביצועים ווקאלים, פחות הסתמכה על דואטים ובעיקר עלתה עוד צעד ברמת המוכנות והמקצוענות שלה. בתקופה כמעט נטולת הופעות גדולות, בטח לא בינלאומיות, הערב של נועה בפארק הירקון נתן להמוני אנשים  אשליה של מקום שיכול ליהנות מפופ עשוי היטב ומוצג לראווה, כמו כל מדינה שפויה ונורמלית. גם אם רק לרגע.