האריה שאהב תות | תרצה אתר
דפנה לוי
סיפורו של גור האריות שחושק בתות שדה, אף שכ-ו-ל-ם אומרים לו שלא מדובר במאכל לאריות - ראה אור לראשונה כבר ב-1971 בתוך ספרה של תרצה אתר ״יעל מטיילת״ ובוודאי היו כבר אז מי שאימצו אותו לליבם בחום.
גל ההערצה הגדול שהביא את הספר להמונים הגיע כשנוספו לסיפור האיורים הנפלאים של דני קרמן. אתר יצרה סיפור קצבי, מחורז בחלקו, שהוא לעתים מצחיק ולעתים נוגע ללב. גיבורו, האריה העקשן שאינו רוצה לאכול בשר או גבינה וגם לא סיגליות או מרק - רק תות, פרי שכלל אינו גדל ביער שבו הוא גר, הוא דוגמה לעקשנות, שאין לה תמיד הצדקה הגיונית, ומן הצד השני גם לנחישות ועצמאות, שבזכותן הוא מסרב לוותר על חלומו.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
הסוף בעייתי – האריה הקטן זוכה לטעום תות, מבין שהמבוגרים צדקו והתותים אכן לא טעימים לו, ומאז הוא אוכל רק את מה שמכינה לו אימו, ״לא רוצה דברים שאין[...] ולא מתנהג כמו טיפש״. ועדיין, גם הסוף השנוי במחלוקת לא מנע מהמוני ילדים לרצות לשמוע את הספר שוב ושוב, דורות רבים קדימה, והוא עדיין אחד מהספרים הפופולריים בישראל.
איורים: דני קרמן, הקיבוץ המאוחד, 2003 (1971)
2. והילד הזה הוא אני | יהודה אטלס
טל מרמלשטיין
בשנת 2012, 35 שנה אחרי שיצא לאור "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס, יצאה מהדורה חדשה יפה ועשירה, בפורמט גדול ורחב, עם אותם איורים בלתי נשכחים של דני קרמן. המהדורה כוללת מבחר שירים מתוך הספר המקורי, משנת 1977, ומתוך הארבעה שראו אור בעקבות הצלחתו הגדולה.
3. הכבש השישה עשר | יהונתן גפן
שירלי גל
כמעט 50 שנה אחרי שראה אור לראשונה, "הכבש השישה עשר" ממשיך לגעת בקהל הילדים, ולא פחות בקהל המבוגרים, בין השאר בזכות היכולת המופלאה שלו לתרגם מורכבויות רגשיות לשפה פשוטה ונגישה. יהונתן גפן, באינטואיציה רגשית שכבר כמעט לא רואים, נגע בדיוק במקום הנכון: הוא נתן תוקף אמיתי לחוויות ולרגשות של הילדים – לפחד מפני ברקים ורעמים, להתאהבות ראשונה ב"ילדה הכי יפה בגן", ולתחושת הבדידות של "גן סגור". הלחנים הכל כך מזוהים ומוכרים של יוני רכטר העניקו לשירי הספר עומק נוסף, והפכו את הטקסטים לעל-זמניים. המהדורה החדשה, שראתה אור בשנת 2010 ושאייר דוד פולונסקי, העניקה פרשנות ויזואלית עכשווית לכל אלה, וחיברה את "הכבש" גם אל דור המסכים.
ואולי מה שמשאיר את "הכבש השישה עשר" רלוונטי, כל כך הרבה שנים אחרי שראה אור לראשונה - זו התחושה של שיחה עם חבר קרוב, חבר כמו גיורא, הילד של השכן, שגם אם רבים איתו עדיין אוהבים; או יוסי, למרות שהוא כבר בכיתה ג', והקוראים הצעירים עדיין ב-ב'. הספר הזה הפך עם השנים לגשר בין הדורות, כזה שמאפשר להורים להעניק לילדיהם פיסה מילדותם שלהם. ולכן ודאי שהוא ראוי לציון לשבח, כמהדורה מאוחרת, חדשה, לספר נוסטלגי, שרלוונטי גם להיום.
איורים: דוד פולונסקי, כנרת זמורה דביר, 2010 (1978)
