מסכימים? כך דירגנו את כל סרטי "משימה בלתי אפשרית"

7. "משימה בלתי אפשרית 3" (2006)

אף אחד מסרטי "משימה בלתי אפשרית" אינו סרט רע פר אקסלנס, אבל בהחלט אפשר לומר שחלק מהם קצת פחות טובים מהאחרים. קחו את הפרק השלישי בסדרה, למשל, שגם התכבד להיות סרטו הראשון של הבמאי ג'יי.ג'יי אברהמס.

מלבד הופעתו המעולה של פיליפ סימור הופמן בתור הנבל הגדול של היצירה, העניינים כאן אינם מתעלים לרמה גבוהה מדי, ושני העשורים שחלפו מאז צאתו של הסרט לא ממש היטיבו עמו. הסגנון ה"אברהמסי", שהיה פופולרי מאוד בזמן אמת (בזכות סדרות כמו "אבודים", "פרינג'" ו"זהות בדויה"), כבר הספיק לדהות, לאבד מקסמו ולצאת מהאופנה (בזכות סרטים כמו "סופר 8", "סטארטרק: האויב בתוכנו" ו-"מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר"), ולא תמצאו כאן אפילו סצינת אקשן אחת שראויה למקום בהיכל התהילה של הסדרה (הסצינה שמגיעה הכי קרוב: קרב יריות ארוך על גשר שבמהלכו אית'ן מועף אל תוך רכב בעוצמה אדירה). הנבל מצוין. הסרט ככה-ככה.

6. "משימה בלתי אפשרית 2" (2000)

ללא ספק הסרט הכי מושמץ בסדרה, ולא בצדק יש לומר! אמנם לא סרט הפעולה ההוליוודי הטוב ביותר שהבמאי ההונג קונגי האגדי ג'ון וו עשה (וגם לא השני הכי טוב), ובהחלט אחד הסרטים הפחות סוחפים ומלהיבים מבין השבעה שמשתתפים בדירוג. אבל יש כאן טונות של סטייל, כמויות מוגזמות לחלוטין של הילוכים איטיים, ומספר לא מבוטל של שוטים וסיקוונסים איקוניים שעוזרים לכפר על כך.

נקודות השיא של הסרט כוללות את הסיקוונס הפותח, שבו טום קרוז מטפס על הר (ללא עזרת חבלים), את ריקוד החיזור הממונע של אית'ן ונאיה (טנדי ניוטון), ואת דו קרב האופנועים המגוחך בין אית'ן לבין הנבל הבלתי נסבל (דוגארי סקוט). בתור תוספת, גם יש לאית'ן אחלה תספורת. הביצוע של להקת לימפ ביזקיט לנעימת הנושא מזכיר לכולם שהסרט יצא בתקופה שבה ה-Nu metal היה דבר (וכן, הוא עדיין נוראי).

5. "משימה בלתי אפשרית" (1996)

הסרט הראשון בסדרת "משימה בלתי אפשרית" הוא מאסטר-קלאס בקלאס. בריאן דה פאלמה הגדול מגיש שובר קופות אלגנטי ואולד-סקולי שמשלב בין אווירת המלחמה הקרה של סדרת הטלוויזיה המקורית לבין חידושים טכנולוגיים לוהטים כמו "האינטרנט" ו"דואר אלקטרוני".

לא כל האפקטים הזדקנו בכבוד (בכל זאת, כמעט שלושים שנה), והאקשן הרבה יותר צנוע בהיקפו ממה שהורגלנו אליו בפרקים המאוחרים יותר של הסדרה. אבל הסרט דחוס ברגעים קלאסיים ובשוטים איקוניים שמתוזמרים ביד אמן, והפריצה למפקדת ה-CIA בלנגלי הייתה ונותרה אחד משיאי הסדרה כולה. מה היה קורה אם אלפרד היצ'קוק היה מביים בלוקבאסטר הוליוודי בשנות התשעים? הסרט הזה, כנראה.

4. "משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים" (2011)

התרומה של הבמאי בראד בירד ("משפחת סופר-על") לסדרה זכורה בעיקר בגלל הסיקוונס המופתי שבמהלכו טום קרוז מטפס על מגדל בורג' חליפה בדובאיי, ובצדק. אבל החלק הרביעי בסדרה מכיל עוד כמה וכמה היילייטס איכותיים, ביניהם סצינת הפתיחה הנהדרת שבה אית'ן בורח מכלא רוסי לצלילי שיר של דין מרטין, מרדף רגלי בתוך סופת חול אימתנית, וסיקוונס משעשע למדי שבו אית'ן ובנג'י (סיימון פג) פורצים לקרמלין.

בכלל, מדובר באחד הסרטים המצחיקים והמבדרים בסדרה (אם לא ה-), ובירד מפליא לנווט את העניינים ביד קלה ובדיוק כירורגי, תוך כדי שהוא מפיק מהם את מלוא ההנאה האפשרית. חבל שכמעט ולא ביים מאז.

3. "משימה בלתי אפשרית 7: נקמת מוות" (2023)

אחרי שארבעת הסרטים הראשונים בסדרת "משימה בלתי אפשרית" בויימו בידי ארבעה במאים שונים (דה פאלמה, וו, אברהמס, בירד), על ארבעת הסרטים הבאים (כולל זה החדש) חתום כריסטופר מקווארי, ואין ספק שהוא הצליח לקחת את הסדרה לגבהים חדשים, וזה לכשעצמו הישג מאוד מרשים.

בסרט השביעי בסדרה (שמוביל היישר אל תוך החלק השמיני, שייצא למסכים בסוף השבוע), מקווארי מעמת את אית'ן עם עברו ושולח אותו להילחם בתוכנת AI קטלנית שזוממת להשמיד את העולם. על הדרך, הוא מארגן לנו מרדף מכוניות משובח ברחובות רומא, מרדף רגלי מסחרר בשדה התעופה באבו דאבי, וגראנד פינאלה מסעירה שמתרחשת על רכבת דוהרת (שבסופו של דבר גם נופלת באיטיות מורטת עצבים לתהום). אה, וכמעט שכחתי את הפעלול הגדול מכולם, זה שבו טום קרוז קופץ עם האופנוע שלו מהר ממש-ממש גבוה, סתם כי מתחשק לו.

קרוז נראה כאן כאילו שעתיד הקולנוע כולו מנוח על כתפיו (מה שקצת היה נכון כשהסרט יצא למסכים), והביצועים שלו גובלים בשלמות (גם אם הסרט עצמו לא). עדיין כיף בהרבה מהסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד.

2. "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים" (2015)

אם כבר הזכרנו את 007, אז מבחינתי, "אומת הנוכלים" סימן את הפעם הראשונה שסרט בסדרת "משימה בלתי אפשרית" באמת מצליח לדגדג את הטובים שבסרטי ג'יימס בונד ואולי אפילו להתעלות עליהם טיפה. כריסטופר מקווארי שומט את הקרקע מתחת לרגליו של אית'ן, מצוות אליו את הסוכנת המסתורית והמיומנת אילסה פאוסט (רבקה פרגוסון), מציב מולו יריב ראוי ביותר (שמגולם בידי שון האריס), ושולח אותו למה שעשויה להיות המשימה האחרונה שלו.

סצינות האקשן מתעלות לרמה הכי גבוהה שאפשר, הסיקוונס הנפלא באופרה של וינה מצליח להיות, ובכן, אופראי, מרדף האופנועים במרוקו הוא ככל הנראה אחד ממרדפי האופנועים הטובים בכל הזמנים, וצוות השחקנים – שכולל כעת גם את ג'רמי רנר, שהצטרף בפרק הרביעי, ואת אלק בולדווין, בתור ראש ה-CIA – מוסיף עומק מבורך לספסל.

בתוך כך, התוספת החשובה ביותר לצוות (ולסדרה כולה) היא כמובן השחקנית השבדית רבקה פרגוסון, שחורכת את המסך בהופעה וירטואוזית שראויה למקום בפנתיאון (והיא גם משדרגת את שני הסרטים הבאים באופן משמעותי). מבין כל השחקניות שקרוז הופיע לצידן בסרטי הסדרה, אין ספק שפרגוסון היא הפרטנרית המושלמת מכולן, וחסרונה מורגש מאוד בחלק השמיני.  

1. "משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות" (2018)

כמו "אומת הנוכלים", אבל אפילו עוד יותר טוב. אפוס אקשן מפואר ושאפתני שממשיך את השוונג של החלק הקודם, תוך כדי שהוא מוסיף להעלות את הרף של סצינות הפעולה ושל הפעלולים. אם לא די בכך, הרי שהפעם גם הנרי קאוויל לוקח חלק בחגיגה, וזו כוללת קפיצות מטורפות ממטוס (בזמן סופת ברקים), קרב משולש בשירותים ציבוריים (שגונב מ"שקרים אמיתיים" את תואר "קרב השירותים הציבוריים הטוב ביותר בכל הזמנים"), מרדף מסוקים ועוד.

בתוך כל זאת, דווקא המרדף הלכאורה שגרתי שבו קרוז קופץ בין גגות הבניינים, שובר את הקרסול בנחיתה, ומדדה הלאה על-מנת להשלים את הטייק - למרות שממש ניתן להבחין במבט הכאב שמתפשט על פניו - הוא זה שמזקק בתמציתיות את כל מה שהסופרסטאר הזה הפך להיות בעשור האחרון. הוא יעשה את הכל כדי לבדר אותנו. גם אם זה יהרוג אותו.