מבקר הקולנוע שלנו יצא מהסרט הזה עם דמעות בעיניים

אם גדלתם על ברכיו של הארכיאולוג המפורסם בהיסטוריה (כמוני), זה קשה עד בלתי אפשרי לגשת אל "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" באובייקטיביות. הסרט הלא באמת חיוני הזה - שכל תכליתו היא ללחוץ על בלוטת הנוסטלגיה ולהיפרד מאחת מהדמויות הקולנועיות הגדולות והאהובות בכל הזמנים - אמנם רחוק ברמתו משלושת הסרטים הראשונים בסדרה האגדית, וקצת מגוחך לצפות ממנו לשחזר את השיאים של ימי הזוהר. אבל אם ממש מתאמצים, יש כאן כמה רגעים חטופים שבהם אפשר להיזכר בקסם של אינדי (ושל האריסון פורד).

כך או כך, הפרק הנוכחי בסדרה - הראשון שלא מבוים בידי סטיבן ספילברג - עדיף בהרבה על הפרק הקודם, "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", שיצא לפני עשור וחצי, וניתן לומר שהוא מוציא אנרגיה רבה כדי לא לעשות בושות. למרות גילו המתקדם מאוד של השחקן הראשי (שחגג בשנה שעברה את יום הולדתו ה־80), אני חושב שבסך הכל מצליח לו.

"חוגת הגורל" נפתח בפלאשבק לאירופה בסוף מלחמת העולם השנייה, ומוצא את גיבורנו חסר החת מסובך עד צוואר עם חבורה גדולה של נאצים. כפי שאולי כבר שמעתם, חלק זה של הסרט נעזר בטריק דיגיטלי שהופך את פורד לצעיר יותר. אף שהתוצאה אינה ריאליסטית במאה אחוז (ולעיתים אפילו מעט קריפית), בהחלט אפשר לזרום עם האקשן והבלאגן - שמתכתבים באופן מובהק עם סרטי הטרילוגיה המקורית - ולשאוב הנאה מהמרדף הארוך שמתפתח על המסך.

מכאן אנו עוברים לניו יורק של 1969, ליום שבו אינדי יוצא לגמלאות מתפקידו כפרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטה. הוא זקן, עייף ומאוד עצוב. וכן, קצת מדכדך לראות אותו ככה. עם זאת, אין לו יותר מדי זמן לרחמים עצמיים, שכן אל תוך חייו נכנסת בסערה הלנה (פיבי וולר־ברידג'), בתו התוססת של חבר ותיק, ומייד בעקבותיה מגיעים גם "הרעים", שמונהגים בידי ברנש מפחיד ואכזרי (מאדס מיקלסן). מתברר שכולם מעוניינים לשים את ידיהם על "חוגת הגורל" - מכשיר ארכימדי עתיק וקסום שמאפשר מסע בזמן - ורק אינדי יכול לעזור להם למצוא אותו.

לא הכל עובד בסרט, ויש כאן כמה סצנות שחורקות. אבל הבמאי ג'יימס מנגולד ("לוגאן") מצליח להגיש הרפתקה סבירה, יעילה ולפרקים גם חיננית, שמתהדרת ב"טעם של פעם". המסע חוצה היבשות של אינדי והלנה מקפיץ אותם מלוקיישן ללוקיישן, ומפגיש אותם עם דמויות שונות מהעבר. מוטיב הזמן שחולף, שמרחף מעל ליצירה כולה (ושמיוצג בידי תקתוקו של שעון), מחלחל גם אל הצופים, ואם ראיתם את "שודדי התיבה האבודה" כשהייתם ילדים - לא נראה לי שתצליחו להישאר אדישים לסיומת הסנטימנטלית.

"חוגת הגורל" אולי אינו סרט גדול, אבל הוא הותיר אותי עם דמעות בעיניים ועם חשק מסוים לצפות בו שוב. מודה שציפיתי להרבה פחות.

ציון: 6