הימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל יחרטו כתקופה שחורה בהיסטוריה של מדינת ישראל ובזיכרון הפרטי של תושבי המדינה. ככל שהשעות והימים נקפו ההלם והאבל התחלפו בזעם, כשלאחר הטבח המפלצתי שביצע ארגון חמאס, אושיות רשת וידוענים פנו לתקוף את ישראל ואפילו להצדיק את מתקפת הטרור.
על הרקע הזה ניצבה דמותו של קומיקאי יחסית אלמוני, דניאל-ריאן ספולדינג, שיומיים אחרי מתקפת הטרור פתח במתקפה משלו, שבה גינה את חמאס ויצא באופן ברור וחסר פשרות נגד תיבת התהודה של הרשתות החברתיות במערב. "אני חשוב שזה קצת אירוני שהאנשים שמגינים על חמאס ברשת הם האנשים הראשונים שארגון היה הורג. הו לא, אני בטוח שהמחבלים האסלאמיים יאהבו אותך, אינטלקטואל קווירי ופמניסטי... אם אתם רוצים לשחרר את פלשתין, שחררו אותה מחמאס", הכריז ספולנדינג בסרטון ויראלי שפרסם באינסטגרם והתפוצץ ברחבי הרשתות החברתיות, ואף כתבנו עליו כאן. הקומיקאי כמובן לא הסתפק בסרטון אחד ופרסם מאז לא מעט סרטונים עוקצניים ושנונים התומכים בישראל, והפך לתופעת רשת גם בקרב ישראלים רבים, ששיתפו בלי סוף את דבריו כחלק ממאמצי ההסברה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
סיפור חייו של הקומיקאי הגאה, שנולד וגדל בקנדה, הוא כזה של נדודים והרבה התמודדות. הוא נאבק בהתמכרות לאלכוהול ובהשמנת יתר, ובשנה שעברה עבר ניתוח קיצור קיבה, שלאחריו השיל עשרות קילוגרמים ממשקל גופו. בשנות העשרים המוקדמות עבר לאוסטרליה, ואחרי תקופה קצרה התחיל במופעי סטנד אפ. מישהו במועדון גדול בסידני צפה בו ואהב מה שראה, ומשם הדרך להופעות בכל המדינה הייתה קצרה. בפסטיבל קומיקאים במלבורן הוא פגש כמה שמות גדולים מאירופה, ששכנעו אותו לעבור לשם ולנסות את מזלו.
"זה היה הזמן הנכון", הוא משחזר, "הייתי צעיר ולקחתי סיכון, ובאירופה בניתי את הקריירה שלי במשך 12 שנים, כשבחמש השנים האחרונות גרתי בברלין. ההרפתקה הבאה היא ארצות הברית, יש לי אשרת עבודה ואני מתחיל השבוע להופיע בברודוויי".
בראיון מברוקלין, ספולדינג, שאינו יהודי או ישראלי, מספר על הקשר המיוחד שלו לארץ: "ביקרתי בישראל בערך שבוע לפני ה-7 באוקטובר, והופעתי בה כמה פעמים בעבר. יש לי כל כך הרבה חברים קרובים בישראל, אנשים שממש תמכו בי בזמנים קשים בשנים האחרונות. יש לי פה מעריצים מהממים ואני ממש ממש אוהב את תל אביב. יהודים באופן כללי אהבו את חוש ההומור שלי.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"היום אני מרגיש שממש שכחתי את כל הדעות הקדומות שהיו לי על ישראל לפני שהגעתי אליה", הוא מוסיף. "ידעתי שהמצב בין הישראלים והפלשתינים תמיד היה מתוח, וחשבתי שישראל היא סוג של בריון גדול. כשהגעתי לישראל פגשתי אנשים, הכרתי את המצב ואת ההיסטוריה של המקום, זה הרחיב את הפרספקטיבה שלי ולאורך השנים שכחתי שאנשים במערב לא עברו את התהליך הזה והם מאוד אנטי-ישראלים. רוב האנשים במערב לא מבינים שהישראלים רוצים לחיות בשכנות טובה עם הפלשתינים ומעוניינים בשלום. אני חושב שהישראלים נתפסים, לפחות בחוגים שאני מסתובב בהם, ככאלו שמעוניינים להעלים את הפלשתינים בכוח", הוא מודה בצער.
"חוגגים את הטבח המזוויע"
ספולדינג, שנמצא כיום בסבב הופעות ענקי בארצות הברית, מוצא זמן גם לדבר עם עיתונאים מישראל ומסביר מה התניע את הזעם שלו: "הייתי מנותק מהחדשות. יממה אחרי הטבח הסתכלתי בטלוויזיה ולא יכולתי להאמין. כתבתי הודעה לחבר שלי ושאלתי אותו אם הוא מצליח להבין מה קרה, והוא ענה 'הפלשתינים מגינים על עצמם'. הם פרצו את הגבול והרגו אנשים חפים מפשע, אבל הוא תהה איזו דרך אחרת יש להם להגן על עצמם. לא יכולתי להאמין לזה. הייתי בשוק, שאלתי אותו אם אני, שהייתי שם לפני שבוע, הייתי נחטף או נרצח, האם זה היה בסדר? התשובה שלו הייתה שדברים כאלו קורים במלחמה. חוסר האכפתיות לחיי אדם והדה-הומניזציה שהוא עשה לישראלים הדהימה אותי, ולא הצלחתי לשים את זה בצד".
מה חשבת כשראית תגובות של אנשים ברשתות?
"העובדה שככה מתייחסים לחיים של ישראלים ויהודים זעזעה אותי עד עומק הנשמה. ראיתי שברשתות החברתיות זה לא משהו חריג, במקרה הגרוע אנשים ממש חגגו את הטבח המזוויע הזה, ובמקרה הטוב הם אמרו דברים כמו 'צריך לשים את זה בקונטקסט' או 'תסתכל על הצד השני'. לקח לי יומיים לחשוב על המצב הזה ורציתי לבטא מה שיש לי מה להגיד. היה לי חשוב מאוד שיהיה ברור שאני מדבר על חמאס, ולא על כלל הפלשתינים כעם, אז פיתחתי את המונולוג והראיתי אותו לחברים מכל קצוות הקשת הפוליטית, וראיתי איך זה עובד. בהתחלה חששתי שזה יעצבן הרבה אנשים. הנקודה שרציתי להעביר הייתה שטרוריזם הוא לא בסדר. לגבי כל היתר, כבר לא היה אכפת לי".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ספולדינג ביקורתי במיוחד כלפי האנשים שנמצאים במחנה הליברלי, שתומכים במאבקים של מיעוטים מדוכאים, והפעם מצאו את עצמם בצד של ארגון טרור רצחני. "עבור הרבה אנשים בחוגים הפרוגרסיביים יש טרנדים. זו יכולה להיות אוקראינה או הטרדות מיניות, אבל העניין הוא שזה חולף. כשהמלחמה תיגמר לאף אחד לא יהיה אכפת יותר ובני הנוער שמפגינים ימשיכו הלאה, אבל הנזק שהרטוריקה שלהם עשתה יישאר. לעמוד ולהצדיק את חמאס ואת כל החרא שהוא עושה גורם לי לאבד את דעתי מרוב כעס", הוא אומר, וניכר כי הוא מתכוון לכל מילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו