דויד ברוזה: "מי שלא טוב לו - שיקום וילך"

כילד בן 8, דויד ברוזה שמע לראשונה את ענקי הג'אז בסטודיו לאמנות של דודתו אילונה אהרון, ונחשף לעולמות האיקוניים של מיילס דיוויס, דיזי גילספי, ג'ון קולטריין, צ'ארלי פארקר ועוד.

במשך עשרות שנות הקריירה שלו הקפיד ברוזה ללהטט קרוב למחוזות הג'אז, ובסוף מגפת הקורונה הוא פגש את עומר אביטל, שאת נגינתו טען כי העריץ במשך שנים רבות. השניים, יחד עם סט הרביעייה שלו, הפכו שותפים לפרויקט מוזיקלי שהפך לאלבום "TEFILA", שהבשיל למופע מיוחד שעלה בפסטיבל הג'אז באילת.

ההופעה בפריז בתיאטרון אלהמברה, שצולמה בהמשך והוקלטה למזכרת, יוצאת כעת כאלבום הופעה חיה חדש, "BrozaJazz - Paris Alhambra", שבו מצטרפים לברוזה המנהל המוזיקלי עומר אביטל (בס), עדן לדין (פסנתר), איתמר בורוכוב (חצוצרה) ואיתי מורחי (תופים) כשהם מבצעים את שיריו האהובים, בשילוב מוטיבים ים־תיכוניים, מקצבי פלמנקו ומוזיקת ג'אז.

בראיון טרנס־אטלנטי מביתו שבניו יורק, שם גם יופיע עם האלבום החדש ב־25 בדצמבר, ברוזה מספר על החיבור לג'אז וגם על המשמעות של להיות אמן ישראלי מעבר לים בתקופה הנוכחית.

"המפגש שלי עם מוזיקאי הג'אז האלה, ישראלים שגרים בניו יורק, קרה בקורונה. התחלנו לעבוד יחד תחת ההשפעה וההכוונה של עומר אביטל הנפלא, שעושה איתם ג'אמים ומופעים", הוא מספר. "בכלל, לעומר יש קריירה מאוד מיוחדת ומסקרנת בג'אז בכל העולם, ואחרי שנפגשנו בניו יורק גייסתי אותו לפרויקט אחר שלי, כשכתבתי מוזיקה לתפילות והפכנו אותן לקונצרט מיוחד, אז עבדנו יחד תקופה די ארוכה. בדרך עשינו ג'אמים, ופתאום זה נולד באופן טבעי".

ספר על החיבור שלך לג'אז.

"בשנות הקריירה המוקדמות שלי ניגנתי עם מוזיקאי ג'אז שונים, והגישה שלי בראש היא מאוד ג'אזית, למרות שאני לא מוזיקאי ג'אז בהגדרה. אבל כמו שאני מתחבר לבלוז, לפלמנקו ולאנדלוסית, אני מתחבר גם לג'אז.

"לפני שנתיים אמרתי לעומר 'בוא נעשה מופע שמבוסס על השירים שלי וניתן להם גרסה ג'אזית יותר'. הוא הביא את המוזיקאים האלה והוביל את זה, ואני עפתי עם זה. את הופעת הבכורה עשינו בפסטיבל הג'אז בים האדום, וזה היה מוצלח, החיבור היה מרגש ועמוק במובן האמנותי הכי גבוה שיכול להיות. כשחיפשתי פסטיבל אחר יצרתי קשר עם הפסטיבל בפריז, שם לקחו את המופע לאולם של 600 מקומות. באנו לשם, צילמנו והקלטנו.

"אני עושה את זה באופן אוטומטי בכל פרויקט, ואני מודה שכששמעתי את ההקלטה הייתי מופתע. בדרך כלל מאוד קשה לי לשמוע את עצמי, אני ממש 'אלרגי' לזה", הוא אומר בשעשוע. "אני חושב שזה טיפוסי לרוב האמנים. הפעם קרה משהו אחר שלא הכרתי: נתתי לחומרים לזרום ולחזור אלי במעטפת המוזיקה והליווי של הנגנים האלה. זה מיקם אותי במקום חדש לגמרי, והחלטתי שכדאי להעלות את זה לפלטפורמות נוספות ולאפשר לקהל שירצה ליהנות מזה גם".

באלבום הזה יש כמה שפות.

"יש לי אלבומים גם באנגלית ובספרדית, ופה הכל התנקז לאלבום אחד. בהופעות שלי כיום, מתוך זה שאני מופיע בתדירות גבוהה, אני מעז גם לאלתר על המקום, והנגנים זורמים איתי. תמיד יש אלמנט של הפתעה בהופעות שלי. וכשזה ג'אז - זו אינטליגנציה אחרת מאשר לנגן תווים או מוזיקה שאתה מכיר.

"בג'אז יש שפה. זו המוזיקה הראשונה ששמעתי כילד בן 8, זה מה שהכרתי, לא ידעתי שיש מוזיקה אחרת, ומאז אני תמיד נמשך לזה. באלבום הזה יש שירים שלי שהקהל יודע ומכיר, אז יקבלו את 'מתחת לשמיים' ו'האשה שאתי', ואפילו את 'יהיה טוב', שפתאום מקבל משמעות אחרת".

"האולמות עדיין מלאים"

אתה חי על קו תל אביב־ניו יורק. מתייחסים אליך אחרת מעבר לים בשנתיים האחרונות?

"אני כואב את זה, אבל אני גם מתמודד עם זה ועולה על הבמה ועושה את הדבר שלי, ומבחינתי מי שלא טוב לו - שיקום וילך. לי אין בעיה, ההופעות מלאות, הן נהדרות, אני ממשיך להופיע. אם בכל זאת מדברים על פגיעה, אז אני נפגע במובן של התקשורת פה, כי היא לא מאפשרת לשווק, לפרסם ולהודיע על הופעות שלי בצורה רגילה. זה חלק ממה שקרה פה מאז. אבל אנחנו מסתדרים, עושים את זה בלי הפרסום הרגיל והאולמות עדיין מלאים".

בימים אלה ברוזה נמצא בישראל, ולדבריו, "אני מחכה לעשות את המופע הזה גם כאן ולחגוג בארץ את יציאת האלבום בקרוב".