הבמאי של "מאסטרו" חושף את מאחורי הקלעים של הרימייק ל"הערת שוליים"

לא מעט יצירות מקומיות זכו לרימייקים ב־15 השנים האחרונות, וכעת הגיע תורו של "הערת שוליים", סרטו המועמד לאוסקר של יוסף סידר מ־2011, בכיכובם של ליאור אשכנזי ושלמה בראבא, שמקבל גרסה צרפתית בשם "מאסטרו".

עם זאת, כבר בתחילת השיחה איתו, הבמאי הצרפתי־יהודי ברונו שיש מבקש להדגיש שסרטו הוא לא עיבוד נאמן לסרטו של סידר. "אני מאוד אוהב את 'הערת שוליים'", הוא אומר בחיוך. "הוא מרגש בעיניי, ובהחלט קיבלתי ממנו השראה. אבל מלבד נקודת המוצא שלו, שמתארת אי־הבנה מצערת שיוצרת מתח בין אב לבנו, אפשר לומר שיש הבדלים משמעותיים בין הסרטים".

ההבדל הגדול ביותר בין "מאסטרו" למקורו הישראלי, נובע מהחלטתו של שיש להעתיק את הסיפור מהעולם האקדמי של חקר התלמוד לעולם המוזיקה הקלאסית. השחקן היהודי־צרפתי איוון אטאל מגלם את דני, מנצח תזמורת פריזאי כבן 50 עם קריירה משגשגת, ואילו הכוכב הוותיק (והיהודי גם הוא) פייר ארדיטי מגלם את אביו, פרנסואה, מנצח מוערך ששיאו מאחוריו.

בראשיתו של הסרט, פרנסואה מקבל בטעות את הרושם שהוא נבחר להיות המנצח של בית האופרה האיטלקי היוקרתי והמפורסם "לה סקאלה", אך ההזמנה יועדה לבנו. הבן חושש לספר לו את האמת, ומשם העניינים רק מסתבכים.

"בהתחלה כתבתי תסריט שעוסק בשני היסטוריונים", מבהיר שיש, "אבל כתבתי אותו מחדש אחרי שחברה טובה סיפרה לי שמקרה דומה אירע לבעלה ולאבא של בעלה, ששניהם מנצחי תזמורת. ברגע שהיא אמרה לי את זה, מייד ראיתי לנגד עיניי את הסרט שאני רוצה לעשות, וחשוב יותר - גם שמעתי אותו".

בגרסה שלך, המוקד הוא על דמות הבן ועל מערכת היחסים שלו עם בנו.
"נכון מאוד. רציתי להראות איך המקרה משפיע על חייו של דני ומכניס אותו למערבולת. הוא מפחד לספר לאביו את האמת, וזה יוצר עבורו בעיות עם אשתו לשעבר, עם בת הזוג הנוכחית ועם הבן שלו. הדמות שאיוון אטאל מגלם היא בעצם אני. זה סיפור החיים שלי. גם אני בן 50, גם אני חושש לעתידי ולעתיד הקריירה שלי. זה סרט מאוד אישי עבורי. הוא בעצם שיחה ביני לבין אבא שלי ולבין הבן שלי. זה היה הרעיון, לפחות".

למוזיקה הקלאסית בסרט יש תפקיד חשוב, והיא כמעט דמות בפני עצמה.
"לא יודע אם הייתי אומר שהמוזיקה היא דמות בפני עצמה, אבל היא בהחלט נותנת את הטון, והיה לי חשוב שהיא תשקף את הסטייט אוף מיינד של דני ופרנסואה. אני אוהב מוזיקה קלאסית, והשקעתי המון זמן ומאמץ בבחירת הקטעים שמרכיבים את הפסקול. העולם המוזיקלי הוא בעצם המקום היחיד שבו האב והבן באמת יכולים לדבר ולתקשר זה עם זה".

אחרי ש"הערת שוליים" סיפק לך את ההשראה ל"מאסטרו", יש עוד יצירות ישראליות שעשויות לספק לך השראה לפרויקטים בעתיד?
"קודם כל, אני מאוד אוהב את הקולנוע הישראלי, ולדעתי הסדרות הישראליות הן הסדרות הטובות בעולם. באשר לשאלתך, האמת היא שהייתי מיודד עם רונית אלקבץ ז"ל, והיתה לנו פעם שיחה שבה סיפרתי לה את סיפור החיים שלי. אבא שלי הגיע לצרפת מאלג'יריה, אמא שלי באה ממערב אירופה, ורונית אמרה לי 'ברונו, אני מבינה עכשיו למה אתה לחוץ ומפוחד לפעמים. זה בגלל המתח שנמצא אצלך בין הצד האשכנזי למזרחי'. היא אמרה לי שאני חייב לעשות על זה סרט, כדי לנסות להבין את זה ולהתמודד עם זה. בהחלט יכול להיות שזה יהיה הסרט הבא שלי. אם אעשה אותו, אקדיש אותו לרונית".