"אני לא מצליח להבין מה אומרים": דני בסן פחות מתחבר להיפ הופ

בימים שבהם לפעמים נדמה שהערך והמשמעות של המילים הולכים ונעלמים, יוצא לעולם "פסטיבל מילים טוות", פסטיבל שכולו מוקדש למילה המדוברת והכתובה.

בפסטיבל, שיתקיים ב־17-21 ביוני במרכז תאו שבהרצליה, בניהולו האמנותי של חיים שמש, ישתתפו אמנים רבים, ובהם יהושע סובול ויהלי סובול, גון בן ארי ומקהלת זולת, נעם חורב, דנה ברגר, צרויה להב, שרון קנטור, יובל מנדלסון, מאיר גולדברג, עמיר לב וקובי מידן.

במסגרת המפגשים המיוחדים, העורכת והמגישה מאיה קוסובר, ממקימות "כאן הסכתים" של תאגיד השידור הציבורי כאן, תארח את דני בסן ב־21 ביוני לשיחה מעמיקה על אחד מענקי המילים בפזמונאות הישראלית - יענקל'ה רוטבליט. הם יעשו זאת דרך סיפורים, ניתוחי טקסטים ותובנות על השפה העברית, וביצועים של בסן לשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. זאת, לאור הקשר החם, הארוך והקרוב בין בסן לבין רוטבליט, שחגג השנה 80; קשר שלווה בעבודה משותפת, באלבומים ובמופע זוגי.

"אנחנו יותר מ־40 שנה ביחד", מספר בסן ל"ישראל היום". "רוטבליט הוא פנומן בכתיבה ובדיוק שלו, וביכולת שלו לתאר מצבים במילים בודדות. הוא חבר לאיש שאולי שר יפה - אבל יש לו מודעות, ויודע שאין לו את היכולת להגיד את הדברים שהוא לא יודע איך אומרים".

איך הכל התחיל?

"החיבור נוצר לפני הרבה שנים, כשהוא כתב לתיסלם את 'בוקר של כיף'. שם נוצרה ההיכרות הראשונית. כשתיסלם התפרקה הוא היה הראשון שפניתי אליו, כי הרגשתי שהוא כמו אח גדול שלי, ובתור אחד שכל הזמן היה צריך שמישהו יכוון אותו, הרגשתי שהגעתי לאיש הנכון.

"עשינו ביחד אלבום שלם, את כל האלבום הראשון שלי, שההיילייט שלו היה 'ככלות הקול והתמונה'. באלבום השני הוא כתב את 'דרכנו', 'דברים שרציתי לומר' ו'ציפור נדירה'. לאורך כל הדרך הוא כתב לי כל מיני שירים.

"לפני כשנתיים העלינו מופע במסגרת פסטיבל הפסנתר, מופע מחווה ליענקל'ה, שבו שרנו שירים מאוד יפים שלו עם חמישה נגנים. זה היה ערב יפה שהוקלט והפך לאלבום הופעה. עכשיו, בבגרותי ובבגרותו, אנחנו עושים עוד אלבום משותף, שבו הוא כותב את כל המילים ואני אשיר את כל השירים".

עד כמה 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו יבואו לידי ביטוי בשירים החדשים?

"בעיניי יענקל'ה הוא קצת כמו ליבוביץ' ויאיר גולן. אומר דברים נכוחה ולא מתבייש ולא מתייפייף. דברים מתוך הלב, בראייה חדה ולא מתפשרת. יהיו באלבום כמה שירים שנוגעים במה שקורה פה, ואפילו שירים שנכתבו עוד לפני 7 באוקטובר. יש שיר בשם 'רגע אופטימי' שארקדי (דוכין) הלחין מאוד יפה, והחלטתי שבגלל המצב נוציא אותו, ולא נחכה לאלבום.

"חוויתי שינוי גדול בתפיסה שלי לעומת מה שהיה לפני כן. אני מרגיש שיש לי שליחות. אני נוסע ומגיע לאנשים שצריכים שאשמח אותם ואקל את הכאב שלהם. מה שהמילים לא עושות לרגשות שלהם - הצלילים יעשו. הגעתי לבתי חולים, לאזכרות, לחיילים ולמפונים, והבנתי מה גודל השליחות שלי. במסגרת השליחות הזאת, הרגשתי את המחויבות שיש לי לעשות משהו עם השיר הזה, ולא לחכות איתו.

"זה שיר יפה ואופטימי, שמתלבש בול על התקופה. קרן אור שבאה בתוך החשכה. יענקל'ה מעורה חזק במה שקורה, והמילים שלו חוצבות במה שקורה מבחינת אקטואלית וחברתית, וכמובן - השירים שלו מנחמים ועושים טוב".

שיר חדש עם תיסלם?

נחזור רגע לחשיבות המילה: אומרים שבעידן הנוכחי יש זילות של טקסטים והמילים הופכות פחות חשובות במוזיקה. אתה מרגיש את זה?

"אני לא חושב שאפשר להגיד שהיתה תקופה שבה המילה היתה יותר חשובה ומשמעותית ועכשיו פחות. בכל תקופה יש שירים שלטקסטים שלהם יש משמעות מאוד גדולה והאמירה שלהם מאוד חזקה, ויש טקסטים שהם שטות ובאמת בושה לאינטליגנציה.

"אני פחות מתחבר להיפ הופ, שבו המילים מדוברות נורא מהר ואני לא מצליח להבין מה אומרים", הוא צוחק, "אבל אני מאמין שגם אמירות משתנות. זה דור אחר, עם בעיות אחרות, צורת התנסחות אחרת ועברית אחרת, אז אני מתאר לעצמי שכל דור מביא את מה שהוא מביא. אני לא במקום שיפוטי שיכול להגיד אם זה טוב או לא טוב".

חוץ מהאלבום החדש שלך עם רוטבליט, יש לך אולי מחשבות להיכנס לאולפן עם תיסלם ולהקליט שירים חדשים?

"זה תמיד עולה ברגע של צחוקים, אבל כרגע מאוד טוב לנו ביחד. אנחנו נפגשים במינון הנכון, ומאוד כיף ומצחיק לנו יחד. העובדה שאחרי כל כך הרבה שנים אנחנו עדיין מסוגלים להפיק את המקסימום ואת החברות והאהבה זה מזה, ליהנות ולחוות חוויות חדשות - די לנו בזה. יכול להיות שיהיה שיר חדש. האחרון היה לפני חמש שנים, בקורונה. בואי נראה. אני מבטיח שלא נחכה לעוד מגפה או אסון עולמי".