היום (שלישי) הובא למנוחות עודד ליפשיץ ז"ל, שנרצח בשבי חמאס, בקיבוץ ניר עוז. נפרדו ממנו בדמעות כל אוהביו, בהם גם אשתו יוכבד, שבעצמה נחטפה ושוחררה בעסקה בנובמבר 2023, ילדיו ארנון, יזהר ושרון, נכדיו וחברים שליוו אותו לאורך השנים. גם נשיא המדינה, יצחק הרצוג ספד לו וביקש ממנו סליחה "בשם מדינת ישראל, אני מבקש ממך - עודד האהוב, מיוכבד וממשפחתכם היקרה - סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליך, על משפחתך ועל קיבוצך".
הזמרת נורית גלרון, הוזמנה לבקשת המשפחה, להיפרד בשני שירים מליפשיץ ז"ל, שבעצמו אהב מוזיקה ונהג לנגן על פסנתר. יוכבד אף סיפרה בהספד "בדירה שבה אני גרה כעת, עומד ומחכה כבר שנה פסנתר חדש. כל כך חיכיתי לשמוע אותך מנגן פעם נוספת בדרכך המיוחדת וכישרונך הרב".
גלרון ביצעה את השירים "ילדות נשכחת" ו"כי האדם עץ השדה". את מילות השיר "כי האדם עץ השדה", כתב המשורר נתן זך והלחין שלום חנוך, והן שאולות מטקסט מקראי. ליפשיץ ז"ל, היה מזוהה עם גינת הקקטוסים שטיפח, והנוכחים בלוויה אף ענדו סיכות בצורת קקטוס בצבע צהוב, לאות הזדהות עם החטופים, ולכן, השיר גם היה טעון במשמעות נוספת, של הזדהות בהין האדם והטבע.
לאורך כל בתי השיר מתקיימת הקבלה בין האדם לעץ שנטוע באדמה, אך בבית האחרון, השיר מדבר על קבורתו של האדם: "קברו אותי בחלקה של עפר / ומר לי, מר לי בפה / כמו עץ השדה", ולפי הפרשנות למילות השיר, בניגוד לעץ, שחיים מתחילים עם נטיעתו באדמה, האדם נקבר באדמה עם מותו. כאשר גלרון שרה את המילים הללו בלוויה, הן זכו למשנה תוקף, והיה ניכר שהיא עצמה מתקשה להכיל את הכאב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו