אחת הסצנות המפורסמות בסדרה "מד מן" עוסקת בצילום ובמשמעותו הפילוסופית. במונולוג שהפך לאיקוני בדברי הימים של הטלוויזיה, מתייחס דון דרייפר, פרסומאי-על שמנהל יחסים מורכבים עם עברו, למצלמה כדבר שקרוב במהותו למכונת זמן: מכשיר המתעד התרחשות, לוכד ומקפיא רגע בזמן נתון ומספר לנו סיפור על מושא הצילום בנקודה ספציפית בחייו.
הערב (שלישי) ייכנסו אל מכונת זמן דומה שמות כמו רוני קובן, קורין קיציס, שירילי דשא, דורון נשר, טל פרידמן, עפרי כנעני ויוסי צברי, באירוע בשם "VHS - ד"ש מהעבר". במהלך המופע יעניקו יוצרות ויוצרים מעולמות אמנותיים שונים פרשנות בימתית לסרטוני וידאו שצולמו בפורמט VHS, היישר מההקלטות הביתיות האישיות שלהם, שנטמנו במעמקי הבוידעם ונשכחו עם הזמן ועם טכניקות התיעוד המשתנות.
המופע נוצר בהשראת "Users Manual for Your Past Which I've Never Seen", של קלאודיה הארטונג וויצ׳ק. עבור המנהל האמנותי ניצן כהן, שיזם את המופע יחד עם רננה רז (שבעצמה משתתפת בערב), מדובר ב"מדריך שימושי, כמו זה שמגיע עם מכונת כביסה, נניח, למפגש עם העבר שלך. באופן אישי, כשאני מסתכל אחורה, בעיקר מעניין אותי למה אני זוכר את מה שאני זוכר ולמה אני שוכח את היתר", הוא אומר. "הזיכרונות המצולמים הם תחילת האבולוציה של הסלפי. יש המון ללמוד מצפייה ברפלקציה של עצמנו בצילומים ישנים על קלטות VHS מאירועים משפחתיים. גם עכשיו, כשיש אינפלציה בתחום וכל ילד מצלם את עצמו".
מעניין להעלות מופע כזה במהלך הזמנים הכי מתועדים בהיסטוריה.
"כל דבר מתועד היום כל כך הרבה פעמים, כך שאתה יכול לראות אותו מכל זווית אפשרית. בעיניי, החומרים האלה הם פוטנציאל לראות את האבולוציה של הדבר הזה. אנחנו מסתכלים אחורה ורואים איך תיעדנו אירועים משפחתיים או רגעים פרטיים ואישיים. כל הדבר הזה יכול לתאר חוויה קולקטיבית. פרספקטיבה היא נושא שמעסיק את העולם.
"רננה ואני דיברנו על זה שהקורונה הייתה קו שבר, ושאנשים התחילו להסתכל אחורה בצורה הרבה יותר מעמיקה. בעצם נשארנו תקועים בבית עם הקלטות, שבלי מודעות או כוונה הפכו לארכיון משפחתי. כל אמן במופע מתחיל לפרוק את החיים שלו, איפה הם כרגע ומה הביא אותו למקום שהוא נמצא בו היום. היום אנחנו מסתובבים עם ארכיונים מלאים שלנו. באינסטגרם יש אפילו פיצ'ר שנקרא ארכיון".
לפי מה בחרתם את המשתתפים?
"התחלנו לחפש אנשים שמעניין אותנו לעבוד איתם, אנשים שהפרסונה הציבורית שלהם מדברת משהו שמגרה אותנו להתעסק בו, ובדקנו אילו חומרים יש להם. זה ערב שהליהוק אליו באמת נעשה בפינצטה. דורון (נשר) הוא מקרה קלאסי של התעסקות בזיכרון, כי הוא בעצם איבד בבת אחת את הזיכרון שלו, באירוע מוחי. זה סוג של גילום מוחלט של הדבר הזה, והאופן שבו הוא בעצם צריך לבנות לעצמו את החיים ואת השפה מחדש".
מה גיליתם, אתם והמשתתפים, בעקבות החזרה לקלטות הישנות?
"הרבה פעמים, הדבר הראשון שעולה זה סוג של מבוכה. אנחנו מסתכלים על הראשוניות של המפגש עם המצלמה, ורואים כמה באמת הייתה תמימות גדולה באופן שבו תיעדנו את עצמנו. המופע הזה מחזיר אותנו אחורה לסוג של תודעה שהיינו בה. היא עוד לא הייתה מלאה ב'מאיזו זווית אני נראה הכי טוב'. היום כולנו לא רק מצלמים, אלא גם עורכים את עצמנו. צריכת התוכן והאופן שבו הזיכרון שלנו מעוצב השתנו מהקצה אל הקצה. אם נעשה מופע כזה בעוד 20 שנה - אני לא יודע איך זה ייראה. אולי כמו שריד אחרון של תמימות".
המופע "VHS - ד"ש מהעבר" יתקיים הערב ומחר בהיכל התרבות בתל אביב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו