כולנו מחפשים היגיון בשפה. אם בעברית אומרים "ילד יפה" ובאנגלית "nice boy", כלומר, בסדר הפוך, בוודאי יש לכך סיבה. אם לרהיט ישיבה קוראים "כיסא" ובאמצעותו יושבים "לשולחן" ולא יושבים "על שולחן" ואוכלים, בוודאי יש לכך סיבה.
במקרים רבים התשובה היא "ככה זה", ובמקרה שלנו "ככה זה בעברית". השפה שלנו נולדה לפני אלפי שנים, ואין כל דרך להתחקות באמת אחר הנסיבות שבהן נוצרו מילים, ביטויים או מבנים בתחביר. כל מה שיש לנו הוא היכולת לתאר מה קורה, ולבדוק את גלגולי השפה.
האגדה מספרת שבימי המנדט היו הולכים להסתפר אצל הבַּרְבֶּר, הסַפָּר באנגלית, והוא היה מברבר כדרך הספרים. אך המילה הגיעה ממבצע צבאי שבוטל ונקרא "ברבור"
יש מקרים שבהם ההיגיון ברור. "מחשב" ו"מחשבה" קרובים זה לזה, אותו רעיון, אותו שורש. אמונה ואמינות - כנ"ל. "סנדל" בעברית ו"sandal" באנגלית הן מילים זהות - יש הסבר, בשני המקרים המקור הוא ביוונית העתיקה. אבל האם יש קשר בין האיש המספר אותנו במספרה לבין החבר המספר על הטיול האחרון במזרח? אין. הדמיון ואפילו הזהות מקריים בהחלט. ובכל זאת, אנחנו מחפשים קשר. הקישור בין הדומים האלה נקרא "אטימולוגיה עממית", ואנחנו עושים אותה בלי דעת במקרים רבים, ויש בזה אפילו שעשוע.
קבוצה ייחודית של אטימולוגיה עממית היא כאשר לדמיון הזה אנחנו מצמידים סיפור, מעשייה כלשהי האמורה להסביר את הדמיון. הסיפורים מעוררים את הדמיון, לעיתים הם מופרכים, אבל הם הופכים למעין ידע כללי וכבר אי אפשר לעקור אותם. נקרא להם "אגדות אורבניות לשוניות". אגדות כאלה קיימות בכל שפה, ומעניין המקרה של העברית הישראלית: אגדות על גלגולי מילים וביטויים בעברית, או כאלה בלעז המקובלים כחלק מאוצר המילים שלנו.
אברקדברא
מילת הקסם הזו, שעלתה לאחרונה לכותרות בעקבות השיר המפורסם של ליידי גאגא, נשארה מסתורית, ולכן נקשרו סביבה אגדות רבות. ייתכן שאחת מהן היא אכן המקור. העקבות מוליכים ללטינית, לשפת אוגרית. השערות רבות קושרות אותה לארמית ולעברית, וכל אחת מוליכה לכיוון אחר. האם "אברהם דיבר"? האם זו "ברכת הדֶבֶר" בסגי נהור? ואולי ברכת הבורא? ואולי אלה מספרים: אחד אחד ארבע? אין הכרעה, ואולי זה חלק מהקסם והמסתורין של המילה.
אוקיי
ביטוי האישור הזה הוא הנפוץ ביותר בשפות העולם ונקלט בכ־200 שפות, גם בעברית הישראלית. על כן הצמידו לו שלל סיפורים, רובם אגדות. הסיפור הנפוץ מכולם הוא שהמקור הוא במלחמת העולם הראשונה, שבה נהגו להודיע כל יום על מספר ההרוגים באמצעות האות K. כשלא היו הרוגים כתבו OK - אפס הרוגים. אגדה. במקרה שלנו הסיפור האמיתי מוכר ומתועד, ומוביל לשנות ה־30 של המאה ה־19. באותה תקופה נהגו סטודנטים אמריקנים לשחק בראשי תיבות שגויים במכוון כמו OW עבור all right, או KY עבור no use במשחק הזה OK הוא שיבוש של all correct, שנכתב בצורה המשובשת Oll Korrect. נשיא ארה"ב מרטין ון ביורן, שכיהן בשנים 1841-1837, כונה גם על שם מקום הולדתו Old Kinderhook. הוא הפך את OK לסיסמת בחירות, וכך נפוץ הביטוי בארה"ב ובעולם כולו.
אוטובוס
ילדי דור המדינה האמינו שהמקור הוא "אוטו עשוי מבוס", כלומר מקני סוף. אבל כבר אז האוטובוסים היו עשויים מחומרים אמינים יותר, והמקור הגרמני התגלגל מהמילה הלטינית אומניבוס, שפירושה "עבור כולם".
בִרבור
האגדה מספרת שבימי המנדט היו הולכים להסתפר אצל הבַּרְבֶּר, הסַפָּר באנגלית, והוא היה מברבר כדרך הספרים. הסיפור האמיתי מתועד בספרו של עוזי נרקיס, שטבע את המילה בעקבות מבצע צבאי שבוטל לקראת מבצע קדש ונקרא במקור "ברבור".
חתול בשק
על הביטוי הזה נפוצה אגדה, שלפיה המקור הוא בכלל "חיתול בשק", או טענה כי חתול נוהג "לחתל" את עצמו כשהוא מתארגן לשינה. מופרך על פניו וכמובן לא קשור. הביטוי הוא תרגום מיידיש: "א קאץ אין א זאק", גרסה של הביטוי האנגלי a pig in a poke, חזרזיר בשק. הביטוי נולד בשוקי האיכרים בשלהי ימי הביניים, שנהגו למכור חתולים בשק סגור כאילו היו חזרזירים.
כלום
שוב ושוב צצה האגדה בפי יודעי דבר ומדריכי טיולים, שלפיה "כלום" פירושו: "כמו לום", קטן כגרעין של זית. כל החיפושים אחר המילה "לוּם" במילונים ובמקורות נידונה לכישלון. אין מילה כזו. "כלום" היא מילה תלמודית, הלחם של 'כל מאום'. משמעותה משהו, והיא משמשת רק במשפטי שלילה.
להבריז
סיפורים לרוב התגלגלו על האינסטלטור שלא הגיע בזמן כדי לתקן את הברז, כלומר, שם ברז או הבריז. המקור המתועד והנכון מוביל ליהודית המרוקאית, שבה "בְּרֶז לו" פירושו ברח, ומקורו צרפתי.
להתחתן
הראש היהודי הוליד את האגדה שהמילה הגרמנית עבור חתונה -"Heirat", וכן הפועל "heiraten" - להתחתן, התגלגלו מברכת התקדשות הנישואים היהודית "הרי את". כאמור, אגדה. Heirat מקורה בגרמנית הגבוהה המוקדמת, ומורכב משתי מילים שפירושן ייעוץ לקראת הקמה משותפת של משק בית.
פוּקס
"יצא לי בפוקס", כלומר הצלחתי בלי להתכוון, לפעמים נגד כל הסיכויים. על המקור נוצרו כמה אגדות אורבניות. סיפרו על שחקן הכדורגל אלי פוקס שהרבה להבקיע גולים מקריים. גם אגדה וגם השמצה של כדורגלן מוכשר. סיפרו על פרופסור בשם צבי פוקס, שהצליח להוביל את כדורי הביליארד לחוריהם, לפעמים במקרה. אז פרופ' פוקס הוא אכן אגדה, אבל המקור הוא אכן בשולחן הביליארד. "פוקס" הוא כדור תועה או מכה גרועה הפוגעת במטרה במזל, שיבוש של המילה האנגלית fluke, וברבים flukes, שפירושה מכה מקרית מוצלחת. הל' הנעלמת מופיעה בפועל העברי "התפלק לו".
צ'יק צ'אק
האגדה מובילה אל המשחקים האולימפיים בברלין 1936. באצטדיון ניצחה (לכאורה) בקפיצה לגובה איבויה צ'אק מהונגריה. כשהכרוז הודיע ברמקול על ניצחונה של צ'אק, ממש באותו רגע ניצח (לכאורה) השחיין ההונגרי צ'יק ב־100 מטר חתירה. ההונגרים באצטדיון פרצו בקריאות "צ'יק צ'אק... צ'יק צ'אק... צ'יק צ'אק...", וכל הקהל הצטרף אליהם. סיפור נפלא, אבל האמת פשוטה. 'צ'יק צ'אק' הוא ביטוי ביידיש, גרסה של המילה הגרמנית Zickzack הנהגית ציקצק, שהיא מקורו של הזיגזג בעברית. התנועה הזיגזגית יוחסה לתנועת הברק, ומכאן המילה ביידיש, המתייחסת במקורה למהירות הברק.
ראש כחול
"ראש כחול" מיוחס לאדם הנוטה למחשבות זימה. האגדה מספרת שראשו של החרדון הופך כחול כשהוא מיוחם. אולי, אבל התואר "כחול" להתנהגות לא מוסרית קיים באנגליה כבר מאות שנים בעקבות "החוק הכחול", סדרת חוקים בתחום המוסר שנחקקו במאה ה־17 בארה"ב, בעיקר ביחס לצריכת אלכוהול. כך גם נולדו הביטויים "ראש כחול" ו"סרט כחול".
שמן ושמונה
סיפור פך השמן שהספיק לשמונה ימים הוליד את הטענה שהמספר שמונה נולד מן השמן, ואולי להפך. מופרך בשני הכיוונים. גם השמן וגם המספר שמונה מוכרים הרבה לפני סיפור החשמונאים.
שפעת
המחלה הנפוצה נקראת כך בעקבות שמה האיטלקי - אינפלואנזה, ומכאן - מחלת ההשפעה. האגדה מספרת שהשם ערבי במקורו: "אינף־אל־ענזה", "חוטמה של העז", שצבעו המשתנה הוא סימן למחלה. נחמד ומופרך.
שרמוטה
אגדה נפוצה טוענת ש"שרמוטה" התגלגלה מצרפתית, ודווקא מחמיאה לנשים העובדות: "שארמאנט" (charmant). יש אולי יצאניות שרמנטיות, בעיקר הצרפתיות, אבל שרמוטה היא מילה ערבית. היא נגזרת מהפועל שרמט, שפירושו לגזור לגזרים. "שרמוטה" פירושה סמרטוט, וברבים שראמיט, גזרים וסמרטוטים, ובהשאלה זונה. "שרמוטה" אינה מחמיאה לזונות. ממש לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו