"תנו להן לשחק כדורגל!": העולם שייך רק לבנים? צפו בהצגה הזו ותבינו שלא

העולם אולי שייך לצעירים אבל נעה מגלה שהוא שייך רק לבנים. הנערה הזו היא דמות במחזה "שחקי אותה נעה" שכתב אורי אוריין - שחקן (בטלוויזיה הופיע בין היתר בתפקיד אורח ב"קופה ראשית"), מחזאי ותסריטאי.

הצגת הנוער הזו עולה כעת בתיאטרון השעה הישראלי לילדים ונוער, בבימויו של עירד רובינשטיין, ויש הרבה ילדות וילדים שיוכלו להזדהות עם הדמות ועם מה שהיא עוברת. בהצגה, שתרוץ בכל הארץ במסגרת סל תרבות לכיתות ד'-ח', משחקים אמנון וולף, דולב אוחנה, מאיה מדג'ר, נועה כדריה, רן מושיוב, ושהם שיינר.

ההצגה מגוללת את סיפורה של נעה, נערה שרוצה לשחק במועדון הכדורגל הארצי, אך מגלה שמסרבים לאפשר לה להתמודד כי "המגרש הוא לא מקום לבנות". נעה ודובל'ה המאמן רוקמים תוכנית: במקום נעה, הם ישלחו למבחנים את "נעם" ובכך, למעשה, לא יוותרו על החלום.

"שחקי אותה נעה". צילום: רדי רובינשטיין

"ההצגה מדברת על מקרה נקודתי, אבל אספתי מלא מקרים של ילדות בכל הארץ שלא נותנים להן לעשות את מה שהן אוהבות", מספר אוריין. "ברמה האישית הכרתי ילדה שסיפרה שילדים קראו לה 'בחורילה'. בנים צחקו עליה והמקום היחיד שהיא הרגישה בטוחה בו היה המגרש - אבל היא נאלצה לנסוע לעיר אחרת כי בעיר שלה, בצפון, לא אפשרו לה לשחק. במקרה שלה, ההורים שלה הצליחו לקחת אותה לאימונים, אבל יש כל כך הרבה ילדות שאין להן אפשרות כזאת".

ישראל 2023. נשמע מדהים שההפרדה הזו עדיין מתקיימת.

"נכון, זה משחק כדורגל! תנו להן לשחק כדורגל! הטריד אותי מאוד הסיפור הזה כי אני חושב שלילדים צריך לתת לעשות את מה שהם אוהבים. אני מתעסק באמנות והתחברתי לזה מהמקום הזה שילדים זה הדבר הכי רך וראשוני. זה המקום שלהם לעשות, להתנסות, אפילו לטעות. לנסות כל מיני תחביבים, לגלות מה מעניין או מדליק אותם. אני כותב המון לעולמות הילדים כי זה הקהל שעוד הכי אפשר ליצור בו שינוי ואני חושב שלתיאטרון, משהו חי, יש כוח.

"אם ילד מגיע להצגה הזו וזה יפתח לו את הראש, באותה מידה גם ההורים והמורים יסתכלו ויגידו 'בואו ניתן לילדים האלה להגיד מה מעניין אותם, מה הם רוצים לעשות'".

אתה מקווה דרך המקרה הספציפי הזה להשפיע על הקהל הצעיר?

"אני חושב שתמיד המקרה הפרטי משקף משהו. אני לא חושב שילדים בקהל יראו את ההצגה ויגידו מיד 'אני רוצה לשחק כדורגל', אבל גם ילדים שאולי קצת מרגישים אחרים, חווים חריגות שיכולה לבוא בכל מיני צורות ותחושות, ידעו להתחבר לזה, כי לכל ילד יש דבר שמבדל אותו מאחרים וצריך לראות את זה כחוזק של הילד ולא משהו שיש לצחוק עליו.

"למשל כתבתי הצגה בשם 'מול כולם' שהייתה להיט ורצה מאות פעמים בכל הארץ, שמדברת על ילד עם תסמונת טורט - וגם שם זה לא רק על הטורט אלא גם על הסביבה ששופטת. גם פה כל ילד יכול להזדהות כי הוא חווה את האחרות והחריגות שלו".