"לא האמנתי שאני עומד לעשות את זה": השחקן שיוביל את אחת ההפקות הגדולות של השנה

לפני כשנה וחצי אלון סנדלר, שחקן התיאטרון הקאמרי בשש השנים האחרונות, נפגש עם המנהל האמנותי של התיאטרון, גלעד קמחי, לשיחה על תיאטרון ועל החיים עצמם.

סנדלר לא היה ערוך כלל לבשורה שיקבל באותה הפגישה, כי בתיאטרון בחרו בו להוביל בתפקיד הראשי את אחת מההפקות הגדולות של השנה. מדובר בגרסה הישראלית ל"דיר אוון הנסן" (אוון הנסן היקר), המחזמר ההיסטרי זוכה הפרסים בברודוויי, להיט שרץ בעולם וזכה גם לעיבוד קולנועי.

אוון הוא נער בודד בתיכון שסובל מחרם, ואחרי שתלמיד מהכיתה מתאבד הוא נקלע לתסבוכת שקרים מול המשפחה ומול שאר הילדים, שחושבים כי הם היו החברים הכי טובים. השקר גדל וגדל, ובינתיים הנער הופך להיות מקובל. נושאים כמו נידוי חברתי, בדידות ואובדנות של בני נוער מקבלים במה בתקופה החשוכה הזאת, שבה הם מקבלים משמעות נוספת. המחזמר, בשיתוף עם עמותת ער"ן סביב ההצגה, יעלה בקאמרי ב־23 בינואר, בבימויו של עמית אפטה. לצידו של סנדלר ישתתפו רפאל עבאס, טלי אורן, דיאנה גולבי, נוי הלפרין, אולה שור־סלקטר, יניב סויסה, אלעד אטרקצ'י, אדיר שטיבלמן, עמית שושני, מירי זהבי, בר כהן, דביר עונה וטל בן אהרון. על הניהול המוזיקלי אחראי גיא פרטי.

"הגעתי לפגישה עם גלעד קמחי לשיחה על המקצוע ועל החיים, בשלב שבו הרגשתי שאין לי אתגר בתיאטרון", חוזר סנדלר לפגישה ההיא. "שיחקתי ב'פיטר פן', 'נרות יום הולדת', 'אדיפוס', 'הבן'. רצתי עם כמה הצגות במקביל, אבל לא היה משהו שהדליק אותי לעתיד, ואז הוא אמר לי שהם רוצים שאני אעשה את אוון".

אתה זוכר איך הגבת?

"קודם כל הייתי בשוק. לא ראיתי את המחזמר, אבל הכרתי ואהבתי את השירים. ידעתי שזו הצלחה ענקית, שהמחזמר זכה בארבעה פרסי טוני. שמחתי והתחלתי לחשוב מה זה אומר עכשיו לגביי. הגעתי הביתה, הורדתי את המחזה באנגלית לקינדל שלי והגבתי כמו אחרי שקראתי את 'הבן' - תגובה שמשלבת צחוק, בכי ודמעות. בעיקר לא האמנתי שאני עומד לעשות את זה, עפתי על זה.

"השירים - כל אחד טוב יותר מהשני, הנושא כל כך נגע בי. בשיחה שערכנו גלעד הבהיר שזה עדיין לא סופי, שהם מקווים מאוד שזה ייצא לפועל, ואני הולך עם זה ואומר לעצמי 'אל תפתח יותר מדי ציפיות'. חודשיים אחר כך גלעד ועמית התקשרו אלי ואמרו לי שהולכים להודיע על זה במסיבת עיתונאים, וכל שלב שהתקדמנו היה אישור נוסף עבורי שזה באמת קורה".

הלכת לראות את המחזמר בעולם?

"לא. ראיתי מעט מאוד מתוך גרסה מצולמת. הרגשתי שכדאי שאראה חלקים כדי שאני לא אפספס דברים, אבל אני לא חושב שצריך מעבר. אוון הוא נער בן 17 בכיתה י"ב שסובל מחרדה חברתית חמורה. קשה לו לפגוש בני אדם, הוא נשאר הרבה בבית, אין לו כל כך חברים, הוא מרגיש אבוד ולא נראה. יש לו גם פסיכיאטר וגם פסיכולוג, וכתרגיל של הפסיכולוג הוא צריך לכתוב לעצמו מכתב שמתחיל ב'היי אוון הנסן, היום יהיה לך יום מעולה, ואני אגיד לך למה...', ואז הוא צריך להתחיל לפרט, מין זריקת מוטיבציה כזאת, והוא כותב את המכתב מתוך תסכול וכאב, ונער אחר מהתיכון גונב אותו והולך.

"כעבור שלושה ימים הנער הזה, ששמו קונור, מתאבד, וההורים של קונור מוצאים את המכתב הזה וחושבים שקונור כתב את המכתב לאוון ושהם היו חברים. כדי לרצות את המשפחה ולהעניק להם נחמה, שהיה לו חבר, אוון נשאב למסע, נגרר לשקרים האלה מתוך רצון טוב, וזה הולך ומתנפח. פתאום רואים אותו והוא נהיה מקובל בבית הספר".

מציאות קשה לילדים

בעידן שבו הילדים והנוער חשופים לכל כך הרבה עצב, מוות, אלימות ושכול, בתקופה של רשתות חברתיות שמובילות לחרמות, ועל רקע המלחמה, עד כמה הנושא הזה חשוב בעיניך?

"בהצגה 'הבן', שעלתה בקאמרי לפני הקורונה ועוסקת בנער אובדני, הייתי מקבל מכתבים לאינסטגרם ולפייסבוק של נערים, נערות והורים שאמרו 'תודה שאתם מביאים את הסיפור הזה לבמה', על השליחות שיש בזה ועל כמה זה נותן להם כוח, ואני חושב שיש פה לא רק אותו הדבר - אלא יותר. יש משהו בנגישות של המחזמר הזה, יש שירים, זה לא כבד ואפל, יש המון הומור, וזה פותח את הלבבות של הקהל לקבל את הדמות ואת הסיפור.

"אני בן 31 ואני רואה עד כמה הרשתות - האינסטגרם, הפייסבוק והיוטיוב - שואבות אותי לפעמים וכמה זה מבודד אותי הרבה פעמים חברתית. אני לא רוצה לחשוב מה זה לגדול כילד היום ברשתות האלה. זו התקופה עם הכי הרבה התאבדויות, דיכאונות, והמצב במדינה שמסלים את כל התחושות הקשות עוד יותר".

תפקיד כזה הוא תפקיד חיים? זה הדבר שמחכים לו?

"זה תפקיד חלום, אחת הפסגות הכי גבוהות שהגעתי אליהן, והרבה פעמים אני צריך להזכיר לעצמי שזה באמת קורה. אני מקווה ורוצה שזה יחשוף אותי לקהל נוסף, אבל ממקום של חיבור ואיזושהי אמת. אני גאה מאוד להיות מעורב בחומר הזה".