"אני מנסה להראות שכולנו בני אדם, שהצבע לא חשוב"

להקתו של מי שנחשב לכוריאוגרף האפרו־אמריקני הגדול ביותר, אלווין איילי, תחזור השבוע לארץ לכמה הופעות. איילי יצר החל משנות ה־50 של המאה הקודמת עשרות יצירות שנתנו מקום והאדירו את התרבות השחורה בתקופה שבה היה נדיר לראות רקדנים מגוונים על במה אחת.

אשלי גרין (25), רקדנית בלהקה וילידת צ'רלסטון, החלה לרקוד בגיל 4. בגיל 12 הגיעה במקרה עם אמה לצפות במופע של איילי ונשבתה בקסמו. "זו היתה הפעם הראשונה שבה ראיתי מחול שחור. חשבתי לעצמי - אלוהים אדירים! לא העליתי על דעתי שקיים דבר כזה", היא אומרת. שיחה שהתקיימה בינינו כמה ימים לפני הגעתה ארצה, תפסה אותה במרתון מופעים באולמות יוקרתיים בלונדון, מאושרת על ההצלחה של הלהקה בעולם ועל היכולת להגיע לקהלים נרחבים. היא חלמה להגיע ללהקה, ולאחר שלא עברה אודישן ("ניפו אותי כבר בשלב הראשון") קיבלה שנה מאוחר יותר באחד מימי הסגר של הקורונה שיחת טלפון ממנהל הלהקה, רוברט באטל, שהזמין אותה להצטרף, לאחר שצפה בה רוקדת בחשבון האינסטגרם שלה.

איילי נפטר מ־HIV לפני 34 שנים, אולם המורשת שלו חזקה ונוכחת. גרין מסבירה בהתלהבות: "מיסטר איילי יצר קסם. זה דבר שקשה להסביר. ב־'Revelations' ('התגלויות') אני עומדת על הבמה ומרגישה את האור מתחיל לעלות. יש ממש ניצוצות, אני מרגישה ברגע הזה כל אחד ואחת שיושבים בקהל". גרין משתפת שבעיניה התפיסה המגוונת בלהקה נשמרת, דבר שמתבטא גם בבחירת הכוריאוגרפים השונים שעובדים עם הלהקה וגם בז'אנרים שנרקדים, מבלט ועד ג'אז. יחד עם זאת, היא מציינת שהמורשת התרבותית הייחודית, שחרוטה על דגלה של הלהקה, לא ממש באה לידי ביטוי באימוניה.

איילי אהב מאוד בלט, סוגה שהתפתחה הרחק באירופה במאה ה־17, וזה ניכר ביצירותיו שמשלבות סגנונות שונים. במובן הזה מעניין שהאימון הטכני של הרקדנים, אשר בונה את גופם לקראת העבודה הפיזית היומית התובענית, אינו לקוח מהמורשת המפוארת אלא אוחז במסורת אחרת, בעלת אסתטיקה הנחשבת שמרנית ואליטיסטית. ייתכן כי כרטיס הכניסה למיינסטרים התרבותי העדיף שילוב של מוכר וחדש, או של מה שנחשב עילית לצד עממי.

במופעים בארץ ירקדו גרין וחבריה, שנולדו ברובם לאחר שאיילי נפטר. מעניין לתהות על הלהקה המתחדשת, כל כך הרבה שנים לאחר היווסדה, כאשר הדמויות המיתולוגיות שבנו אותה אינן נוכחות עוד. באתר הלהקה מוגדרים ערכי הליבה שלה, שנפתחים בציטוט של איילי עצמו: "אני מנסה להראות לעולם שכולנו בני אדם, שהצבע לא חשוב, שמה שחשוב זו איכות העבודה שלנו והתרבות שלנו". איילי תמיד טען שהמחול נעשה עבור הקהילה ועל ידי הקהילה, וכעת כשהקהילה גדלה והשנים נוקפות, מסקרן לגלות לאן הדיאלוג האמנותי והתרבותי יצמח.

להקת המחול אלווין איילי תופיע החל מהערב (שלישי) במשכן לאמנויות הבמה תל אביב.