"מוזיקה חוצת גבולות, זמן ודעות", כתב דודו טסה בטקסט הנלווה לפוסט נרחב שהעלה לאינסטגרם שלו בשעה האחרונה. נראה כי מדובר יותר בתקווה לתמונת מציאות אחרת מאשר המציאות בפועל, שכן תוכן הפוסט, שעליו חתום טסה יחד עם המשת"פ הקבוע ג'וני גרינווד - גיטריסט להקת רדיוהד - והמוזיקאים השונים שמלווים אותם - בא כתגובה לביטול הופעות הלהקה באנגליה - לאחר לחץ מצד ארגון ה-BDS שביקש להחרימן.
"לצערנו הרב, ההופעות שלנו בבריסטול ובלונדון, שאמורות היו להתקיים ב-23 וב-25 ביוני בוטלו", נכתב בפוסט הארוך שבא כתגובה לדברים. "האולמות וגם הצוותים שאין להם כל קשר לעניין קיבלו איומים ממשיים רבים ששכנעו אותנו שלא יהיה בטוח לקיים את הההפעות.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"הקמפיין שהוביל לביטול מתעקש ש'זו לא צנזורה' וש'לא מדובר בהשתקה של מוזיקה או בתקיפה של אמנים בודדים', אבל האנשים העומדים מאחוריו לא יכולים לרקוד על שתי חתונות. הניסיון ללחוץ על מוזיקאים לבטל הופעות ולשלול מאנשים שרוצים לשמוע אותן את ההזדמנות לעשות זאת הוא אופן ברור לחלוטין פעולות של צנזורה והשתקה. האיומים כלפי המקומות שהיו אמורים לארח את ההופעות שלנו במטרה להביא לביטולן, לא יקדם את השלום והצדק שמגיעים לכל אדם במזרח התיכון. עבור מובילי הקמפיין, הביטול הזה התקבל כניצחון, אבל מבחינתנו אין כאן כל הישג חיובי לציון - אלא להפך.
"האלבום שבעקבותיו יצאנו לסיבוב ההופעות כולל שיתופי פיולה עם זמרים מסוריה, לבנון, כווית ועיראק. שורשיה המשפחתיים והמוזיקליים של הלהקה נטועים מאות שנים לאחור: בעיראק, בתימן בסוירה, בטורקיה ובכל רחבי המזרח התיכון. כל חברי להקה מאוחדים באהבה משותפת למוזיקה הערבית, ללא קשר למקום הולדתם. קמפיין ההשתקה דרש מהמארחים של ההופעות 'לאשרר את מחויבותם לתוכנית מופעים אתית ומכילה', אלא שנדמה כי הם רק מעוניינים בתמהיל הספציפי של התרבויות.
"אנחנו מאמינים שהאמנות מתקיימת מעל לפוליטיקה ואף מעבר לה, שיש לעודד ולא לגנות את האמנות המבקשת להדגיש את הזהות המשותפת של מוזיקאים מעבר לגבולות במזרח התיכון ושאמנים צריכים להיות חופשיים לבטא את עצמם ללא קשר לאזרחותם או לדתם - ובוודאי ללא קשר להחלטות שמקבלות ממשלותיהם.
"אנחנו מוצאים את עצמנו במצב משונה שבו אנחנו סופגים גינויים משני קצוות הקשת הפוליטית. עבור חלק מהאנשים מימין, אנחנו מנגנים את הסוג ה'לא נכון' של מוזיקה - כזו שמכילה מדי ומודעת מדי למגון העשיר והיפה של התרבות המזרח-תיכונית. עבור חלק מהאנשים משמאל, אנחנו מנגנים את המוזיקה הזו רק כדי לנקות את עצמנו מהחטאים הקבוצתיים שדבקו בנו. אנחנו חוששים מכך שביטול ההופעות שלנו ישמש כנשק בידם של גורמים שמרניים באותה מידה שאנחנו מצטערים לראות גורמים פרוגרסיביים שחוגגים אותו ומברכים עליו.
"ובכל זאת, לקבל בהכנעה את העובדה שמשתיקים אותנו בלי לפרסם תגובה כלשהי הרגיש לנו כצעד לא נכון. כפי שנכתב בצהרת האמנים שתמכו בהרכב ניקאפ (להקה אירית שהתבטאה בחריפות בגנות ישראל בפסטיבל קואצ'לה): 'כאמנים, אנחנו חשים צורך להביע את התנגדותנו לכל דיכוי פוליטי של חופש אמנותי... בדמוקרטיה לאף גורם פוליטי ולאף מפלגה פוליטית לא צריכה להיות הזכות להכתיב מי ישתתף ומי לא ישתתף בפסטיבלים או הופעות שבהן יהנו אלפי אנשים'.
"אבל האמת היא שגם לאף גורם אחר לא צריכה להיות הזכות הזו. עצוב לראות שאלה שתומכים בחופש הביטוי של ניקאפ הם אותם אלה שנחושים להגביל עכשיו את חופש הביטו שלנו.
"... אנחנו מקווים שיום אחד תוכלו להיות איתנו, איפשהו, איכשהו, ולשמוע את כולנו מנגנים יחד את השירים האלה - שרובם שירי אהבה. אם וכאשר זה יקרה, זה לא יהיה ניצחון לאף מדינה, דת או עניין פוליטי. זה יהיה ניצחון לאהבה ולכבוד המשותפים שלנו למוזיקה, וגם זה לזה", חתמו המוזיקאים את הפוסט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו