"השלישייה": כך הוליווד הורסת את הסקס בקולנוע

לילה סוער בין גבר לשתי נשים מסתיים בשני הריונות לא מתוכננים. זוהי נקודת המוצא העלילתית של "השלישייה", דרמה רומנטית חדשה שמתעניינת הרבה יותר בהשלכות של מין ספונטני וחסר עכבות מאשר בהנאה שעשוייה (ואמורה) להיות גלומה בסקס בין מבוגרים.

את הגבר מגלם השחקן הבריטי ג'ונה האוור-קינג, שאולי זכור לכם מהרימייק של "בת הים הקטנה" (שם הופיע בתור הנסיך), ואילו הצלעות הנשיות של המשולש מגולמות בידי זואי דויטש ("למה דווקא הוא?") ורובי קרוז ("Bottoms").

שלושתם בסך הכל סימפטיים, אך גם חלביים מאוד, ובמיוחד אמורים הדברים לגבי האוור-קינג היבשושי, שמהרגע הראשון מצטייר כגבר רגיש ומתחשב במידה מוגזמת (ומשעממת). דמיינו את אדם ברודי, רק בלי החינניות. הבנות אמנם קצת יותר דינמיות ומשוחררות ממנו, אך גם הן לא מאוד מאופיינות מעבר לקווים הכלליים והדי שטחיים שמגדירים אותן (האחת מוחצנת עם ביטחון עצמי, השנייה מופנמת ומגיעה מבית נוצרי).

התסריט של איתן אוגליבי אינו חוסך בפיתולים עלילתיים ובהפתעות, ואלה בהחלט מצליחים לשמור על עניין מסוים במתרחש. אך בסופו של דבר, לטעמי עיקר ערכו של "השלישייה" מגיע ממה שהוא יכול ללמד אותנו מבחינה תרבותית.

למשל, העובדה שהסרט מתרחש בארקנסו - "מדינה אדומה" שבה הזכות להפלות מוגבלת - מיטיבה להדגים מה אישה שמתגוררת במדינה נדרשת לעשות כדי לשים סוף להיריון לא רצוי. וגם האמונה הדתית משחקת תפקיד מרכזי בסיפור, כמובן.

בהקשר הרחב יותר, מרתק לשוב ולהיווכח עד כמה השמרנות והסטריליות הלכו והשתלטו על הוליווד בשני העשורים שחלפו מאז יציאתם של "בתול בן 40" ויתר קומדיות הסקס של ג'אד אפאטו וחבריו.

הרי על פניו, "השלישייה" הוא לא הרבה יותר מווריאציה על "הדייט שתקע אותי" (רק עם שתי נשים שנכנסות להיריון, במקום אחת). אך בניגוד לסרטו של אפאטו (שהיה מאוד שמרני גם הוא, אגב), "השלישייה" אינו מצחיק ו/או כייפי, הדמויות שלו אינן זכירות, אין בו טיפה של סקס, אין בו טיפה של ספונטניות, ואחרי צפייה בו, סביר להניח שהגברים שביניכם יחשבו טוב-טוב לפני שהם יתנו לעצמם לעשות משהו נוראי ולא אחראי כמו לשכב עם אישה שלא למטרת הקמת משפחה (שלא לדבר על שתיים).

אין בכך לומר שהאג'נדה הפוריטנית של "השלישייה" פסולה. ממש לא. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אבל אני מניח שהיה לי קל יותר לעכל את המסר הנ"ל אם הסרט היה משתמש בשחקן קצת פחות משמים וקצת יותר כריזמטי מג'ונה האוור-קינג על-מנת לקדם אותו.

הרגישות האינסופית שהוא מפגין הופכת אותו לסטטיסט בסיפור של עצמו, ומכניסה את הסרט ללופ רפטיטיבי שבו הגבר שוב ושוב מיישר את עצמו על-פי רצונותיהן של הנשים. ברור שהנחמדות התמידית שלו - וחוסר היכולת שלו לעשות משהו רע בכוונה - גם מבטיחה לנו סוף שיאפשר לכולם ללכת הביתה מרוצים ומבלי שפגעו להם ברגשות. כנראה שזה מה שבאמת חשוב בימינו.

"השלישייה" אינו סרט רע בהגדרה. הבמאי צ'אד הארטיגן מנווט את הדמויות במיומנות ובסבלנות אל עבר היעד, ובסופו של המסע (שנמשך לא פחות מ-130 דקות) סביר להניח שתרגישו שעברתם משהו עם שלושת החבר'ה האלה. אך חשוב להבין שה"משהו" הזה שעליו אנו מדברים אינו מהנה, משעשע, לוהט או מתוחכם בשום צורה. השלישייה שבה חטאו גיבורינו אולי הייתה מחשמלת, מטריפה ומלאת תשוקה. הסרט על השלישייה הזאת? הרבה פחות. אבל זו בדיוק הפואנטה.

"השלישייה", ארה"ב 2025