אליס סאן היא תלמידה מצטיינת בבית הספר הבינלאומי איירינגטון. היא מתגוררת בפנימייה היוקרתית עם בניהם ובנותיהם של העשירים והמוצלחים ביותר, אף על פי שהיא עצמה מגיעה מרקע צנוע. הוריה ניסו להשתקע בארה"ב אבל לא הצליחו להתפרנס, ומהרגע שחזרו לסין הם עושים הכל כדי לשלוח את בתם לבית הספר הטוב ביותר.
אליס, בתמורה, עושה הכל כדי להיות ראויה להקרבה שלהם. חבריה מכנים אותה "מכונת־הלמידה"; היא מקבלת ציונים טובים, מאורגנת כמו צבא של נערה אחת ומתחזקת משמעת עצמית מברזל. היא מפנימה היטב את המסרים שקיבלה מהסביבה: אסור למעוד, אין מקום לטעויות, כישלון הוא לא אופציה.
הנחש בגן העדן האקדמי שהיא מנסה לבנות לעצמה הוא הנרי לי, בנו של יזם מצליח בעל קשרים בכל העולם. כל דבר בו מכעיס אותה, כל מילה מרתיחה לה את הדם, וכל חיוך שלו, שמעיד כמה הכל הולך לו בקלות, גורם לה לרצות לבעוט בו.
כל זה עד שהיא מתבשרת שהכסף של הוריה אזל, והיא נאלצת לבחור בין לימודים בבית הספר המקומי ובין בית ספר ציבורי בארה"ב, כשאף אחד מאלה לא מעניק לה סיכוי להתקבל לאוניברסיטה טובה ולמצוא פרנסה.
יום אחד משתלטת על אליס תחושה משונה. היא חושבת שהיא חווה התקף חרדה, אך עד מהרה מגלה שלמעשה היא הפכה לבלתי נראית. בצר לה היא פונה לבחור החכם ביותר שהיא מכירה, יריבה המושבע הנרי לי. יחד הם טווים תוכנית שגם תכניס לאליס קצת כסף: אפליקציית "הרוח מבייג'ין" מאפשרת לתלמידי הפנימייה לשלוח את אליס למשימות, כאלה שניתנות לביצוע רק על ידי אדם בלתי נראה, כמו למנוע מתמונות להתפרסם ברשת, לתפוס הורים ומורים "על חם", לשדך או להפריד זוגות. לאט־לאט המשימות הולכות ונעשות בעייתיות, והמחסור בשינה ובמוסר גובים מאליס מחירים כבדים.
הספר כתוב כקומדיה רומנטית קלילה, ואף שסיפור האהבה בין אליס להנרי צפוי למדי, הרומנטיקה שבו מנחמת, מהנה, וגם אותנטית ונצמדת לחיזור המגושם של תקופת הנעורים.
המוטיב הפנטסטי, אי־הנראות של אליס, הוא מטאפורה נהדרת לתחושה של אותה תלמידת תיכון בעולם התחרותי והדורסני שנקלעה אליו, שבו אפשר להתעלם ממנה ומהישגיה מכיוון שאין לה את הכסף והקשרים שיש לשאר התלמידים. דווקא כשהיא נהפכת ללא נראית היא מצליחה לחשוף את האמת: את הבגידות, הדחיות הרומנטיות, חוסר הביטחון של היפים והמוצלחים, המצוקות הנפשיות.
הצורך ההישרדותי של אליס, זה שהפך אותה ל"מכונת למידה", ניתק אותה מעצמה, מהצרכים ומהרצונות האמיתיים שלה. דווקא מערכת היחסים המתפתחת עם הנרי, שרואה את אליס כפי שהיא באמת, מאפשרת לה לחזור לעצמה ולהבין מי היא באמת.
עם או בלי להתכוון, הסיפור מהדהד נרטיבים מתוך כתביהם של אפלטון וטולקין.
ב"טבעתו של גיגס" (אפלטון) מסופר על רועה צאן שמוצא טבעת שמעלימה אותו מן העין, ומאפשרת לו לעלות לשלטון דרך מעשי נבלה ורמאות. במרכז "שר הטבעות" ישנה טבעת קטלנית שמאפשרת למחזיק בה לשלוט בעולם, ושכוחה המשני הוא להפוך את העונד אותה לבלתי נראה. אך הרוע הצרוף שבטבעת הולך ומשחית את הנושא אותה, עד שאינו מבדיל בין ידיד לאויב, וסופו שיהפוך ליצור מעוות, צל רעבתני של מי שהיה פעם.
כמו אפלטון וטולקין לפניה, הסופרת הסינית־אוסטרלית אן ליאנג, כוכב עולה בשמי ספרות הנוער הבוגר, מעמתת את הגיבורה עם שאלות מוסריות דרך היכולת להיעלם מן העין.
למשל, האם לסייע לתלמידה חלשה להעתיק במבחן, והאם תהיה מוכנה לפגוע פיזית או לצלק נפשית חבר מהכיתה על מנת להשיג את מבוקשה? הטבעת בעולם של טולקין היא מטאפורה לכוח משחית. בעולמה של ליאנג הכוח המשחית הוא מעמד חברתי וכסף.
"אם יכולת לראות את השמש" קושר בחבילה אחת ביקורת מעמדית, דיון מוסרי עמוק, סיפור שונאים־לאוהבים קלאסי ואת קשיי ההגירה. התוצאה היא ספר מקורי ומהנה מאוד, מעורר מחשבה ולא מכביד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו