יעל לבנטל: "כששאלו אותי אם אני יכולה לבוא להופיע, ישר רציתי לבכות"

כבר יותר מחודש שאמנים ואמניות רבים מופיעים בפני משפחות המפונים ובבסיסים צבאיים, מבקרים פצועים בבתי חולים, מגיעים להלוויות, לניחום אבלים ולאזכרות, אבל בעוד הזמרים והשחקנים מצליחים לאלתר במה, בעולמות הסטנד־אפ מצאו עצמם הקומיקאים לא פעם נאלמים, כי איך אפשר בכלל לנסות להצחיק כשהכל כל כך עצוב.

השחקנית והקומיקאית יעל לבנטל לא מצאה את הקול הקומי שלה והתקשתה לחשוב על הופעה בזמנים כאלה, אבל בכל זאת מצאה דרך: בשיחות עם המשפחות, בהקשבה להן, ואפילו בסריגה איתן. הדבר היחיד שכן הצליחה לייצר בתקופה הזאת, בסגנון המוכר שלה, הוא סרטונים קלילים ברשת הקשורים למצב, שהפכו ויראליים.

"מהרגע שזה התחיל, משהו מאוד נחסם אצלי. הרגשתי שאני רוצה רק לשתוק, להשתבלל, להתחבא, משהו שרבים מרגישים. הדבר היחיד שכן הצלחתי לעשות זה להעלות כמה סרטונים לפייסבוק, שבאו ממצבים אמיתיים, ממחשבות סביב המצב", היא מספרת.

"כששאלו אותי אם אני יכולה לבוא להופיע בכל מיני מקומות, ישר רציתי לבכות, כי יש משהו בסטנד־אפ שחייב לתקשר עם המציאות, והרגשתי שהמצב היחיד שאני יכולה להביא זה את עצמי. וזה מה שאני עושה, מסתובבת בבתי חולים ופוגשת פצועים, הולכת לבתי המלון שבהם מתאכסנים המפונים, לפעמים כקבוצה, לפעמים לבד, ושומעת מה יש להם להגיד".

אי אפשר באמת להופיע. מה בעצם את עושה איתם?

"אנשים פשוט באים ומתחילים לדבר, זה יוצא ממש טבעי, והאמת היא שהרבה פעמים השיחות האלה מתגלגלות לצחוק אפילו בתוך הסיפורים הכי קשים. אנשים פשוט רוצים לדבר, לספר את הסיפור שלהם. שמעתי המון סיפורים, כל אדם הוא סיפור אימה או סיפור גבורה. זה פשוט להיות, לבוא לאנשים ולהיות איתם".

"הקהל מחפש נחמה"

אבל אלו לא רק השיחות, כי מתברר שלבנטל עושה עם הנשים המפונות פעולה נוספת, שמרגיעה אותה בזמן חזרות או צילומים, והפעם, במציאות המשוגעת שלנו, יכולה אולי לספק קצת חסד ושקט.

"קראתי כתבה על מיזם 'עין טובה', מעגלי סריגה למפונים ולמפונות, ומי שמכיר אותי יודע שכשיש לי זמן בין סצנות בצילומים או בחזרות, אני יושבת וסורגת. זה תרפויטי, ואני מאמינה בזה. יצרתי קשר עם המיזם, והשבוע התחלתי לעשות את זה. יש כאלה שגם מלמדות סריגה למי מהמפונות שמבקשת, וכולנו פשוט סורגות יחד ומדברות".

אם יש דבר אחד שהצליח לקבע אצלה סוג של שגרה, או לפחות ניסיון, הוא העובדה שתיאטרון הבית שלה, הבימה, הודיע השבוע על חזרה לפעילות חלקית. "אני נמצאת בחזרות להצגה שהשם שלה הוא 'שוסטרמן', מחזה ישראלי שכתב נועם גיל ומביימת תמר קינן ותעלה בראשון בדצמבר.

"ברור שבימים הראשונים היה קשה להתנתק מהטלפון, שכל אחד צולל בו לעולם של זוועות, אבל התעקשנו על החזרות. זו קומדיית נונסנס קלאסית, פרועה, שאמורה לעלות בסוף החודש, ואני חושבת שהקהל יגיע. אולי זה חלק מנחמה שכולנו מחפשים".

את מסוגלת בכלל לחשוב על עצמך עולה על במה ועושה סטנד־אפ?

"לא עכשיו, אחרי שהחטופים יחזרו ואחרי המלחמה. לא בשש אחרי המלחמה, בשבע ועשרה".