ויקטוריה חנה פרצה לתודעה ב-2015 עם סינגל הבכורה שלה "אל"ף ב"ת". הגישה לשפה העברית, השימוש בה והתאמתם למקצב הביאו משהו חדש לשוק המוזיקה הישראלי, שטרם נחזה כאן לפני כן. מאז המשיכה הזמרת לחקור שפות, קולות וטקסטים עתיקים, הלחינה כתבי ומכתבי משוררים כמו חיים נחמן ביאליק וזלדה ולקחה חלק בשלל פרויקטים והפקות הקושרות בדרך ייחודית ומקורית בין טקסט ללחן.
השבוע היא שחררה לעולם את "לכי לילית", שיר חדש מתוך אי.פי שייצא בקרוב, בו היא מארחת את ברי סחרוף, והיום (שלישי) יוצא באופן רשמי הקליפ המלווה את השיר, אותו ביימה הקולנוענית תום נשר ("קרוב אלי"). "לכי לילית", שהפיק מוזיקלית איש להקת איזבו רן שם טוב, הוא מפגש בין טקסט עברי עתיק לבין קצב עכשווי, והוא נושא גם מסר העצמה נשי – אבל לא רק נשי.
על פי התלמוד, המדרש והספרות הקבלית, לילית מייצגת דמות של אישה פתיינית שמסמלת מרדנות, היעדר צניעות ורוע. דמות שכדי להילחם בה ולהישמר מפניה יש להשתמש בקמיעות ובלחשים. בפמיניזם המודרני היא הפכה לסמל לחופש, תעוזה נשית וחתירה לעצמאות. אבל לפי חנה, הסיפור של לילית מורכב יותר, כשלמעשה היא מייצגת פחד מזרות ומשוני. "לילית בעצם הייתה אישתו הראשונה של אדם. היא רצתה להיות שווה אליו ואז היא גורשה מגן עדן", אומרת ויקטוריה.
"זה בעצם מאוד סימבולי: אנחנו רואים בהרבה אגדות שאנחנו מכירים, אפילו באלה הכי פשוטות, שיש תמיד את המכשפה הרעה ואת סינדרלה; את שלגיה ואת האמא החורגת. זאת אומרת תמיד יש שתי דמויות של היפה והצייתנית מול המכשפה הרעה. צריך להבין שאסכולות מסוימות בעצם לקחו את דמות האישה ומאוד נבהלו מהכוחות שלה, אז חתכו אותה לשתיים, הפרידו אותה. כאילו אמרו לה 'את הצד הזה של העוצמה - אל תביאי אותו לידי ביטוי. אנחנו רוצים שתהיי יפה, מחייכת וצייתנית'.
"אבל היום כל אחד מאיתנו יודע שכשיש מישהו שיש לו כוח מאוד גדול שמודחק ומשתיקים אותו, אז הוא מתפרץ בדרך אחרת. זו גם דרך להסתכל על הדבר הזה. הדמות הזו הפכה להיות גיבורת-על בקרב קהלים גדולים ברחבי העולם דווקא בגלל זה. יש פה באמת משהו מאוד עמוק שדורש ריפוי".
למה בחרת להתמקד בלילית? יש עוד דמויות נשיות מיתולוגיות.
"זה לאו דווקא התמקדות בלילית כמו בעברית עתיקה וקמעות עתיקים. אני מייצרת עבודות סאונד במוזיאונים ברחבי העולם שמתעסקים בהן עם קמעות עבריים עתיקים והדמות הזו פשוט מופיעה בהרבה מהם. בקמע אנחנו קוראים בשמות האבות והאימהות, קוראים להם לבוא ולשמור עלינו, זו הגנה. וכך באמצעות הקמיע אנחנו מסלקים את לילית ואומרים לה 'לכי לך, את בחוץ לילית'.
"אני בעצם שרה את מה שכתוב בקמע. אבל הוא גם מזמין אותנו לשאול את עצמנו מה פשר הפחד הזה מלילית. חלק מהעניין של הקמע הוא שכתבו בו את שמות הדמויות שפחדו מהן. אבל אנחנו צריכים גם להתמודד איתן, להסתכל על הדמויות הללו שאנחנו מפחדים מהן ולרפא את עצמנו מול הפחד. כי אם לא תסתכל על הפחד לא תרפא אותו".
בעצם הסיפור פה הוא לא על דמות רעה אלא יותר לא מובנת, שהפחד ממנה יצר לה מוניטין רע ולהיפך.
"אם אתה מסתכל על תקופות של ציד מכשפות, כל אישה שהיה בה קצת כוח ושהייתה משתמשת באינטואיציה שלה היו שורפים אותה על המוקד. אלה בעצם שאריות של משהו מאוד עמוק, פחד שנוכח בתוכנו דורות על גבי דורות. עד היום, באיזשהו אופן. וזה לא דווקא מאישה כמו פחד מבני אדם אפילו. בתור בני אנוש, אם מישהו אומר משהו קצת אחר אז מוקיעים אותו, מפחדים ממנו. זה דבר שמאיים עלינו, כי הוא שונה מאיתנו. אנשים נורא מפחדים מזה.
"אחרים דווקא מקבלים מזה המון כוח, קהלים מסוימים לוקחים את הדבר הזה ומעצימים אותו: בארה"ב יש מגזין נשים בינלאומי מאוד מצליח שקוראים לו 'לילית'. גם צריכים להבין שהרבה מהצדדים הלכאורה לא צייתנים הם הצדדים שמתעסקים בדברים שאנחנו לא מעיזים להגיד - בתשוקה, ביצירתיות. בעולם אידיאלי לא תהיינה סינדרלה ומולה את האמא הרעה, אלא נעשה חיבור בתוכנו בין כל הצדדים שלנו, החלשים והחזקים שלנו, שאנחנו מפחדים מהם. ואז נרפא אותם, נרפא את הפחד. לא רק מהשונה ומהזר, אלא גם מהדברים שאנחנו עושים להם דמוניזציה".
כאמור, את השיר (שגרסאות נוספות שלו צפויות להשתחרר בקרוב, אחת מהן היא רמיקס אלקטרו-פופ שהפיק עיליי אשדות והשנייה היא רמיקס-שבטי מאת גניש) מבצעת חנה לצד ברי סחרוף, ומהאזנה נדמה שמדובר בשיר שכמו תפור למידותיו של נסיך הרוק הישראלי. למעשה, יש שיטענו שבאותה מידה זה יכול היה להיות של סחרוף, שבו מתארחת ויקטוריה חנה.
"החיבור עם ברי נוצר כשהייתי עם רן שם טוב באולפן", מספרת ויקטוריה. "הבנו שבגלל שמבחינת התוכן יש פה אבות ואימהות, יש לנו צורך בקול של אישה וקול של גבר. רן אמר 'חייבים להביא את הנוכחות הגברית הזו, אבל צריך זמר עם קול שיידע לעמוד מולך. זה לא קול של כל זמר'. אז הזמנו את המלך, והמלך מיד התייצב".
ברי פשוט תיקתק את זה, זה בא לו הכי בטבעיות. גם האופן שבו הוא מבטא את שמות האבות והאימהות בצורה של פעם חשובה. הוא נותן את הכבוד לארכאיות של המילה, לסאונד שלה. לקחנו קמע והפכנו אותו לטקסט. יש משהו מאוד מאגי בשיר הזה".
השימוש בשפה ובמצלול חריג בנוף המקומי. נדמה שהזילות בשפה רק הופכת רווחת יותר.
"מוזיקה בשבילי זו גם שפה. אני מלמדת באקדמיה הגבוהה למוזיקה סטודנטים לתואר שני בדיוק על איך אתה לוקח טקסט ומתייחס אליו בתור מוזיקה. הטקסט הוא לא רק כלי להעברת אינפורמציה, הוא טקסטורה צלילית. ולנו, ברוך השם, יש מסורת כל כך עתיקה ומדהימה של שפה בתור כלי בורא.
"נכון שיש זילות, אבל שימוש מעניין בשפה אפשר למצוא היום בהיפ-הופ. תראה את נס וסטילה, למשל. הם לוקחים את השפה ומפרקים אותה, השפה אצלם היא לא רק שיר. תקשיב לאיך היא שרה את זה –'תיק קטן', זו התעסקות בשפה כמו במוזיקה. יש לך ראפרים שמפרקים לך את השפה וזה מעיף. צריך להחזיר את השפה למאגיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו