"זה ספר שלא רוצה שיידעו מי כתב אותו"

"בשלושים ושתיים נתיבות פלאות חכמה חקק יה ה' צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו, ברא את עולמו בשלושה ספרים: בספר וספר וספר". אלה מילות הפתיחה של ספר יצירה, חיבור עברי מיסטי קדום, קצר מאוד, אורכו כאלפיים מילה, שסגנונו התמציתי והקצבי לא דומה לשום יצירה עברית אחרת.

"ספר יצירה הוא אולי האניגמה הגדולה ביותר בתולדות הספר העברי", אומר פרופ' אדם אפטרמן מהחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. "הוא עוסק בבריאת העולם, אבל הוא לא בנוי באופן שאנחנו רגילים אליו מהספרות הרבנית - הוא לא מפרש את ספר בראשית או את מזמורי תהילים שעוסקים בבריאה, אלא עוסק בנושא באופן מאוד חריג. בעצם יש כאן סוג של ספר אלטרנטיבי לספר בראשית".

ספר, סופר, סיפור

אף לא אחד מהחוקרים שראיינתי לכתבה הסכים להתחייב ולענות על השאלה, "במה בעצם ספר יצירה עוסק?" מה שכן אפשר לומר, בפשטות, הוא שרובו עוסק באופן שבו האותיות בוראות את העולם ומנהלות אותו, תמה שחזרה מאז שוב ושוב לאורך ההיסטוריה.

מהגולם, אותו אדם מלאכותי שקם לתחייה על ידי מילות קסם, דרך "מטריקס", ששם במרכז את ההנחה שהמציאות שלנו מבוססת על קוד נסתר שניתן "לפרוץ" ולשנות, ה־AI שפרצה לחיינו עם "נפש" דיגיטלית שנבראה באמצעות שפה, קוד ונתונים, ועד המניפסטינג - אחד הטרנדים הבולטים בטיקטוק. אותו "זימון מציאות" שמשפיעני העזרה העצמית נשבעים בו ומפיצים דרכו את הבשורה החדשה־ישנה: באמצעות דיבור או כתיבה אפשר "ליצור" או לזמן מציאות חדשה.

גם ב"סנדמן", שעונתה החדשה עלתה לאחרונה בנטפליקס ושמבוססת על הקומיקס של ניל גיימן, החלום והמציאות נוצרים דרך מילים וסיפורים. אותם יסודות קיימים כבר בספר יצירה, שם אותיות ושפה הן הכלי המרכזי לבריאה וליצירת שינוי במציאות.

"בעת העתיקה המאוחרת אותיות נתפסו כאלמנטים שמייצגים את היסודות של המציאות - לא רק בעולם היהודי, אלא גם בעולם דובר היוונית, הארמית ובתרבויות אחרות", מסביר פרופ' צחי וייס מהמחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה. "ההנחה היתה שאותיות הן סוג של אטומים לשוניים, ושהשפה לא רק מייצגת מציאות, אלא מייצרת מציאות - ולכן האותיות מייצגות הוויה מאוד ראשונית".

מתי בעצם הספר מופיע לראשונה?

"במאה התשיעית-עשירית מופיע החיבור הזה, שלא רק שמו לא נודע, אלא גם התוכן שלו לא מוכר משום מקום, והוא לא דומה לשום דבר אחר", מספר וייס, "החיבור הזה זוכה לשלושה פירושים שונים בשלוש יבשות שונות, והפרשנים האלה פירשו אותו באותה צורה שהם פירשו את המקרא, את התלמוד או את התפילה, כאילו זה היה טקסט קנוני. יותר מזה, כל אחד מהם מצטט נוסח אחר של החיבור, מה שאומר שהוא כבר היה נפוץ בנוסחים שונים. אז הסיפור של ספר יצירה מתחיל בהתפרצות ממש".

ספר יצירה מוכר לנו החל מהמאה העשירית, אבל הוא נכתב מוקדם הרבה יותר - אם כי השאלה כמה - נותרה פתוחה. המסורת מייחסת את החיבור לאברהם אבינו, ובין החוקרים יש הטוענים שנכתב בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה. אחרים טוענים שנכתב בסוריה במאה השישית או השביעית, או אפילו בבבל במאה השמינית או התשיעית, כבר בהשפעה אסלאמית.

"אנחנו בעצם לא מבינים כלום", מודה וייס. "קריאה של טקסט תמיד צריכה להיות בהקשר שלו, ובלי הקשר אתה אבוד, כמו אסטרונאוט המשוטט לבדו בחלל".

עמוס חידות

על פי וייס, יש שלוש חידות מהותיות שמלוות את גלגוליו של ספר יצירה מאז הופיע על בימת ההיסטוריה. "החידה הראשונה היא מה זה - מה החיבור הזה, שלא דומה לשום ספרות יהודית אחרת שאנחנו מכירים, לא מבחינה סגנונית ולא מבחינת התוכן. החידה השנייה היא למה הוא חשוב. נניח שיש חיבור כזה, למה אנשים חושבים שכדאי להקדיש לו פירוש? והחידה השלישית היא מה בעצם כתוב בו - מצד אחד הוא כתוב בעברית יחסית קולחת, ומצד שני אתה לא מבין לא רק את הטענות שלו, אלא גם את המגמה שלו. מה החיבור הזה בכלל אומר?"

אז מה אנחנו בכל זאת יכולים לשער לגבי מי שכתב אותו?

"כאמור, ספר יצירה לא דומה לא לספרות חז"ל וגם לא לספרויות אזוטריות יותר כמו ספרות ההיכלות, הפיוט או המאגיה. ועדיין צריך לזכור שבין מרד בר כוכבא לבין המאה השמינית לספירה אין לנו כתבי יד יהודיים רבים. זה אומר שרוב הידיעות שלנו על העת העתיקה המאוחרת נובעות מהספרים מאותה תקופה שנשמרו על ידי יהודים בימי הביניים. אבל לפי תעודות היסטוריות שונות, אנחנו יודעים שהיו עוד לא מעט קהילות יהודיות מחוץ למרכזים הרבניים בתקופה הזאת. היהודים האחרים, הלא רבניים, כנראה היו בעלי עולם עשיר משלהם - מאוד יכול להיות שהם הכירו חלקים מספרות חז"ל וכמובן את המקרא.

פרופ' אדם אפטרמן: "היו שמצאו בספר יצירה ביטוי של תפיסת האחדות האלוהית. גם תפיסות אסטרולוגיות מצאו להן אחיזה בספר. בקבלה של ימי הביניים, ספר יצירה הופך לספר יסוד, שעוסק לא רק בבריאת העולם, אלא גם בהתהוות מערכת האלוהות"

"אבל מה הם כתבו ומה הם למדו? אנחנו לא באמת יודעים. יכול מאוד להיות שספר יצירה הוא שריד מקהילה יהודית לא רבנית כזו, או אפילו מכמה קהילות יהודיות לא רבניות. יכול להיות שהוא התגלגל ביניהן לאורך השנים ונערך מחדש על ידי כל קהילה עד שהגיע גם לקהילות יהודיות רבניות".

אבל אם אכן מדובר בספר שונה כל כך, וכזה שקורא תיגר על ספר בראשית וסיפור הבריאה, למה הוא זכה לכל כך הרבה תשומת לב ופירושים מלב הממסד הרבני?

"הסיבה שהוא תפס היא לא כל כך התוכן שלו", אומר אפטרמן, "אלא העובדה שהוא עסק בנושאים שעניינו את הקוראים שלו, מהמאה העשירית ואילך. באותה תקופה האליטה היהודית במרחב דובר הערבית נחשפה להלכי רוח מדעיים, פילוסופיים, אסטרולוגיים ואחרים, והחשיפה הזאת יצרה צורך עמוק למצוא מקור יהודי שכתוב בעברית ושעוסק בנושאים האלה. ספר יצירה סיפק את הצורך הזה".

אז איזה סוג של תכנים הם מצאו בו?

"כל פרשן של הספר נמשך לעניין שונה", מסביר אפטרמן. "נניח, היו שמצאו בספר הזה ביטוי של תפיסת האחדות האלוהית, ובכלל של עקרון האחדות שעומד ביסוד הבריאה והקוסמוס. אחרים מצאו בו ביטוי לתפיסות רוחניות מסוימות, בדומה לתפיסה הסטואית שתיארה מין רוח שממלאת את העולם ושנמצאת בבסיס המציאות. גם תפיסות אסטרולוגיות מצאו להן אחיזה בספר יצירה, שמדבר על זיקה שיטתית של האדם לכוחות אסטרולוגיים ולמחצבים וליסודות שונים. כמובן גם תפיסות לשוניות, הרעיון שהעולם נברא בלשון. בהמשך, כשמגיעים לקבלה של ימי הביניים, ספר יצירה הופך לספר יסוד. המקובלים רואים אותו כספר שעוסק לא רק בבריאת העולם, אלא גם בהתהוות מערכת האלוהות".

אסטרולוגיה יהודית

לצרכים הרוחניים והאינטלקטואליים השונים שספר יצירה ענה עליהם, נוספה גם תפיסה שקידשה אותו ממש כאילו היה חלק מספרי התורה. "בכתב יד של ספר יצירה מהמאה ה־11", מספר וייס, "מופיע סיפור שלפיו אלוהים רצה לתת את התורה לאברהם והתורה לא הסכימה, כי חיכתה למשה. אז אלוהים לקח את החלק הפנימי של התורה, זה שבאמצעותו הוא ברא את העולם, ונתן אותו לאברהם אבינו. לכן ספר יצירה נתפס בהמשך לא רק כחלק מהתורה, אלא כחלק יותר חשוב שלה - מין חיבור אבוד שהתגלה מחדש. שבתאי דונולו (חכם סוד יהודי־איטלקי בן המאה ה־10, אח"מ), בפירוש שלו לחיבור, כבר טען שאלוהים ברא את העולם באמצעות ספר יצירה".

פרופ' צחי וייס: "בין מרד בר כוכבא למאה השמינית אין לנו כתבי יד יהודיים רבים, אבל לפי תעודות היסטוריות שונות אנחנו יודעים שהיו עוד לא מעט קהילות יהודיות מחוץ למרכזים הרבניים בתקופה הזאת. יכול להיות שספר יצירה הוא שריד מקהילה יהודית לא רבנית כזו"

דונולו, שהיה רופא, אסטרולוג, פילוסוף ומקובל יהודי מחבל פוליה שבדרום איטליה, נחשב לאחד הראשונים שהביאו את חוכמת המדע היוונית־ערבית (אסטרונומיה, אסטרולוגיה, רפואה) לעולם היהודי של ימי הביניים באירופה. החיבור החשוב ביותר שהשאיר אחריו הוא ספר הפירוש שלו על ספר יצירה, הקרוי "ספר חכמוני", שאותו השלים בשנת 946. שם, הוא מחבר בין החוכמה המיסטית היהודית שבספר לבין המדע, האסטרונומיה, האסטרולוגיה והפילוסופיה של אותה תקופה.

בין השאר, הוא כתב ב"חכמוני" כי לכל אחת מהאותיות העבריות יש הקבלה מדויקת לכוכב או לקבוצת כוכבים. הוא יצר טבלאות מסודרות שהסבירו איך כל אות מייצגת כוח קוסמי, פלנטרי או אסטרולוגי, כשהרעיון המרכזי היה שהאותיות הן לא רק סימנים, אלא ישויות קוסמיות חיות המייצגות כוחות שמימיים. כך, למשל, הוא כתב על אותיות "שבע כפולות" (ב', ג', ד', כ', פ', ר', ת') שהן מייצגות את שבעת כוכבי הלכת שהיו ידועים בתקופתו (שבתאי, צדק, מאדים, שמש, נוגה, מרקורי והירח), ולכל אות כזו הוא ייחס גם תכונות אסטרולוגיות: למשל, האות ד' (מאדים) ייצגה מלחמה, כוח ואומץ, ואילו האות פ' (נוגה) ייצגה אהבה, יופי ושלום.

האקט של דונולו היה פורץ דרך בכך שלקח את ספר יצירה החידתי והמסתורי, ויצר גשר מעשי ומובנה בין המיסטיקה היהודית לבין המדע והאסטרולוגיה של תקופתו.

ניסיון נוסף להפוך את הנכתב בספר יצירה לקונקרטי קשור במסורת על בריאת הגולם. "במסכת סנהדרין בתלמוד יש סיפור קצר על האמורא רבא, שברא אדם ושלח אותו אל חברו רבי זירא", אומר וייס. "האדם לא דיבר, וכך רבי זירא זיהה שהוא 'מחבריא' - כנראה כינוי למכשפים, למאגיקונים - והשיב אותו לעפרו. הסיפור הזה מופיע בתוך הקשר של סיפור על שני חכמים אחרים, שהתעסקו בהלכות יצירה ובראו עגל בכל ערב שבת. בגלל הדמיון בין השם 'הלכות יצירה' לבין ספר יצירה נוצר הקישור הזה, ולפחות החל מהמאה ה־11 יש פירושים שטוענים שכשקוראים את ספר יצירה ומבינים אותו, אז ניתן לברוא אדם מלאכותי".

"ספר יצירה מזמין את הקורא ללמוד את התורה הלשונית שלו, את הפרקטיקה הזאת של בריאת העולם שמבוססת על צירופי אותיות", מוסיף אפטרמן. "לכן, מתוך ספר יצירה התפתח מכלול של פרקטיקות לשוניות, שחלקן שימש למטרות מיסטיות־אקסטטיות וחלקן למטרות מאגיות. מקובלים שונים פנו לספר הזה מתוך הנחה שזה המכניזם שעומד בתשתית ההוויה, ככה האלוהות עובדת, ובאמצעות פענוח הדבר הזה אנחנו יכולים ממש להשתתף במעשה הבריאה במישורים שונים של ההוויה דרך צירוף אותיות".

המתכון לגולם

בואו נשחק משחק מחשבתי: נניח שאנחנו קוראים בספר יצירה ומעוניינים ליצור גולם - איך עושים את זה בפועל? אחד ה"מתכונים" הטיפוסיים ליצירת גולם, שמקורו במאה ה־12, נראה כך: ראשית, כשלב הכנה, צריך להיטהר וללבוש לבן. לאחר מכן יש למצוא "קרקע בתולה במקום הרים", לערבב אותה במים וללוש ממנה צורת אדם. על האדם הזה מבטאים 231 צירופי אותיות - כל הצירופים האפשריים של שתי אותיות באל"ף־בי"ת העברי, שמוזכרים בספר יצירה. לאחר מכן מבטאים צירופים שונים של אותיות השם המפורש, או, לחלופין, כותבים על מצחו של הגולם את האותיות "אמת" (תלוי במתכון). במקרה שבו רוצים להשמיד את הגולם, יש לשוב ולקרוא את צירופי האותיות, הפעם בסדר הפוך.

אחד הסיפורים המרתקים והחתרניים ביותר על הגולם מופיע גם הוא בהקדמה לכתב יד של ספר יצירה מימי הביניים. שם מסופר על הנביא ירמיהו ועל החכם בן סירא, שעסקו יחד בספר יצירה ובראו אדם שעל מצחו הופיעו המילים "אדני אלהיכם אמת".

מייד כשנברא, אותו אדם נטל סכין בידו ומחק את האות א' - כלומר, הותיר את הכיתוב "אדני אלהיכם מת". ירמיהו הזדעק נגד חילול הקודש ודרש להבין למה עשה זאת, והאדם המלאכותי הזהיר שמרגע שהוא ובן סירא יוכלו לחקות את מעשה הבריאה - בני האדם יזנחו את האל ויאמינו בהם. ירמיהו קיבל את האזהרה ברצינות, קרא את האותיות במהופך והשמיד את הגולם.

למרות האזהרה הדי חמורה הזאת, נראה שיהודים המשיכו ליצור גלמים (או לפחות לנסות) במשך שנים רבות לאחר מכן. על רבי שמואל החסיד מאשכנז, לדוגמה, מסופר שבזמן נדודיו ברחבי אירופה היה איתו גולם, ששימש לו משרת אישי. סיפור גולם מפורסם נוסף עוסק ברבי אליהו מחלם, בן המאה ה־16, שגם הוא ברא גולם כמשרת, ועל מצחו היו חקוקות האותיות "אמת". אך הגולם הלך וגדל והתחזק עד שאיים על יוצרו, ורבי אליהו נאלץ להשמיד אותו בכך שמחק את הא' ממצחו והותיר רק את האותיות "מת". הגולם התמוטט בו במקום, אך בתוך כך מחץ את רבי אליהו והרג אותו. זהו למעשה הסיפור הראשון שמוכר לנו על הגולם שקם על יוצרו.

סיפור הגולם של רבי אליהו מחלם, דרך אגב, נפוץ לא רק בעברית, אלא גם בגרמנית ושימש כדי לחזק סטריאוטיפים אנטישמיים שתיארו את היהודים כמי שעוסקים בכישוף. בתחילת המאה ה־19 הסיפור הזה הגיע אל שני פולקלוריסטים שנדדו ברחבי גרמניה ושאספו מעשיות עממיות - האחים יאקוב ווילהלם גרים, שכללו אותו בספר המעשיות הפופולרי שלהם. יש שטוענים שבין קוראיו של סיפור הגולם בגרסת האחים גרים היתה גם הסופרת מרי שלי בזמן שעמלה על יצירת האדם המלאכותי שלה - הלא הוא המפלצת של פרנקנשטיין.

אך עם כל הכבוד לאחים גרים, סיפור הגולם המוכר ביותר, כמובן, עוסק דווקא במהר"ל מפראג (אף על פי שהוא מופיע לראשונה כמאתיים שנה אחרי מותו של המהר"ל). הפופולריות שלו הגיעה בעיקר בזכות הספר "נפלאות מהר"ל" של יודל רוזנברג - ספר בדיוני שהציג את עצמו כיומנים אותנטיים של תלמידי המהר"ל ושכלל, בין היתר, את הסיפור על "יוסל'ה גולם", שאותו הקים המהר"ל בכוח ספר יצירה כדי להגן על הקהילה היהודית מפני עלילות הדם. "נפלאות מהר"ל" נעשה לרב־מכר לא קטן, וממנו התפשט הגולם הלאה ומצא את דרכו אל שלל ספרים, משחקי מחשב ושאר יצירות בתרבות הפופולרית.

חקוק בקול

אבל הגולם הוא ממש לא נקודת המפגש היחידה בין ספר יצירה לבין העולם הלא יהודי. "מהדורת הדפוס הראשונה של ספר יצירה היא לא עברית, אלא לטינית", אומר וייס, "והוא עורר גם את דמיונם של הרבה סופרים ואמנים". עם היוצרים שאימצו או עיבדו מוטיבים מספר יצירה אפשר למנות, בין היתר, את חורחה לואיס בורחס, את אומברטו אקו ואת סופר המדע הבדיוני טד צ'יאנג - והרבה לפניהם גם את המתמטיקאי, הפיזיקאי והפילוסוף החשוב גוטפריד וילהלם לייבניץ.

גם באמנות הישראלית ספר יצירה מהווה כר פורה ליצירה אמנותית. מיכאל סגן־כהן, זאב אנגלמאיר וסנדרה ולברג־פרי, בין היתר, ציירו כולם בהשראת ספר יצירה. קובץ מסיפורי עגנון שנדפס לאחר מותו יצא תחת השם "ספר, סופר וסיפור", שלקוח מנוסח הפתיחה של הספר. גם כיום הוא ממשיך להוות השראה ליצירה בתחומי אמנות שונים.

"אני זוכרת שכשראיתי את ספר יצירה, מייד רציתי לדבר אותו", מספרת הזמרת ואמנית הקול ויקטוריה חנה, ששירה "22 אותיות" מבוסס על דקלום של קטעים מתוך הספר. "זה כאילו האותיות והמילים יצאו מהטקסט והיו נוכחות בתור הוויה קולית, שמעתי את הטקסט מדבר את עצמו. יש משהו מאוד מוזיקלי בספר יצירה. יש אחדות גמורה בין הדיבור למשמעות, רגע של אמת. הספר מתעסק בקול, הוא לוקח את האות ומביא אותה למקום מוחשי, חומרי ופיזי. הוא אומר לי, למשל, איפה כל אות ממוקמת בגוף, בחלל שאני מסתובבת בו ובציר הזמן. בתור אמנית קול, זה בדיוק הדבר: יש לי גוף שפועל בחלל, וכשאני שרה - אני נוגעת בזמן".

שהרה בלאו, שספרה "יצר לב האדמה" עוסק באישה שבוראת גולם בכוח ספר יצירה, מתייחסת גם היא לקשר שבין מילים לגוף. "בכתיבה יש משהו מאוד גופני. אני תמיד חושבת על מה אני מרגישה בגוף תוך הכתיבה, על הגוף של הגיבורות שלי. לכן מאוד אהבתי את הקישור שספר יצירה עושה בין האותיות לגוף, זה נתן לי איזושהי הוכחה למשהו שהרגשתי.

"התחלתי לקרוא בו בגרסה מאוד לא נוחה, אולי כתב רש"י, והרגשתי כמו איזו מיסטיקנית מימי הביניים שיושבת ומתעמקת בטקסט עתיק. הוא הכניס אותי למצב מדיטטיבי. בהתחלה לא התעסקתי בכלל בתוכן, אהבתי את המקצב שלו. הרגשתי שהקריאה בו נותנת לי איזשהו כוח. לקראת כתיבת הסצנה שעוסקת ביצירת הגולם, חלק מההכנה שלי היה להעתיק את ספר יצירה כמה פעמים בכתב יד באותיות דפוס, היה בזה משהו סימבולי ומאגי".

בלאו חשבה בהתחלה להשתמש בנוסחאות מספר יצירה עצמו, אבל התחרטה לבסוף. "אני לא אגיד שפחדתי, אבל באיזשהו מקום אמרתי לעצמי 'שהרה, אל תתעסקי בזה'. זה הרגיש כמו כניסה לפרדס, עניין מסוכן. בסוף הוצאתי את המילים האלה מהסיפור והשארתי רק רמזים. מאז אני קוראת בו פעם בשנה, באזור ראש השנה-יום כיפור. מוצא חן בעיניי שלא יודעים מי כתב אותו. זה מגביר את המסתורין. הידיעה היתה מגבילה את היכולות המיסטיות והמאגיות שלו. זה ספר שלא רוצה שיידעו מי כתב אותו".