שנת 2024, על כל מה שהביאה איתה, הביאה לשינוי ולטלטלה בלא מעט ענפים, ובהם גם ענף הספרות המקומי. כך, בשנה שהתאפיינה בחדשות 24/7 לא מפתיע שראינו זינוק בקטגוריית ספרי העיון, ו־62% ממי שקראו ספרים השנה - קראו לפחות ספר עיון אחד.
נושאים כמו יהדות, רוחניות ועזרה עצמית נמכרים תמיד, גם בשנים של שגרה, והשנה נוספו עליהם עוד שתי קטגוריות מעניינות - ספרי עיון ביטחוניים, בדגש על אלו שעוסקים בסכסוך הערבי־פלשתיני ובמלחמות ישראל, וכן ספרים מהעולמות הפיננסיים, שקריאתם אולי גם מלמדת משהו על החשש האמיתי של הישראלים מהגזירות הכלכליות הקרבות.
מה שאולי כן מפתיע, בהתחשב בשנה העמוסה שעברה עלינו, הוא הזינוק במספר האנשים שקראו יותר מ־20 ספרים. נוסף על כך, ובניגוד לשנה שעברה, הישראלים העדיפו את הספרים שלהם ארוכים יותר. כך, אחרי מה שנראה כמו תחילתה של מגמה בשנת 2023, שבה הספרים התקצרו וקובצי סיפורים קצרים רבים ראו אור - השנה ראינו חזרה לספרים באורך מלא. אולי מתוך הרצון לשקוע בנרטיב אחד שלם ולהתמסר לספר.
עוד דבר שבלט השנה, הוא הפער בין הקורא הישראלי לספרות הישראלית. אמנם יותר ישראלים קראו השנה לפחות ספר אחד של סופר ישראלי (בדגש על הז'אנר העיוני ובו ספרים שנוגעים בפיננסים ובסכסוך עם שכנינו – ששם לספרות העיון המקומית יש יתרון), אך בגזרת הפרוזה כ־49% מקהל הקוראים שלא קראו ספרי מקור העידו שהם פשוט לא מתחברים, ושהספרות העברית פשוט לא מעניינת אותם. כשליש העידו שהם מעדיפים לקרוא ספרים באנגלית. זה כבר עניין שאומר דרשני, ושדורש, אולי, חשיבה על איך מייצרים קהל ישראלי וספרות מקומית.
והנה עניין מעניין נוסף: בשנה שעברה, שהיתה שנת המחאה סביב הרפורמה המשפטית, כ־39% מהישראלים אמרו שלא יקראו ספר של סופרים בעלי דעה פוליטית שונה משלהם. השנה כ־59% מהישראלים העידו שלא יקראו ספר של סופר או סופרת מחו"ל, שהתבטאו נגד מדינת ישראל, וכ־39% יתעניינו יותר בספר של סופר או סופרת מחו"ל, שהביעו תמיכה ברורה בישראל. כך, את המחאה שלהם הישראלים מביעים גם בקופות חנויות הספרים.
