אחרי 20 שנה: ספר הביכורים של קריסטין הרמל רואה אור בישראל

קרין מוסקוביץ' | רומנטי

קלייר ריילי בת ה־26, עורכת הבידור של מגזין ״מוד״, סובלת מבעיה לא פשוטה. היא אמנם כותבת כתבות כמו ״עשר סיבות טובות לסטוצים״, אבל דווקא בבית עוברת עליה תקופת בצורת: טום, החבר שלה, לא מעוניין במיוחד לקיים איתה יחסי מין. חוץ מזה, הוא גם חי על חשבונה, ולא ממש פנוי אליה בגלל הספר שלטענתו הוא עסוק בכתיבתו. קלייר המאוהבת מגוננת עליו בפני חברותיה, אך מתוסכלת למדי מהמצב. 

או אז, ביום גורלי אחד, היא פוגשת לראיון את כוכב הקולנוע העולה לוק בראנון. לא רק שלוק מתברר כבחור טוב שלא נתן לכוכבות לעלות לו לראש, אלא שגם הכימיה בין השניים ניכרת. אבל קלייר היא עיתונאית מקצועית עם חבר בבית, ולשם היא חוזרת, רק כדי לגלות לזוועתה שטום בוגד בה. בהשתלשלות עניינים שכזו, היא מעבירה את הלילה בביתו של לוק, שתומך בה ברגעי המשבר ונראה שגם מגלה בה עניין. לקלייר אין כוונה לערבב בין משימתה המקצועית ליותר מזה, אבל כשהסיפור בכל זאת מגיע לעיתוני הרכילות ושמה הטוב נפגע קשות, קלייר נאלצת להתמודד בכל החזיתות - עם הפגיעה בקריירה, עם אלו שדורשות רעתה מאחורי גבה במגזין, ובעיקר עם חוסר האמונה שלה בכך שכוכב כמו בראנון מסוגל בכלל להימשך למישהי כמוה.

״איך לתפוס כוכב״ הוא ספרה הראשון של קריסטין הרמל, מהסופרות האהובות על הקהל הישראלי. היא החלה את הקריירה בכתיבת קומדיות רומנטיות, ובהמשך עברה לכתיבת דרמות ורומנים היסטוריים, כמו ״ספר השמות האבודים״ המצליח, על אודות חברת מחתרת בצרפת הכבושה של מלחמת העולם השנייה, המצילה ילדים יהודים. כך, בשנים האחרונות יצאו בארץ בזה אחר זה הרומנים המאוחרים וה״רציניים״ שלה, לצד הקומדיות הרומנטיות הקלילות משלבי הקריירה המוקדמים, מה שעלול לבלבל מעט את הקורא שרגיל ממנה לסיפורי שואה בניחוח רומנטי, אבל לא רק. 

ואם נחזור לספר. במרכז הספר עומדת התמה המוכרת של הרומן עם הסלבריטאי הכי לוהט בשטח. מעין פנטזיית סינדרלה מודרנית, גרסה מעודכנת של "הנסיך בחר דווקא בי", המאפשרת לקוראת לחוות את התחושה של להיות הנבחרת מבין מיליוני נשים, וכך לקבל "חותמת איכות" על כך שהיא אכן מיוחדת ובעלת ערך. כנראה כדי להדגיש את הנקודה, קלייר תוהה שוב ושוב לאורך הספר כיצד ייתכן שלוק יבחר דווקא במישהי כמוה, ועל הדרך היא נופלת במכשול השכיח בספרים מהסוג הזה - במקום להפגין חוסר ביטחון חינני ומעורר הזדהות, היא כמעט מצליחה לשכנע אותנו שהיא באמת לא ראויה לתשומת ליבו. בין לבין נתקלים גיבורינו ב״מכשולים״ העומדים בפני הסלבריטאים: רכילויות צהובונים, רומנים מומצאים ויחצניות מרושעות.  

באשר לרומן בין השניים - הרמל בונה את מערכת היחסים בין קלייר ללוק באופן המתקשה לשכנע את הקוראת באמינותה. הרגעים שבהם קלייר מוצאת חן בעיני לוק הם מעטים וממוקדים, ולרוב מדובר בתשומת לב שהוא מעניק לה מתוך חמלה או תמיכה בזמן המשבר שלה. הכימיה ביניהם אינה משכנעת וחוזרים בה יתר על המידה הוצאות לשון ופרצופים אחרים שקלייר עושה שוב ושוב. כאלה שאמורים להיות ״חמודים״, אך בפועל רק מדגישים את החסר. 

אבל הבעיה העיקרית ב״איך לתפוס כוכב״ גדולה יותר ונופלת לקטגוריית ״רומן במעמד צד אחד״. הפעם היחידה שבה לוק נוכח בעלילה באופן מעניין באמת היא בסוף השבוע שבו הוא וקלייר נפגשים והוא תומך בה בצרתה. מאותו הרגע אנו נדרשים להאמין שהוא פשוט נתפס עליה בגדול, אבל לשניים אין סצנות נוספות שבהן הם מפתחים איזושהי דינמיקה רגשית או אישית. לוק לא מציע לקלייר יותר מרגעים ספורים של תשומת לב, והם לא מבססים קשר אמיתי. למעשה, רוב הספר מתרחש לגמרי בעולמה של קלייר ועוסק בבעיות הקריירה שלה, בהתמודדות עם האקס או ברפלקציה מתמשכת על הקשר הלא כל כך קיים עם לוק - בלי לברר שום דבר מול לוק עצמו, שהוא, אגב, נטול כל אישיות מובחנת או התפתחות משל עצמו. כך, כשמגיעה המחווה הרומנטית הגרנדיוזית המסיימת את הסיפור זה נראה כאילו היא הגיעה משום מקום, והקוראת תוהה בכנות מדוע אלו אינן קלייר ו־וונדי, חברתה הטובה והנוכחת הרבה יותר בעלילה, שמקבלות את האושר והעושר שלהן. 

ייתכן שחובבות הרמל מושבעות ישמחו לקבל עוד יצירה פרי עטה. לכל השאר, מומלץ לחפש קומדיה רומנטית פחות בוסרית, וכזו שהגיבור הראשי בה נוכח ולא מתפקד כפוסטר יפה על הקיר.  קרין מוסקוביץ' | רומנטי
קלייר ריילי בת ה־26, עורכת הבידור של מגזין ״מוד״, סובלת מבעיה לא פשוטה. היא אמנם כותבת כתבות כמו ״עשר סיבות טובות לסטוצים״, אבל דווקא בבית עוברת עליה תקופת בצורת: טום, החבר שלה, לא מעוניין במיוחד לקיים איתה יחסי מין. חוץ מזה, הוא גם חי על חשבונה, ולא ממש פנוי אליה בגלל הספר שלטענתו הוא עסוק בכתיבתו. קלייר המאוהבת מגוננת עליו בפני חברותיה, אך מתוסכלת למדי מהמצב.
או אז, ביום גורלי אחד, היא פוגשת לראיון את כוכב הקולנוע העולה לוק בראנון. לא רק שלוק מתברר כבחור טוב שלא נתן לכוכבות לעלות לו לראש, אלא שגם הכימיה בין השניים ניכרת. אבל קלייר היא עיתונאית מקצועית עם חבר בבית, ולשם היא חוזרת, רק כדי לגלות לזוועתה שטום בוגד בה. בהשתלשלות עניינים שכזו, היא מעבירה את הלילה בביתו של לוק, שתומך בה ברגעי המשבר ונראה שגם מגלה בה עניין. לקלייר אין כוונה לערבב בין משימתה המקצועית ליותר מזה, אבל כשהסיפור בכל זאת מגיע לעיתוני הרכילות ושמה הטוב נפגע קשות, קלייר נאלצת להתמודד בכל החזיתות - עם הפגיעה בקריירה, עם אלו שדורשות רעתה מאחורי גבה במגזין, ובעיקר עם חוסר האמונה שלה בכך שכוכב כמו בראנון מסוגל בכלל להימשך למישהי כמוה.
״איך לתפוס כוכב״ הוא ספרה הראשון של קריסטין הרמל, מהסופרות האהובות על הקהל הישראלי. היא החלה את הקריירה בכתיבת קומדיות רומנטיות, ובהמשך עברה לכתיבת דרמות ורומנים היסטוריים, כמו ״ספר השמות האבודים״ המצליח, על אודות חברת מחתרת בצרפת הכבושה של מלחמת העולם השנייה, המצילה ילדים יהודים. כך, בשנים האחרונות יצאו בארץ בזה אחר זה הרומנים המאוחרים וה״רציניים״ שלה, לצד הקומדיות הרומנטיות הקלילות משלבי הקריירה המוקדמים, מה שעלול לבלבל מעט את הקורא שרגיל ממנה לסיפורי שואה בניחוח רומנטי, אבל לא רק.
ואם נחזור לספר. במרכז הספר עומדת התמה המוכרת של הרומן עם הסלבריטאי הכי לוהט בשטח. מעין פנטזיית סינדרלה מודרנית, גרסה מעודכנת של "הנסיך בחר דווקא בי", המאפשרת לקוראת לחוות את התחושה של להיות הנבחרת מבין מיליוני נשים, וכך לקבל "חותמת איכות" על כך שהיא אכן מיוחדת ובעלת ערך. כנראה כדי להדגיש את הנקודה, קלייר תוהה שוב ושוב לאורך הספר כיצד ייתכן שלוק יבחר דווקא במישהי כמוה, ועל הדרך היא נופלת במכשול השכיח בספרים מהסוג הזה - במקום להפגין חוסר ביטחון חינני ומעורר הזדהות, היא כמעט מצליחה לשכנע אותנו שהיא באמת לא ראויה לתשומת ליבו. בין לבין נתקלים גיבורינו ב״מכשולים״ העומדים בפני הסלבריטאים: רכילויות צהובונים, רומנים מומצאים ויחצניות מרושעות.
באשר לרומן בין השניים - הרמל בונה את מערכת היחסים בין קלייר ללוק באופן המתקשה לשכנע את הקוראת באמינותה. הרגעים שבהם קלייר מוצאת חן בעיני לוק הם מעטים וממוקדים, ולרוב מדובר בתשומת לב שהוא מעניק לה מתוך חמלה או תמיכה בזמן המשבר שלה. הכימיה ביניהם אינה משכנעת וחוזרים בה יתר על המידה הוצאות לשון ופרצופים אחרים שקלייר עושה שוב ושוב. כאלה שאמורים להיות ״חמודים״, אך בפועל רק מדגישים את החסר.

אבל הבעיה העיקרית ב״איך לתפוס כוכב״ גדולה יותר ונופלת לקטגוריית ״רומן במעמד צד אחד״. הפעם היחידה שבה לוק נוכח בעלילה באופן מעניין באמת היא בסוף השבוע שבו הוא וקלייר נפגשים והוא תומך בה בצרתה. מאותו הרגע אנו נדרשים להאמין שהוא פשוט נתפס עליה בגדול, אבל לשניים אין סצנות נוספות שבהן הם מפתחים איזושהי דינמיקה רגשית או אישית. לוק לא מציע לקלייר יותר מרגעים ספורים של תשומת לב, והם לא מבססים קשר אמיתי.

למעשה, רוב הספר מתרחש לגמרי בעולמה של קלייר ועוסק בבעיות הקריירה שלה, בהתמודדות עם האקס או ברפלקציה מתמשכת על הקשר הלא כל כך קיים עם לוק - בלי לברר שום דבר מול לוק עצמו, שהוא, אגב, נטול כל אישיות מובחנת או התפתחות משל עצמו. כך, כשמגיעה המחווה הרומנטית הגרנדיוזית המסיימת את הסיפור זה נראה כאילו היא הגיעה משום מקום, והקוראת תוהה בכנות מדוע אלו אינן קלייר ו־וונדי, חברתה הטובה והנוכחת הרבה יותר בעלילה, שמקבלות את האושר והעושר שלהן.

ייתכן שחובבות הרמל מושבעות ישמחו לקבל עוד יצירה פרי עטה. לכל השאר, מומלץ לחפש קומדיה רומנטית פחות בוסרית, וכזו שהגיבור הראשי בה נוכח ולא מתפקד כפוסטר יפה על הקיר.