"הייתי רוצה את האירוויזיון הבא בלי ישראל": הזוכה הטרי של התחרות תוקף

חבל מאוד: רגע אחרי שזכה באירוויזיון 2025 והפך לשם החם ביותר בזירה המוזיקלית האירופית, בחר זוכה התחרות האוסטרי, יוהנס פיטש – המוכר בשם הבמה JJ – לתקוף את עצם השתתפותה של ישראל. "מאכזב שישראל עדיין לוקחת חלק בתחרות", אמר בראיון לעיתון הספרדי "אל פאיס".

האמירה של JJ היא חלק מביקורת רחבה יותר שהוא משמיע על אופי התחרות בשנים האחרונות. לדבריו, "האירוויזיון צריך לעשות שינויים – במיוחד בשיטת ההצבעה ובשאלה מי בכלל משתתף בתחרות", הוא אמר. הזמר האוסטרי אינו מסתיר את חוסר האמון שלו בתוצאות השנה, וטוען כי "הכל היה מאוד מוזר בהצבעת הקהל". הדברים נאמרים על רקע ההישג המרשים של ישראל בטלווט: מקום ראשון בהצבעת הקהל השנה, ומקום שני אשתקד – נתון שגרם גם למשלחת הספרדית לדרוש בדיקה של התוצאות, ורשות השידור הבלגית אף איימה בפרישה אם לא תובטח שקיפות מלאה בהליך ההצבעה.

למרות שזכה בתחרות כנציג מוצהר של הקהילה הלהט”בית, JJ לא מהסס להרחיק את עצמו מהמתמודדת הישראלית – גם אם אינו מזכיר את שמה במפורש. “נכון שאנחנו חולקים את אותו מרחב תחת המטרייה הגדולה של קהילת ה-LGBT+, אבל ההצעות שלנו אינן בדיוק אותן הצעות", הוא מדגיש. האמירה הזו בולטת במיוחד נוכח העובדה שנציגת ישראל, יובל רפאל, כלל אינה מזוהה כחלק מהקהילה, ועל כן ברור כי מדובר בהתייחסות תרבותית-אמנותית – ואולי גם פוליטית – להבדלים בתוכן ובמסר של ההופעות, ולא רק בזהות האישית של המשתתפים.

את עמדתו הברורה בנוגע להמשך דרכה של ישראל בתחרות, JJ מצהיר בלי למצמץ. "הייתי רוצה שהאירוויזיון הבא יתקיים בווינה – בלי ישראל". יחד עם זאת, הוא מבהיר את גבולות הגזרה של האמנים: "הכדור נמצא בידיים של ה-EBU. אנחנו, האמנים, יכולים רק להביע את דעתנו". בכך הוא מצטרף למגמה של אמנים מהשנה האחרונה שמבקשים מהתחרות לבחון מחדש את תנאי ההשתתפות של מדינות, גם מעבר לשיקולים מוזיקליים.

JJ מתייחס גם למה שבעיניו הוא סמל לדעיכה של ערכי חופש הביטוי על בימת האירוויזיון – במיוחד בכל הנוגע לייצוג קהילת הלהט”ב. "ניסיתי להבריח דגל גאווה לגמר, אבל תפסו אותי ברגע האחרון", הוא חושף. לדבריו, הדגל היה מוסתר בכיס מכנסיו, אך חבר צוות מההפקה זיהה אותו ואסר עליו להוציא אותו אל הבמה. "אמרו לי: ‘זה לא הדגל של המדינה שלך – אתה לא יכול להוציא אותו’. כמעט הצלחתי", סיפר. את האכזבה שלו הוא מתאר באופן כללי יותר: "זה מאוד מאוד מאכזב. צריך לעשות משהו עם מה שקורה באירופה – אנחנו הולכים אחורה".

JJ לא מסתיר את תחושת הדחיפות בשינוי מבני של התחרות – תחושה שרבים מהאמנים חולקים, אך מעטים מביעים בקול רם. מעבר לביקורת על ההצבעה הציבורית, הוא מציין כי יש לבחון מחדש את מנגנון קביעת המדינות המשתתפות ואת הקריטריונים שמאפשרים להן לעלות לבמה. "צריך יותר שקיפות", הוא אומר, ומתייחס לעובדה שבשנה השנייה ברציפות נשמעות קריאות לביקורת חיצונית על תהליך ההצבעה. מבחינתו, הזכייה באירוויזיון אינה סיום של תהליך – אלא נקודת התחלה להשפיע על הפורמט מבפנים.

בין עיסוק לשערורייה, JJ גם חושף טפח מחייו האישיים – שמסביר לא מעט על המורכבות שהוא מביא איתו לבמה. הוא נולד בדובאי לאב אוסטרי ואם פיליפינית, וחווה לראשונה את קסם האופרה דווקא כילד תייר בווינה. ההופעה הראשונה שראה הייתה "חליל הקסם" של מוצרט, אך לדבריו, מי שגרם לו להתאהב באמת בז’אנר היה פוצ’יני. "הייתי בן 16 כשראיתי את ‘טוסקה’ בפעם הראשונה. הייתי מרותק ומרוגש לכל אורך המופע. אני אוהב דרמה – כשזה במינון הנכון", הוא מודה.

על הבמה בבאזל, JJ הצליח לתרגם את שברון הלב שמאחורי השיר "Wasted Love" להצהרה אמנותית מהודקת ומדויקת – הרבה בזכות שיתוף הפעולה עם המעצב הספרדי סרחיו חאין. “שלחנו לו את השיר, ותוך שבוע הוא חזר עם הצעה בת 15 עמודים,” הוא מספר. "זה היה ברור שהוא קלט מיד את התחושה שאני מנסה להעביר – של הליכה לאיבוד בעקבות אהבה שנגמרה". התוצאה: מופע תיאטרלי, דרמטי וסוחף, שזיכה את אוסטריה בזכייה הנחשקת והפך את JJ לשם מדובר בתעשיית המוזיקה האירופית.

דווקא מהמופע המלוטש והמרגש הזה, שזיכה את אוסטריה בגביע – מגיעה גם אחת האמירות החריפות ביותר נגד ישראל בשנים האחרונות. ולא סתם מאוסטריה: מדינה שנחשבה לאורך השנים לאחת הידידותיות יותר לישראל באירוויזיון. אלא שכמו בשנה שעברה, וגם בזו שלפניה, נדמה שכבר הפך למסורת – הזוכה של התחרות לא מצליח לעמוד במעמד בלי להבהיר עד כמה לא נוח לו עם האפשרות שייאלץ, חלילה, להעניק את הגביע הבא לידי נציגת ישראל.