ביצת הזהב החדשה של אפל שווה מאות מיליונים

האם סופר פנטזיה בן 50, תושב יוטה, עומד להיות ה־אדם שהולך לחולל את היקום שיחליף את מארוול, מאוד בקרוב? זו השאלה שרבים שואלים את עצמם בשבועיים האחרונים, מאז ההכרזה על כך שסופר הפנטזיה ברנדון סנדרסון חתם על חוזה ענק עם אולפני אפל טי.וי לעיבוד קולנועי וטלוויזיוני של יצירותיו.

מהפרטים שפורסמו בינתיים, נראה שבשלב הראשון הכוונה היא ליצור סרטים על בסיס ספרי "הערפילאים" של סנדרסון, שמספרים על חבורת נוכלים והרפתקנים שמתאחדים כדי להפיל את אימפריית הרשע ששלטה בעולם זה אלף שנים, וסדרת טלוויזיה על בסיס ספרי "גנזך אורות הסער", על עולם שבו מתעורר מחדש הקסם, אבל מתעוררת גם מלחמה עתיקה בת אלפי שנים - אך על פי סנדרסון עצמו, זו רק ההתחלה.

מרוץ החימוש

בשני העשורים האחרונים חווינו את תור הזהב של ז'אנר הפנטזיה והמדע הבדיוני בהוליווד - החל בהצלחה הפנומנלית של סרטי "שר הטבעות" בראשית המילניום, ובהמשך סדרת סרטי "הארי פוטר" ו"משחקי הכס" של HBO. אחרי אלו, חל מרוץ חימוש, לא פחות, כשכל אולפן שמכבד את עצמו החל לחפש בנרות את להיט הפנטזיה הבא. כך ראינו את המסך שלנו מוצף בעיבודים ל"מחזור כישור הזמן" של רוברט ג'ורדן, "חולית" של פרנק הרברט, "צל ועצם" של לי ברדוגו, ואפילו "בעיית שלושת הגופים", יצירת המד"ב המורכבת להפליא של הסופר הסיני ליו קישין - ואלה רק חלק מהדוגמאות.

אבל מה שהאולפנים באמת מחפשים הוא לא רק ספרים שניתן לעבד למסך, אלא פרנצ'ייז, כלומר זכויות יוצרים לסדרות שיכולות להחזיק יקום שלם, שיכול להכיל עשרות סיפורים שונים ומאות דמויות, עם אפשרות לפתח את אותו היקום לסדרות, לסרטים ואפילו למשחקי וידאו.
בשנים האחרונות, האולפנים הגדולים כפו את המודל הזה על יצירות הפנטזיה המצליחות ביותר שלהם, לרוב במידה מוגבלת מאוד של הצלחה - בין שמדובר בסדרת סרטי "חיות הפלא", שניסתה לשחזר את ההייפ של סרטי הארי פוטר, ב"הוביט", שנמרח על פני שלושה סרטים, יש שיאמרו מיותרים להפליא, ובהפקת הענק המפוקפקת של "טבעות העוצמה" באולפני אמזון - ובין שבשלל סדרות הספין־אוף ל"משחקי הכס", שהאחרונה בהן, "האביר משבע הממלכות", עלתה זה עתה למסכים.

כאן ברנדון סנדרסון נכנס לתמונה. סנדרסון, שפרץ לתודעה בעשור הראשון של שנות האלפיים עם סדרת "הערפילאים" ולאחר מכן כשנבחר להשלים את סדרת "מחזור כישור הזמן" (אחרי מותו של הסופר רוברט ג'ורדן), הוא סופר פורה בקנה מידה פנומנלי. עד היום הוא פרסם 79 יצירות, חלקן ארוכות להפליא ("רוח ואמת", הספר החמישי בסדרת "גנזך אורות הסער", קרוב באורכו ל"מלחמה ושלום" של טולסטוי) ועוד שלל סיפורים קצרים, נובלות ונובלות גרפיות.

לסנדרסון יש תוכניות לשנים קדימה, והוא מספק עדכונים שוטפים באתר שלו על אחוזי ההתקדמות בכל ספר. בניגוד לג'ורג' מרטין או אפילו לג'יי קיי רולינג, האולפן שיעבד את סנדרסון למסכים לא צפוי להישאר בלי חומר מקור להסתמך עליו.

אבל החלק החשוב יותר הוא שסנדרסון הוא לא סתם גרפומן: הוא ברא עולם שלם, הקוסמיר, שמושפע בצורה מודעת מהיקום הקולנועי של מארוול. העלילות של "הערפילאים", "גנזך אורות הסער", "אלנטריס" ורבות מהיצירות הנוספות שלו מתרחשות בעולמות שונים באותו יקום משותף, עם היסטוריה וקוסמולוגיה שמסבירות את מערכות הקסם המגוונות.

אף שניתן לקרוא כל יצירה בפני עצמה ובמנותק משאר סיפורי הקוסמיר, יש מערכת שלמה של קשרים בין העולמות, והספרים מלאים בחיבורים נסתרים שהמעריצים המושבעים של סנדרסון מנתחים ללא הרף בסושיאל ובפורומים.

נכנע להייפ

ואולי הסיפור הבאמת מעניין כאן הוא המרדף של האולפנים הגדולים - נטפליקס, אמזון, האחים וורנר ואפל - אחר זכויות העיבוד של היצירה הזו, מרדף שבמידה רבה מגדיר מחדש את תעשיית הספרים כולה. הבחירה של סנדרסון באפל נבעה מההסכם יוצא הדופן שנחתם ביניהם, ושמגדיר את יחסי הכוחות בין ענף הספרים לאולפנים הגדולים.

על פי דיווחים, לסופר תהיה שליטה נרחבת מאוד על העיבוד, כולל כתיבה וייעוץ בכלל הפרויקטים, וככל הנראה גם זכות וטו - דבר שלא היה אפילו לרולינג או למרטין, ב"הארי פוטר" וב"משחקי הכס". חשוב לא פחות, מה שאפל רכשו הוא לא רק ספר או סדרה, אלא את הזכויות על כל יקום הקוסמיר - במילים אחרות, אפל רכשו יקום קולנועי שלם, חדש מהניילון.
אז האם הקוסמיר עומד להיות המארוול החדש? יש סיבות טובות לחשוב שכן, אבל גם כמה סיכונים. המעורבות המשמעותית שמובטחת לסנדרסון במסגרת החוזה היא סימן מעודד. "משחקי הכס" היתה ההוכחה הניצחת לכך, כשהעונה השמינית, שהתנתקה מספרי הסדרה (הספר האחרון עוד לא נכתב), חטפה ביקורות מכל עבר. גם "טבעות העוצמה" של אמזון, שהוא ניסיון לספר את הסיפור המקדים ל"שר הטבעות", במנותק מספריו של טולקין, היה ניסוי שלא בדיוק צלח. אלה מובילים למסקנה שכשהיצירה לא נשענת בדיוק יחסי על כתביו של הסופר, שהביאו מלכתחילה את קהל המעריצים לצפות בה - היא סובלת מירידה דרמטית במדדי האיכות והרייטינג.

יתרון נוסף הוא הגרעין הקשה של מעריצי סנדרסון. לא מעט סדרות מתחילות בעונה ראשונה כתובה היטב, אבל כשהרייטינג לא עומד בציפיות - מתחילות ישיבות בהולות באולפנים ודרישות לשינויים, ולעיתים קרובות התוצאה היא דילול של הכתיבה לקלישאות שעבדו בעבר. לסנדרסון יש מיליוני מעריצים נלהבים ברחבי העולם, שהוכיחו את המחויבות שלהם פעם אחר פעם ברכישת ספרי הסדרה, שיוצאים בקצב, כמו גם בתמיכה בקמפיין הקיקסטארט הרווחי ביותר בהיסטוריית האתר, שהניב לו כ־41 מיליון דולר ממעריציו - בסיס שיכול להבטיח לסדרה גם הייפ וגם רייטינג יציב, לפחות כל עוד היא תיצמד לחזון המקורי של סנדרסון. היתרון השלישי הוא שסנדרסון כבר הודה שהוא בנה את הקוסמיר על פי המודל של מארוול, והכתיבה שלו ממילא קולנועית וכמעט מבקשת את העיבוד למסך.

ועדיין, יהיו כאן אתגרים לא פשוטים להתגבר עליהם. אחד מהם קשור במערכות הקסם אצל סנדרסון, שאותן הוא מכנה "מערכות קסם קשות": קסם שפועל על פי מערכת חוקים ברורה, עד לרמה של חישובי תנע והפרשי לחצים. בספרים שלו, הקוראים מקבלים לרוב את הקסם מנקודת המבט של הדמויות, כשהמחשבות שלהן מתווכות מה קורה ולמה. על המסך זה עומד להיות הרבה יותר מאתגר, ולא בטוח שלצופה הממוצע תהיה סבלנות למונולוגים ארוכים שמסבירים את היכולת המדויקת של כל מתכת ב"ערפילאים" ואת השילובים ביניהן. זה חשוב במיוחד, כי הרבה מהאתגרים ומהדילמות בספרי הקוסמיר קשורים בקסם, באופן הפעולה המדויק שלו ובדברים שהוא יכול ולא יכול לעשות.

הבעיה השנייה היא שהקוסמיר הוא בכל זאת פרויקט שטרם הסתיים, ואי אפשר לומר בוודאות אם הוא יצליח לשמור על אותה רמה לאורך כל הדרך. סנדרסון אמנם חזק בסופים, אבל גם בקרב המעריצים יש הסכמה ש"רוח ואמת", הספר שסגר את סדרת "גנזך אורות הסער" לאחר 15 שנים, היה החלש מבין חמשת הכרכים, והשאיר לא מעט קוראים מאוכזבים. הרבה מזה היה קשור בציפיות הקוראים ובניסיון של סנדרסון לרצות את כולם על חשבון איכות הסיפור.

סנדרסון הוא יוצר שנמצא בקשר מתמיד עם הקהל שלו, וככזה הוא גם מושפע מציפיות הקהל יותר מהסופר הממוצע. אבל כשמנסים לענות על כל הציפיות, לפעמים התוצאה היא יצירה שאף אחד לא מרוצה ממנה. באופן אירוני, יש חשש שלמרות ההשפעה המכרעת שלו על העיבוד ודווקא בגללה, סנדרסון עצמו ייקלע לאותה בעיה שמאפיינת את האולפנים: היענות מהירה לתגובות הקהל, בצורה שעלולה לפגוע בשלמות ובקוהרנטיות של היצירה.

הפרויקט עדיין נמצא בשלב הראשוני, אבל המשמעות וההשלכות על התעשייה כולה ייתנו, ככל הנראה, את אותותיהן גם שנים קדימה. רכישת ה־IP, הקניין הרוחני כולו, של סופר, ולא רק ספר בודד בסדרה, זכות הווטו של הסופר על העיבוד והשמועות על כך שמדובר בעסקה של מאות מיליוני דולרים - גורמות לשתי התעשיות לעקוב מקרוב, הכי מקרוב, אחר הדברים ולהסיק מסקנות לגבי שיתופי פעולה עתידיים עם סופרים שישכילו ליצור לעצמם קהילה, בדומה למה שסנדרסון עשה.