קונצנזוס נדיר נרשם בקרב המבקרים סביב סרטו החדש של פול תומאס אנדרסון, "קרב רודף קרב": כולם מסכימים שמדובר ביצירת מופת מטורפת. לאונרדו דיקפריו מוביל את אנסמבל השחקנים בתור בוב, מהפכן בעבר וסטלן משועמם בהווה, שמגדל את בתו המתבגרת, ווילה (אינפינטי צ'ייס), לבדו, לאחר שזוגתו פרפידיה (טיאנה טיילור), המנהיגה הכריזמטית והסקסית של הארגון המהפכני שבו היה חבר, נטשה אותם כשווילה היתה תינוקת.
שגרתם המנומנמת של בוב ווילה מופרת באחת כאשר איש צבא דוחה וחסר מעצורים בשם קולונל לוקג'ו (שון פן) - שניסה ללכוד את בוב ופרפידיה בעבר - מחליט להגיח לפתע עם חייליו כדי לסגור חשבון עם יריבו הוותיק. בוב ווילה אמנם מצליחים לחמוק מידיו, אך דרכיהם מתפצלות תוך כדי מנוסה. כעת בוב יעשה הכל כדי לאתר ולהציל את בתו, יהיה המחיר אשר יהיה.
"קרב רודף קרב" שונה מאוד מסרטיו הקודמים של אנדרסון ("מגנוליה", "זה ייגמר בדם"). בתור התחלה, תקציבו נאמד בכ־140 מיליון דולר. בתור המשך, הוא גדוש בסצנות פעולה, במרדפי מכוניות ובפיצוצים. בתוך כך, בהחלט לא מדובר בשובר קופות טיפוסי. אנדרסון ביסס את התסריט בחופשיות רבה על הרומן "Vineland" של הסופר האמריקני תומאס פינצ'ון (אשר חתום גם על "מידות רעות", שאותו עיבד אנדרסון למסך ב־2014), אך הסרט לוקח את נקודת המוצא של הספר לכיוונים חדשים, מפתיעים ועכשוויים מאוד.
"אני כותב ומשכתב את הסרט הזה כבר עשרים שנה", אומר אנדרסון בן ה־55 במהלך מסיבת עיתונאים מקוונת לרגל עליית הסרט לאקרנים, "והוא כל הזמן מתפתח. כשנכנסנו להפקה היתה לנו את נקודת ההתחלה, היו לנו הדמויות וידענו לאן אנחנו צריכים להגיע, אבל תמיד צריך להשאיר קצת מקום כדי לגלות דברים בזמן הצילומים".
"הרבה פעמים קורה שהבמאי תקוע בראש של עצמו עם הרעיון של איך הוא רוצה שהסרט ייראה", מוסיף דיקפריו, "במיוחד כשמדובר בסרט בכזה סדר גודל. פול חושב על הפרויקט הזה כבר עשרים שנה, אבל תוך כדי עבודה סובבנו את ההגה ולקחנו פניות לא מתוכננות. הלכנו לכל מיני כיוונים חדשים כי הוא מראש אמר לעצמו 'אני אחכה שהשחקנים יגיעו ויהפכו לדמויות שלהם, ואז נלך כולנו עם הזרם'. היה נהדר לצאת למסע הזה ולגלות את הדברים תוך כדי תנועה".
זהו שיתוף פעולה ראשון של דיקפריו ואנדרסון (אחרי שדיקפריו סירב בזמנו להצעתו של אנדרסון לככב ב"לילות בוגי"). השחקן מספר כי מה שמשך אותו לדמותו של בוב היא העובדה שהוא כה אנושי וכה פגום, ומודה שהשתמש בגיבורו האיקוני של "ביג לבובסקי" כמקור השראה עבור הופעתו הממוסטלת.
"אני אשקר אם אומר ש־The Dude לא השפיע על ההופעה שלי", הוא צוחק. "אבל הושפעתי גם מההופעה של אל פאצ'ינו ב'אחר צהריים של פורענות', ועם הפנאטיות שהוא מפגין שם, שמקורה ברצונו להציל את הבנאדם שהוא אוהב.
"מאוד אהבתי את הרעיון של לקחת מישהו וליצור את הציפייה שהוא הולך להיות הגיבור האולטימטיבי, בגלל כל הדברים המהפכניים שהוא עשה בעבר, ואז להראות שהוא אפילו לא מצליח לזכור את הסיסמה שהוא צריך לזכור. זו דרך מבריקה להניח את היסודות לדינמיקה של גיבור פגום. הוא אבא נורא, ואז פתאום, בגלל שקורים כל מיני דברים קיצוניים, הוא צריך להציל את הבת שלו. הגבורה האמיתית שלו באה לידי ביטוי בכך שהוא לא מפסיק לנסות להגן עליה".
אקשן למכביר
כאמור, "קרב רודף קרב" הוא סרט גדול ומלא אקשן, שכולל כמה מרדפים מסעירים במיוחד. עם זאת, נשמע שאנדרסון פחות התחבר לסגנון העבודה האיטי, הסיזיפי והטכני שנדרש כדי לצלם את סצנות הפעולה הללו.
"זה הרבה יותר משעמם ממה שזה נראה", הוא אומר, "וזה לא נותן לך את הסיפוק העצום שאתה מקבל כשאתה עובד מקרוב עם שחקנים. לפעמים זה קצת הרגיש כמו להרכיב לגו - יש לך את כל החתיכות הקטנות האלה שאתה יודע שאתה צריך לחבר, ולפעמים צריך להעביר את השליטה לאנשי הפעלולים ולצוותים הטכניים, ואתה נדרש לשבת בצד ופשוט לסמוך עליהם.
"כשאתה מצלם סצנה עם שחקנים שיושבים ליד השולחן במטבח, התחושה בסוף היום היא שניצלת את היום בצורה טובה. זה לא אותו דבר כשמצלמים מכוניות שנוסעות מהר. אז אתה פשוט אוסף חתיכות, ומקווה שכשיחברו את כל החתיכות האלה יחד בחדר העריכה ייצא משהו שיהיה מלהיב עבור הקהל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו