שני סרטי אקשן עלו למסכים בסוף השבוע: האחד על המסך הקטן, השני באולמות הקולנוע. שניהם אמנם לא ימצאו את עצמם ברשימות סיכום השנה, אבל שניהם מספקים את הסחורה הדרושה, כל אחד בדרכו, ואם אתם נמנים על חובבי הז'אנר, סביר מאוד להניח שתצאו מהם מרוצים.
בואו נתחיל עם "עיר הרס", של גארת' אוונס, שעלה בנטפליקס (וטיפס מיד למקום הראשון בטבלת הצפייה של ענקית הסטרימינג). אוונס, כפי שחלקכם בוודאי יודע, הוא הבמאי הוולשי המוכשר שחתום על שני סרטי "הפשיטה", שהיו מסרטי הפעולה הטובים ביותר של העשור הקודם. כעת הוא מנסה לשחזר את הקסם ומגיש לנו מעשיית פשע דחוסה ומאוד אלימה שמתחקה אחר שוטר מושחת ועייף (טום הארדי) שנאלץ להציל את בנו של פוליטיקאי מידיהם של גנגסטרים סיניים אכזריים.
כפי שניתן היה לצפות, סצנות האקשן ב"עיר הרס" אכן מסחררות. הכוריאוגרפיה של הקרבות מופרעת לחלוטין, המצלמה מתעופפת סביב הכאוס באופנים לא הגיוניים, והדם משפריץ לכל הכיוונים ללא הפסקה. אבל כל היתר? מסורבל בטירוף.
המבנה המאוד משונה של הסרט זורק אותנו לכל הכיוונים עם פלאשבקים ועם עלילות משנה שונות – לרבות קנוניות פוליטיות, עסקאות סמים שיוצאות משליטה ושוטרים מושחתים נוספים – אבל אלה לא באמת זוכות לפיתוח או להבהרה. מצד אחד, עושה רושם שאוונס גורר את רגליו וממש אינו ממהר להגיע למנת האקשן העיקרית. מצד שני, צילומיו של "עיר הרס" הסתיימו כבר ב-2021, ובארבע השנים האחרונות, כך מספרים לנו, אוונס ערך את הסרט, קיים עבורו צילומי השלמה, ואט-אט הביא אותו לצורתו הנוכחית.
האם "עיר הרס" בעצם החל את דרכו כסרט ארוך בהרבה? האם אוונס קיצץ מתוכו סצינות רבות כדי לנסות ולהציל אותו? בשלב זה אין לנו תשובה ודאית. אבל אם כן, זה בהחלט יסביר את המיש-מאש המפואר והלא תמיד קוהרנטי שמחבר בין סצינות הפעולה ושאמור לתפקד כאן כ"עלילה".
כאמור, למרות שלוקח לו בערך חצי סרט להגיע, האקשן עצמו אינו מאכזב. יש כאן סצינה ארוכה ופסיכית שמתרחשת במועדון לילה, ושיאו של הסרט הוא קרב יריות אינסופי שבו כולם יורים בכולם במשך דקות ארוכות. אוונס אמר בראיונות שזוהי המחווה שלו למאסטר האקשן ההונג-קונגי, הבמאי ג'ון וו, וככזו היא בהחלט מכובדת.
בנוסף, למרות ש"עיר הרס" הרבה פחות אלגנטי והרבה פחות ממוקד מטרה מסרטי "הפשיטה", הוא מכיל שפע של קלישאות אקשן אהובות (הסרט מתרחש בערב חג המולד, למשל), וגם שחקני המשנה המיומנים שלו (ג'סי מיי לי, פורסט וויטאקר, טימותי אוליפנט, לואיס גוזמן) עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. כך שגם אם התוצאה אינה מתעלה לרמה גבוהה מדי,"עיר הרס" עדיין ניצב שתי דרגות לפחות מעל למרבית סרטי האקשן האחרים של נטפליקס. בקיצור, מה יש לנו להתלונן?
"רואה החשבון 2", לעומת זאת, נוקט בגישה שונה והרבה יותר מסורתית מ"עיר הרס". סרט ההמשך ללהיט המפתיע בכיכובם של בן אפלק וג'ון ברנטל ("המעניש") הוא אקשיונר סולידי ולא מתלהם שלא מבקש לשנות את העולם או להטביע אתכם בדם. התסריטאי-במאי גאווין אוקונור ("לוחם", "הדרך חזרה") משקיע לא מעט זמן בבניית אווירה ובסצינות של "hanging out" שבהן "לא קורה הרבה" לכאורה, והתוצאה היא מותחן פעולה ייחודי ומבדר שמציע לצופיו תענוגות פשוטים ומוכרים (לצד שורה ארוכה של סצינות אקשן, כמובן).
אפלק שב כאן לנעליו של כריסטיאן וולף, רואה חשבון בודד ומופנם שנמצא על הקשת האוטיסטית (ושמחלטר כמחסל מקצועי). במרכז הסיפור הפעם, כריסטיאן חובר לאחיו הקשוח בראקס (ברנטל), לאחר שנים של נתק, וזאת כדי לאתר את האחראיים לחיסולו של סוכן בכיר במשרד האוצר האמריקאי (ג'יי.קיי סימונס).
בדומה לסרט הקודם (שהסתיים באחד הטוויסטים המצחיקים והקיצוניים של העשור שעבר), גם סרט ההמשך אינו מצטיין במחלקת ההיגיון, אבל גם הפעם המופרכות הקיצונית שלו רק מוסיפה לכיף ולתחושת הביזאר שאופפת את האירועים.
אפלק וברנטל מקבלים שלל הזדמנויות לשתות יחד בירה, להשלים פערים ולקשקש על נושאים טריוויאליים (כמו סוגי כלבים ועניינים שבינו לבינה). בין לבין, הם גם מאתרים והורגים את כל מי שצריך, וכמובן שהשניים גם מצילים את מי שזקוקה להצלה (במקרה זה מדובר במחסלת קטלנית עם סיפור רקע מסתורי).
יש משהו מהנה מאוד באופן שבו אוקונור טווה את קוריו העלילתיים ומושך את הצופים אל תוך עולמם האפלולי והמפוקפק מוסרית של כריסטיאן ובראקס. הדינמיקה בין שני האחים משעשעת יותר מהמצופה, ונראה שאפלק ממשיך למצוא הנאה רבה בדמות שמאפשרת לו לשלב בין "איש הגשם" לג'ון וויק. אני מודה, לא זכרתי יותר מדי מהסרט בימים שאחרי הצפייה בו. אבל כן זכרתי שהיה לי נחמד לבלות שעתיים עם אפלק וברנטל. לפעמים לא צריך יותר מזה.
"עיר הרס", ארה"ב/בריטניה 2025
"רואה החשבון 2", ארה"ב 2025
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
