"ירח מים" הוא רומן שמנסה לשאול, דרך מטאפורה שיושבת בבסיס הספר, שאלות על בחירה, חרטה וזיכרון. במרכז הספר עומדת האנה אישיקאווה, היורשת בעל כורחה של חנות המשכונות של אביה, טוֹשיו. אלא שזו אינה חנות משכונות במובן המקובל: היא חולקת כניסה עם מסעדת ראמן נחשבת, אך אינה נפתחת בפני כל עובר אורח. לקוחותיה הם מי שנקלעים אליה "בטעות", או, נכון יותר - מי שנמשכים אליה בזמן שבו הלב כבר לא מצליח לסחוב את עצמו בלי עזרה.
טושיו מפעיל את המקום כמו תרפיה במסווה של מסחר: מי שנכנס נשאב לשיחה שבה מתפרקים חרטות, החמצות וכאבים, ולבסוף מוצעת הצעה שקשה לסרב לה: להפקיד בחנות את "הבחירה שלא נבחרה" ואת החרטה שנצמדה אליה, בתמורה לחליטת תה ייחודית שמשכיחה מן הגוף את הכאב. זה רעיון מבריק, כי הוא ממיר שאלות גדולות, כמו "מה אם", לסוגיה שבעולם של הספר - היא כמעט יומיומית.
אבל האנה אינה זוכה לנהל את החנות אפילו יום אחד באופן "רגיל". בבוקר שבו היא אמורה לפתוח אותה, היא מגלה שהחנות נפרצה, אביה נעלם, וחשוב מכל: נגנבה ממנה "בחירה" נדירה במיוחד. האובדן הזה אינו עניין פרטי, אלא כזה שמכניס לתמונה את שומרי החוק, ה־שִׁיאִיקוּאין, יצורים מבעיתים, חצי־אנושיים וחצי־מתכתיים, המסתתרים תחת חלוקי קימונו ומסכות לבנות.
אל תוך הכאוס הזה נכנס ד"ר מינַטוֹזַאקי קֵיישין, פיזיקאי אמריקני ממוצא יפני שחזר לארץ מוצאו, ונקלע אל החנות בדיוק ברגע הלא נכון. קיישין מבחין במצוקתה של האנה ומחליט לסייע. הוא לא רק עוזר לה למצוא את האב שנעלם ואת הבחירה שנגנבה, אלא גם להתקרב אל תעלומה רחבה יותר, הקשורה לאמה של האנה, שנעלמה בעבר ונחשבה למתה.
מכאן הספר מזנק להרפתקה שמסרבת להתיישר לפי מסלול מערבי קלאסי שבו דבר מוביל לדבר, באופן כרונולוגי. המבנה של "ירח מים" שונה, חלומי כמעט, שבו הזמן מתקפל, שמועה יכולה להפוך לכלי תחבורה, ושבילים סודיים נפתחים דרך חפצים, מילים ומחשבות. החלומות שבו הם עוד טריטוריה שבה מקבלים מידע, וכמו בחלום, גם תיאור של מקלט חמים יכול להתחלף בן־רגע במרדף אכזרי של יצורים מפלצתיים.
עם זאת, כאן גם מצויה אחת מנקודות החולשה של הספר. הקסם של ימבאו כה דחוס ושופע, שלעיתים נדמה שהרומן מעדיף תנועה והמצאה על פני בהירות. מי שייכנס אליו כאל פנטזיה "מערכתית" עם חוקים קפדניים עשוי לחוש שהספר מחליק מעל הסברים, ושחלק מן המעברים הם יותר פואטיקה מאשר כאלה שיש להם סיבה אמיתית. זה לא בהכרח פגם, אלא בחירה אמנותית, אבל היא מכתיבה סוג קריאה מסוים: כזה שמוכן להיסחף, לא להתעקש לשלוט.
במרכז כל זה מתפתח, בהדרגה, סיפור אהבה. הדינמיקה בין האנה וקיישין נבנית יפה דווקא משום שהיא נזהרת מעודף דרמה ומתקדמת דרך רגעים קטנים של אמון. באותה נשימה, הספר חכם מספיק כדי לא להציג אהבה כפתרון, ולהכניס כאן קונפליקט נוסף, שמניע את העלילה קדימה: הקשר ביניהם מאיים לקרוע את התפר בין העולמות, והאינטימיות הופכת גם לסכנה.
רובד נוסף של עומק נמצא ביכולת לעצור על חומרי היומיום: ריחות, טעמים, חפצים, שגרה. לא במקרה מסעדת הראמן וטקסי התה חוזרים שוב ושוב, הם מעגנים את הקורא בזמן ובמרחב, ומוסיפים אמינות קונקרטית בתוך עולם שהכי רחוק מזה. לי עברון, המתרגמת, עושה עבודה נהדרת עם תרגום מוזיקלי שמשמר את האווירה המיסטית בלי להכביד.
"ירח מים" מבקש מהקורא להסכים להתמסר לחוויית הקריאה, שלפרקים רחוקה ממה שאנחנו מורגלים אליו. מי שמחפש פנטזיה חדה ומוסברת עד הסוף אולי יתאכזב. מי שמחפש רומן מכושף, אנושי ומפתיע, עם שאלה פילוסופית מעניינת שעומדת בבסיסו, ימצא את הקריאה מרגשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו