ג'נה לוין קשרה בין בת המצווה של הגיבורה לשותף הערפדי שלה - והתוצאה לא רעה בכלל

בזמן שהספרות הפנטסטית של השנים האחרונות מתחרה מי תבנה עולם עשיר יותר, מתוחכם יותר, ומי תוכל לטלטל את קוראיה בתפניות עלילתיות עוצרות נשימה, נדמה ששכחנו לפעמים את העונג הפשוט שבקריאת סיפור נעים, קליל ומודע לעצמו. "השותף שלי הוא ערפד", ספרה של ג'נה לוין, הוא בדיוק זה: יצירה שבוחרת במודע להניח בצד את היומרנות, ומציגה את עצמה בפשטות, בהומור ועם מנה הגונה של רומנטיקה. דווקא בתוך הצמצום הזה טמון סוד הקסם שלה.

קאסי גרינברג, הגיבורה, היא דמות שלכאורה כבר פגשנו אינספור פעמים. אמנית צעירה ולא־יוצלחית, שלא מצליחה להתפרנס מאמנותה ומתקשה מאוד למצוא את דרכה בעולם התובעני של ימינו. מתוך מצוקה כלכלית היא מוצאת את עצמה בדירה זולה במיוחד בשיקגו, שאותה היא חולקת עם שותף משונה, פרדריק ג'יי. פיצוויליאם, טיפוס מיושן, אדיב, מתחשב, ובעיקר בלתי מותאם באופן מוחלט לעולם בן זמננו.

ההפתעה הגדולה, שהיא למעשה גם נקודת הפתיחה של הקומדיה הרומנטית הזו, מתגלה די מהר: פרדריק הוא ערפד שנולד במאה ה־18 ונפל קורבן לתרדמת של 100 שנים בעקבות מתיחה של חבר טוב. כשהוא מתעורר, פרדריק מוצא עצמו בעולם שונה לחלוטין מזה שהכיר. הוא זקוק לעזרה של קאסי כדי להצליח להשתלב מחדש בחברה האנושית, ובאופן טבעי למדי - מתפתח ביניהם סיפור אהבה, שרוב קסמו מצוי דווקא בפערי התרבות, הטכנולוגיה והתקשורת בין בני הזוג.

הספר אינו שואף להפוך את דמות הערפד לסמל של ייסורים קיומיים, כפי שעשו אן רייס או סטפני מאייר. הוא גם לא מנסה להפוך את הערפד לסאטירה חריפה כמו בסדרה הקומית "מה שאנחנו עושים בצללים" של טאיקה וואיטיטי. תחת זאת, הוא בוחר בדרך השלישית - יצירת דמות אנושית מאוד, קלולסית להחריד אך מלאת קסם, מעין גרסה עדינה ומודרנית של מר דארסי מ"גאווה ודעה קדומה", דמות שהקוראים לא יוכלו שלא לחבב. האווירה הקלילה וההומור המשעשע שמתעורר מתוך פערי התרבות והטכנולוגיה הם אלו שמבדילים את הספר מיצירות אחרות בז'אנר.

לוין כותבת במודעות מלאה על מיקומו של הערפד שלה בהיסטוריה הספרותית של הערפדים. היא מכירה היטב את המקורות ואת ההתפתחות של המיתוס הערפדי, מהדימויים האפלים של דרקולה, דרך ההשתקפות המיוסרת והרומנטית של הערפדים ביצירותיה של רייס, ועד לאדוארד, הערפד הצמחוני הנוצץ של "דמדומים". לוין מתכתבת עם ההיסטוריה העשירה הזו, אך בוחרת בדרך מקורית ואישית, והופכת אותו לדמות שהיא למעשה סמל להתמודדות עם זרות, חריגות וקושי להסתגל לעולם שמשתנה במהירות מסחררת.

נוסף על כך, "השותף שלי הוא ערפד" מתכתב באופן חכם עם ההיסטוריה היהודית. הבחירה של לוין בגיבורה יהודייה הנושאת את השם גרינברג, ופרטים כמו חגיגת בת המצווה שלה, יוצרים ממד נוסף ומורכב, שמבקש להתייחס בעדינות רבה לנושא טעון במיוחד - עלילות הדם ודימויי הערפדים שנעשה בהם שימוש אנטישמי לאורך ההיסטוריה. בסיפור של לוין יש תיקון מעניין - הגיבורה היהודייה לא רק "מאלפת את המפלצת", אלא הופכת אותה לגבר חלומות, מאהב נאמן ומסור, ובכך מסמלת אולי את הרצון לנקמה תרבותית קטנה ומתוקה במורשת האנטישמית שעטפה את דמות הערפד לאורך ההיסטוריה המערבית.

נכון שהספר אינו כולל קונפליקטים מורכבים מדי או נבלים שמטילים אימה ממשית, והסכנה בו נמוכה למדי, אך זו אינה חולשה - זו בחירה אמנותית. לוין לא מתיימרת ליצור עלילה אפית או לטלטל את עולם הספרות, אלא להעניק לקוראיה כמה שעות של הנאה פשוטה ומלאת חן. המסר על חשיבותן של קבלה עצמית ואמונה עצמית - מסר המובע יפה דרך המסע שעוברת קאסי - מצליח לגעת בקוראים בזכות העדינות שלו, ובזכות כך שהוא נטול פומפוזיות או הטפה.

בסיכומו של דבר, "השותף שלי הוא ערפד" הוא בדיוק הספר שכדאי לקחת לשבת שקטה בבית או להפוגה נעימה במהלך השבוע. זהו ספר חכם, משעשע, וחשוב מכל - אנושי להפליא, וזאת אף שהוא עוסק ביצורים העל־אנושיים ביותר.