"עד שלא תהיה כאן הסדרה ושישראל תיעלם מהכותרות - אמנים מחו"ל לא יגיעו לפה"

פסטיבל "Shamans Of Sound" של השנה שעברה ברגע האחרון כמעט ולא התקיים. לרקע מלחמה שכבר אז נמשכה חודשים ארוכים ולצד איום חדש שריחף מלמעלה בדמות מתקפת הכטב"מים מאיראן, לרגעים היה נדמה שגורלו של הריטריט המוזיקלי המדברי עתיד להיות דומה לזה של פסטיבלים אחרים ושהוא עומד להתבטל מסיבות ביטחוניות. בפועל הוא התקיים, משך קהל רב אל כפר הנוקדים והפך לאירוע ששילב מוזיקה, נוף ורוגע נדיר במיוחד בימים אלה.

באשר לאיראנים – ובכן, הם בחרו לתקוף מיד כשהפסטיבל הסתיים. הכוכבים חייכו אל שאמאני הסאונד אז, וכנראה יחייכו גם הפעם – עת הוא עומד להתקיים שוב, בפעם השנייה, בסוף השבוע הקרוב (28-29 במרץ בכפר הנוקדים).

"ממש היינו תחת צל כבד", נזכר המפיק גיל קרניאל, האיש מאחורי הפסטיבל. "הכותרות בעיתונים דיברו על כך שב-24 השעות הקרובות צפויה מתקפה מאיראן והפסטיבל בשלב ההוא כבר עמד על הרגליים, הוא היה מוקם בצורה מלאה. במות, הגברה, האתר היה מוכן. כמובן שזה הכניס אותנו, את הקהל וגם את האמנים לאיזשהו לחץ. זה העלה את מפלס החרדה, וגם הרבה אנשים שאלו אותנו אם הדבר הזה עומד להתקיים.

"אבל בגלל שלא הייתה איזושהי הנחייה ספציפית על איסור התכנסות, החלטנו לקיים את האירוע, וזה רק עוד יותר העצים את התחושה ואת המקום המאוד מיוחד שיש לאירועים האלה בחיים שלנו בכלל, ובפרט בתקופה הזו שאנחנו נמצאים בה. היכולת הזו להתנתק, לצאת ליומיים של חוויה מוזיקלית. זה באמת יצר משהו מאוד מיוחד".

העיקרון של "Shamans Of Sound" פשוט, והוא מתבסס על יציאה מהשגרה אל עבר המדבר השקט, בשילוב מוזיקה מרגיעה, הופעות חיות, אמבטיות סאונד ובמות תקלוט משלל סגנונות ועולמות. בין השמות שהולכים לקחת בו חלק השנה ניתן למנות אמנים כמו מארינה מקסימיליאן, אבישי כהן טריו, הצמד רד אקסס, תמיר מוסקט ותום מאירה ארמוני, אייל תלמודי וג'ני פנקין, אהל עדן, מאיה בלזיצמן ואוריאל הרמן, יחזקאל רז ועוד רבים וטובים.

"אנחנו כל הזמן בתוך החדשות, טבולים עמוק בתוך המציאות", אומר קרניאל, שגם אמון על ניהולו האמנותי של האירוע. "אבל אני חושב שכבר הנסיעה עצמה החוצה מהעיר, מהמרחב המיושב והאורבני אל מרחב פתוח כמו המדבר, כשלעצמה כבר עושה משהו במחשבה. וכשזה משתלב במוזיקה אתה פתאום רואה את הכוח שלה להזיז משהו, להוציא אותנו מהמצב היומיומי שלנו ולשחרר משהו בגוף. כל מוזיקאי עושה את זה בצורה שונה, אבל האיכות הזו קיימת.

"זה לא סתם שלפעמים כשאנחנו כועסים או מרגישים מכווצים ומוזיקה נכנסת לתמונה אז משהו בכל ההוויה שלנו משתנה. זה כוחה של המוזיקה - לא כקלישאה, אלא כמשהו מוכח מדעית. אני מדבר על טיפולים שעושים במוזיקה, תרפיה דרך מוזיקה, אלה דברים שעובדים. חלק גדול מהפסטיבל שלנו מתקיים באזורים של מוזיקת אמביאנט – אלקטרונית או אפילו אקוסטית, שיש בה משהו מאוד מדיטטיבי שגורם לך להרפות ולהירגע".

שנה מאוחר יותר ואנחנו נמצאים במקום די דומה, מבחינה ביטחונית. אירועים אחרים חוו ביטולים ודחיות, למשל פסטיבל "ריסט" ו"אופוריה".

"כן, זה לא קל, יש לנו אירועים שתוכננו קדימה ויש המון חוסר ודאות. עוד לפני המלחמה חיינו במציאות שבה הגורם הבלתי צפוי, הפורס מז'ור, תמיד קיים. כמובן שאחרי 7 באוקטובר זה עלה מדרגה, ועכשיו יש גם את החשש הזה. אבל עם זאת יש לי תמיד איזושהי אמונה בדבר. כקהל, כאמנים וכמפיקים, אנחנו כולנו מכוונים לכך שהדבר הזה יתקיים. זה כוח מאוד חזק".

קרניאל הוא מפיק ותיק ולמוד קרבות, שנמצא בשטח כבר שני עשורים והפיק לא מעט אירועי תרבות גדולים, ביניהם פסטיבלים כמו "מקודשת", "סאן ביט" ו"מטאורה". אבל אין ספק שהתקופה האחרונה הייתה המאתגרת שידע בכל שנותיו בתחום, בשל שילוב מאתגר בין האקלים הביטחוני במדינה, לבין יחסי הציבור האיומים למדי שיש לישראל כרגע בעולם. "בעיקר עבדתי עם הופעות ואמנים מחו"ל, אבל כרגע עם כל האמנים שאני עובד איתם בדרך כלל אין בכלל על מה לדבר", הוא אומר. "זה גם החשש שלהם לבוא למקום שנתפס בעולם כאזור מלחמה, וגם התדמית כרגע של ישראל וכל האווירה שיש סביבנו עכשיו. לצערי זה מאוד משפיע על ההחלטה של האמן אם להגיע לכאן או לא.

"מוזיקאים יודעים שההסכמה שלהם לבוא ולהופיע בארץ עשויה לגרום להם לאבד הופעות במקומות אחרים, בין אם להם עצמם יש התנגדות אידיאולוגית למה שקורה פה או לא. יכול להיות שזה לא בהכרח עניין פוליטי, אלא פשוט חשש קונקרטי לאבד קהל. מבחינתם זה כאב ראש שהם לא רוצים להיכנס אליו. פתאום יפתחו בקמפיין נגדם, הם יתחילו לקבל תגובות עוינות מכל מני גורמים שמתנגדים למדיניות של הממשלה שלנו. לפעמים זו פשוט אופנה והייפ שלילי, שכרגע עוד מהדהד".

זה הופך את העבודה שלך ושל יתר המפיקים בתחום למתסכלת במיוחד בשנה וחצי האחרונות.

"נכון. אם פעם חלק נכבד מהאירועים שהייתי מפיק היה מוקדש להופעות של אמנים בינלאומיים שהייתי מזמין אותם להופיע, אז כרגע כל הנתח הזה לא קורה. כך שבעצם התמהיל של האירועים משתנה, אופי האירועים משתנה. מצד שני זה גם מכריח אותך כיזם, כיוצר, לייצר דברים אחרים. ראינו את זה גם ב'שאמאנס' של השנה שעברה, כשבעצם מאה אחוז מהאמנים שהשתתפו בו היו מקומיים. גם השנה יש אמנים וכישרונות נפלאים, כי זה הביא אותי לחקור ולהעמיק יותר בסצנה המקומית, ויש בהחלט דברים להעמיק בהם. גם היו לי המון גילויים חדשים מתוך הסיטואציה הזו. זה באמת מבורך".

כמה זמן, להערכתך, ייקח עד שנחזור לקבל כאן אורחים מחו"ל?

"אני יכול להגיד שכבר עכשיו התחלתי דיאלוגים עם כמה וכמה אמנים לגבי השנה הבאה. אם לפני כמה חודשים בכלל לא הרגשתי נעים או שזה במקום אפילו לפנות אליהם עם הצעות להופיע בישראל, אז כרגע כבר חזרתי לשלוח מיילים ובעדינות לבדוק עניין. אז יש דיאלוגים. הם עדיין מעלים חשש ושואלים שאלות. אני חושב שעד שלא תפסיק פה הלחימה לתקופה משמעותית, הסבירות שמשהו בינלאומי יקרה פה די נמוכה.

"ברור שהסיכוי שטיל ייפול במקום כמו כפר הנוקדים מאוד נמוכה, אבל מי שרואה את זה מבחוץ מבחינתו זה פשוט מסוכן להגיע לפה. זה כמו שעכשיו אם היו מזמינים אותי לאוקראינה הייתי חושב פעמיים, למרות שאני חי בישראל ואני יודע שבמדיה זה נראה הרבה יותר קטסטרופלי ממה שזה במציאות. אז עד שלא תהיה פה תקופה משמעותית של הסדרה, של שקט, ושישראל תיעלם קצת מהכותרות, זה לא יהיה אפשרי. אני אומר את זה בצער רב, אבל קשה לי לראות את זה קורה בעתיד הקרוב".