"אנחנו חיים בתוך ממבו ג׳מבו של קמעות וניסים ולחשים, ואני רוצה להציג יהדות רציונלית"

הכל התחיל כשארבעה תלמידים בחטיבת הביניים ליאו בק בחיפה נשלחו, כעונש, לספרייה. אליהו, הספרן הזקן, אמור היה "לתת להם משהו לעשות", אבל היו לו תוכניות משלו, וכך מצאו את עצמם שני, לירז, יוגב ומתן שותפים לנסיעה מסתורית שבמהלכה הם נחטפים ומועברים לעולם אחר, וירטואלי, שנבנה באמצעות בינה מלאכותית. זהו עולמה של ההגדה של פסח שמתואר בספר "שומרי ההגדה והפולשים מהמחר", והוא דינמי, מלא ויכוחים ודמויות מצחיקות, מרושעות ואנושיות בהרבה מאלה שהתרגלנו לפגוש בליל הסדר.

שם, הם מוצאים את עצמם מתעמתים עם ארבעת הבנים, תוהים על הקשרים שיצר הבן הרשע עם אשמדאי ועם כוחות אופל אחרים ביקום, לומדים על בשרם את משמעותה של העבדוּת, מבלים בפארק הדם, מתגלגלים לקרב אחרית הימים בארמגדון, מתווכחים עם חז"ל ומגלים שיכול להיות להם תפקיד בעיצוב העולם המוזר הזה, שנראה כאילו הוא מכושף אבל אין בו קוסם או מכשפה אחת לרפואה - רק עירוב מפתיע של ארץ ישראל מהמאה השנייה לספירה, בלב ליבה של האימפריה הרומית, עם טכנולוגיה חדשנית ועתידנית ומה שהיא יכולה לעשות לנו, לטוב ולרע.

יהדות מעשית

את סיפור הפנטזיה הזה, שבו הגיבורים הצעירים נכנסים אל עולם ההגדה ויוצאים ממנו, דן פרת, רב רפורמי ואיש חינוך, כתב כפרויקט חינוכי. "כתבתי ספר לא רק כדי שייהנו מהסיפור", הוא אומר, "יש לי אג׳נדה. רציתי לדבר על החשיבות של ההתחשבות באחרים, על כך שמותר להתווכח אבל גם לא להיות מנוכרים אלא להקשיב זה לזה, ובעיקר על זה שמותר וחשוב לשאול שאלות, כי ההגדה כל הזמן שואלת שאלות ואסור לפחד מהמחלוקות שנולדות כשמנסים לענות עליהן. ומכיוון שלא רציתי לצאת דידקטי, כתבתי את הסיפור כפנטזיה".

הטכנולוגיה החדשה יכולה להביא לנו דברים איומים ונפלאים. רציתי להגיד לילדים שהמציאות מורכבת מכפי שנדמה"

פרת, שגדל בבית חילוני, השלים תואר שני בהיסטוריה אינטלקטואלית של הדתות באוניברסיטת ברקלי האמריקנית, כשהתלווה לאשתו שהשלימה דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת סטנפורד. המחקר שלו התמקד בתנועת חב"ד "ובמשנה של הרב מנחם מנדל שניאורסון, שדחף להקמת מיסיון בתוך היהדות, המבוסס על מתח משיחי כדרך להתרחבות התנועה".

הדרך משם לרבנות הרפורמית היתה מהירה. "הייתי סטודנט עני, חיפשתי עבודה", מספר פרת, "ואמרו לי שבבית ספר של הקהילה היהודית מחפשים מורה לעברית. גיליתי שהם מלמדים את הילדים עברית נורא מוזרה, כל מיני משפטים כמו 'והיו לטוטפות בין עיניך'. יום אחד ניגש אלי הרב ושאל אם אנחנו מוכנים ל'סרוויס' - ולא היה לי מושג שהוא מתכוון לתפילה.

"בקיצור, נפלה עלי חשיכה גדולה ולקח זמן עד שהבנתי שהאנשים אלה, שנראו לי חילונים לגמרי, הם בעצם סוג של דתיים. זה מאוד מצא חן בעיניי. אני יודע שישראלים רבים מאוד לא אוהבים את היהדות האמריקנית, אבל אני התאהבתי, והם התאהבו בי וביקשו ממני לנהל בית ספר קטן".

באותו בית ספר פרת גילה, לדבריו, שהוא איש חינוך, ושם לו למטרה להנחיל את הזהות היהודית גם לאמריקנים. "הבנתי שאני חייב לעשות תהליך שלם עם ההורים כדי להסביר שאי אפשר לתת לילדים זהות יהודית אם מסתפקים בללמד אותם עברית של הסידור, שילדים דוברי עברית בישראל בכלל לא מסוגלים להבין עד הסוף".

הצלחת לעשות את הפלא וללמד את הטקסטים היהודיים העתיקים בצורה חילונית לגמרי?

"קל יותר לעשות את זה בארה"ב, כי אנשים חיים שם בסביבה חילונית לגמרי והם זקוקים לקהילה כדי להזכיר להם מי הם ולמה הם שייכים. בישראל הבעיה היא הפוכה, אנחנו נחנקים מרוב קהילתיות, יש את החבר'ה מהצבא, בליל הסדר את יושבת עם המון בני משפחה שאת בכלל לא רוצה לראות, אבל התכנים נעלמו. הם כבר לא שלנו, החילונים. בארץ התכנים כולם שייכים לממסד הדתי. בארה"ב הבנתי שמותר לי לגשת לכל התכנים היהודיים בלי לחזור בתשובה, מותר לי לפתוח סידור שיש בו תפילות, לבחור מה טוב לי ומה פחות מתאים לי. היה לי תואר במחשבת ישראל, אבל לא היה לי מושג בכל מה שאפשר לקרוא לו יהדות מעשית".

טקסט חינוכי

כשחזר ארצה, החליט פרת שהוא רוצה להיות רב רפורמי. "רציתי להכניס ליהדות פמיניזם ופלורליזם וליברליזם ומה שאת רוצה". את המטרות הנאצלות האלה הוא ניסה להגשים בשורה ארוכה של תפקידים. בין השאר, הוא עבד במשך עשור עם התעשיין סטף ורטהיימר, הקים וניהל את המכינה הקדם־צבאית צור שלם לנוער בסיכון ושימש מנהל אגף התרבות של עיריית חיפה. הכתיבה, אומר פרת, היא מבחינתו המשך הניסיון לקרב את הנוער לעולמות הטקסטים היהודיים, ולפלא הגדול, העובדה שיותר מאלפיים שנה אחרי שנכתבו אנחנו יכולים לקרוא ולהבין אותם בקלות.

למה בחרת דווקא בהגדה של פסח? סיפור יציאת מצרים כבר סופר בספר שמות, ובהגדה נדמה שחיברו אותו לכל מיני מעשיות שלא ברור איך הן מתקשרות ולמה.
"לכאורה זה באמת נראה כאילו גזרו והדביקו סיפורים שונים ומשונים כדי ליצור את ההגדה, אבל במבט מעמיק יותר מתברר שהדבר המרכזי שנעשה שם היה לסלק את דמותו של משה.

"יש בהגדה אמירה מפתיעה, שבה ה׳ אומר שהוא הביא גאולה, לא על ידי שרף ולא על ידי מלאך ולא על ידי שליח - ומה שמתבקש לשאול הוא, 'סליחה? הרי שלחת את משה רבנו'. נראה שהיה לחז"ל חשוב לומר שאין מתווכים בין העם לבין אלוהיו, שאין משיחי שקר שהיו נפוצים מאוד לאורך התקופות. בספר הדגשתי את הקונפליקט הזה, שהם מנסים לדחוף את משה החוצה והוא נדחף בחזרה להגדה, את ההתמרמרות של אליהו הנביא על כך שלא מקשיבים לו, ואת העובדה שבעצם הוא לא מזוכר בהגדה כלל והנוהג להשאיר עבורו כיסא וכוס החל רק במאה ה־17. אני חושף את כל מאחורי הקלעים של הכתיבה של ההגדה שנעשתה על פי הצרכים של מי שכתבו אותה".

הילדים, שהם גיבורי הסיפור, משוטטים לאורכה ולרוחבה של ההגדה, ונתקלים בלא מעט מצבים וטיפוסים לא נעימים, ולמרות זאת אתה משתדל לחבב עלינו את הטקסט הזה.

"ההגדה משמשת באופן יוצא מן הכלל סוג של לימוד שמוכנס אל שולחן האוכל, וסביבו יושבים כולם, גם הנשים שלרוב לא משתפים אותן בתפילות או בלימוד, וגם הילדים ששואלים קושיות, וכולם חייבים להבין - וחווים את יציאת מצרים, כי מדובר בטקס שאורך ערב שלם לפני ואחרי ותוך כדי הארוחה. זה טקסט חינוכי מטורף, שמצליח לחבר אותך לחוויה רגשית, משפחתית, דרך הקיבה. הצרה היא שעבור רוב החילונים זה טקסט סגור שאין אליו גישה, וכשאני מכניס לתוכה ארבעה תיכוניסטים מחיפה, עם השפה שלהם והתפיסה שלהם, אני רוצה שמי שיקרא את הספר הזה יחווה ליל סדר אחר".

ולמה עטפת את כל זה בעולם של בינה מלאכותית?

"כי רציתי להכניס אותם להגדה בלי להשתמש בפיות, בקסמים ובכוחות על־טבעיים. רציתי שאת הכל אפשר יהיה להסביר בצורה הגיונית. אנחנו חיים בתוך ממבו ג׳מבו של קמעות וניסים ולחשים, ואני רוצה להציג יהדות רציונלית, שמקבלת את חוקי המדע, ולהגיד שהטכנולוגיה החדשה יכולה להביא לנו דברים איומים ונפלאים, ממש כמו שבסיפור הקפדתי שלא יהיו רעים וטובים מוחלטים - לא רק משום שהמורכבות הזו מתבקשת מבחינה ספרותית, אלא כי אני באמת רוצה להגיד לילדים שהמציאות מורכבת יותר מכפי שנדמה להם".