בלב השאנז אליזה בפריז, במסעדת גורמה אנחנו פוגשים את אמה שפלן – אחת הזמרות הייחודיות והמרגשות שפועלות כיום בעולם.
עדינה, מצחקקת, מחזיקה ביד אחת כוס זכוכית קטנה, וקשה לדמיין שמתוך השקט הזה בוקע קול הסופרן האדיר שממלא אולמות מסינגפור ועד קיסריה, כבר 30 שנה. ביוני הקרוב היא תגיע שוב לישראל, לשתי הופעות בלבד, שבהן תשלב בין שירים חדשים מתוך האלבום הבא לבין להיטים מכל שנות הקריירה שלה. ההופעות יתקיימו ב־3 ביוני במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב וב־5 ביוני במרכז הקונגרסים בחיפה. אבל מבחינתה, זו לא סתם תחנה בלוח הופעות – זו אמירה מובהקת, שנחזור אליה בהמשך.
אמה שפלן במסר לקהל הישראלי יונתן דושניצקי
"אני חיה בבית מאוד ישן באמצע היער", היא מספרת. "יש לי פרות ששותות ממעיינות, גינה שאני מטפחת - והרבה שלווה". היא חיה כחמש שעות מפריז, אוהבת את החיים המרוחקים ואת הטבע שסביבה. "אני גם מטפלת בכל מה שצריך בבית. אם צריך לתקן נזילה בגג - אני מטפסת, אני שותלת ירקות בגינה ומבשלת אותם, ובסדנה שלי אני יוצרת אמנות וגם מגלפת עצים בידיים כשצריך".
בשקט הזה, בין העצים לרוח, היא גם כותבת את שיריה ומלחינה אותם לפי השירה שלה. "אני כמעט מסיימת את האלבום החדש שלי", היא אומרת, "והוא יוצא בדיוק כמו שאני – לא בתוך ז'אנר אחד, לא לפי כללים. הוא רך, מרגש, פיוטי. אני לא חושבת עליו במונחים של סגנון, אלא של אווירה שחודרת לנשמה".
"חבל שלא הספקתי לשיר לאבא שלי את השירים שהוא כל כך אהב"
במופעים הקרובים בישראל תבצע שפלן לראשונה כמה מהשירים החדשים, לצד גרסאות חדשות לשירים צרפתיים שנשארו חרוטים בזיכרון שלה מאז הילדות. היא חוזרת בזמן אל הנסיעות הארוכות ברחבי צרפת, בין כפרים שקטים ומרחבים ירוקים, כשהיא יושבת מאחורי הוריה ששרו שירים. אביה אהב במיוחד את הזמר קריסטוף, הידוע כמי ששר שירים עם לחנים עמוקים ורגשיים שתמיד ליוו את הדרך שלהם. "הייתי ילדה, אבל המוזיקה הזו נכנסה לי ישר לנשמה", היא נזכרת בנוסטלגיות, והיא כבר בת 50. "ועכשיו אני מרגישה שזה בדיוק הזמן לדמיין את עצמי שוב כילדה – ולשיר מתוך המקום הזה. חבל שלא הספקתי לשיר לאבא שלי את השירים שהוא כל כך אהב", והעיניים שלה מאדימות, הדמעה בדרך, והיא עוצרת - שותקת.
הקשר של אמה שפלן לישראל הוא לא עוד הופעה בלו"ז – מדובר באמירה אמיתית, גאה ומחייבת. "אני אוהבת את הישראלים", היא אומרת בלי למצמץ. "יש בהם עומק, חום, כאב, אנושיות. אני מרגישה אותם – גם מרחוק".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
היא היתה אמורה להופיע כאן שבוע בלבד אחרי השבת השחורה ב־7 באוקטובר. הכל כבר היה מוכן – ואז העולם התהפך. ההופעה נדחתה, כמו כל דבר אחר. אבל בניגוד לרבים אחרים, שפלן לא נעלמה. שנה לאחר מכן היא חזרה לישראל והיתה האמנית הבינלאומית הראשונה שעלתה כאן שוב על במה. לא בשביל כותרת, אלא מתוך בחירה אמיצה – ומתוך אהבה לישראלים.
"בפעם הקודמת שהופעתי בישראל אנשים ניגשו אלי אחרי המופע ובכו. הם סיפרו לי מה הם עברו, כמה זה היה קשה להם ומה הם עוברים מאז. הם אמרו לי, 'את לא יודעת מה זה לראות אותך כאן, כמה זה מחזק'. ואני פשוט אמרתי: 'בשביל זה אני פה'".
שפלן מספרת שהיא עוקבת אחר מה שקורה בארץ, מקשיבה, קוראת, שומעת. "אני לא באה כדי להתווכח", היא אומרת, "אני לא באה בשביל כאוס. אני באה בשביל חיבורים. אם אני יכולה לגרום למישהו להרגיש, ולו לרגע, שהוא לא לבד – זה כל מה שחשוב לי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
והיא באמת אוהבת את הארץ. "אני תמיד נזכרת באוכל, ביין ובגבינות. אני מתגעגעת לירושלים, למדבר הבלתי נגמר, לחופים הארוכים - יש לי כל כך הרבה זיכרונות טובים מישראל - ומהישראלים", היא אומרת בחיוך, "אנשים רכים, יפים, מלאים באור". וגם את המוזיקה הישראלית היא למדה להכיר: "עידן רייכל, למשל, שכבש אותי בלחנים ובמילים - אני מרגישה שיש לי הרבה מה ללמוד ממנו. העברית היא שפה נהדרת. יש בה עדינות, יש בה אלגנטיות. ואני אוהבת את זה".
"עידן רייכל כבש אותי"
שפלן לא מתעלמת מהמציאות. היא יודעת שיש אמנים שבוחרים להחרים את ישראל – ויש כאלה שהולכים רחוק יותר. היא לא נוקבת בשמות, לא מדברת בסיסמאות, אבל יש לה עמדה. "אני לא באה בשביל להילחם, אני לא באה כדי להוכיח, אני באה כדי לחבר". היא שומעת את הקולות הקשים באירופה, וגם את ההססנות של חלק מהקהל שלה. אבל מבחינתה, מוזיקה היא מרחב של ריפוי. "אני לא יודעת הכל, ואני לא מתיימרת לשפוט. אבל אני כן יודעת דבר אחד – אם אני יכולה לעזור למישהו להרגיש שהוא לא לבד, זה שווה את זה. אני בוחרת בנוכחות, לא בהתרחקות - אני באה".
המופעים בישראל לא יהיו רק אירוע מוזיקלי, הם יהיו מסע רגשי. "אני לא באה לשיר שירים - אני באה לגעת בנפש של כל מי שיגיע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו