"אם נכשלתי בכל, לפחות גרתי בוונציה"

"זונה בוונציה" מאת אֶלְרי כרמון הוא נובלת ביכורים המוקדשת לחניכה. ישראלית בת 32, כנראה מורה, מבקשת למצוא זהות ומשמעות לחייה באמצעות מימוש אהבת נצח מדומיינת ואובססיבית לגבר איטלקי בשם דומניקו (באיטלקית, "של האל"). המפגש עם אהובה כלל רק ארבע פגישות חטופות בוונציה (באחת מהן חבק את חברתו) ומבטים חודרים, אך ללא שיחה ביניהם. כלומר, מדובר בפנטזיה, אלא שהיא מבוססת באופן פרודי על סיפור אהבה איטלקי מיתולוגי: אהבת דנטה לביאטריצ'ה. דנטה אמנם ראה את ביאטריצ'ה פעמיים בלבד בחייו (בגילים 9 ו־18 - הם היו בני אותו גיל), אך התאהב בה ממבט ראשון. הם מעולם לא שוחחו, ועדיין הוא אהב אותה כל חייו, והיא היתה דמות מרכזית ביצירותיו הגדולות: "הקומדיה האלוהית" ו"החיים החדשים".

גיבורת הספר (נטולת שם, כנטולת זהות) גדלה במשפחה ממעמד בינוני ובעיר פרוורית מנומנמת ורואה בעצמה תוצר ריקני של המטריקס: "התחנכתי בבית אוהב ויציב במידה (...) קיבלתי ציונים טובים, קראו לי 'המנהיגה' (...) לכאורה היה לי הכל. אבל בתוך איבריי המתפתחים לא הפסיקה לגזז בי התחושה שאני בחזרה גנרלית שאינה פוסקת. שום דבר ממה שקרה לא היה אמיתי".

עבורה "זו היתה טראומה לגדול במקום שבו אין שום דבר מיוחד". טראומה משונה זו היא המוטו של הדמות והעלילה - פרודיה על אימת חוסר ייחודיות לא פתורה של גיל התבגרות, האופיינית לחיים בעידן של גיבורי תרבות פופולריים: "מילדותי המוקדמת הייתי שבויה ברעיון שמשהו חייב לקרות, שיום יבוא והדברים ייכנסו למשבצת שתהפוך אותי לכוכבת של חיי".

סוף מסע החניכה גם הוא פרודי, כשהגיבורה זוכה בתובנה קיומית בנאלית של מתבגרת: "לא יתרחשו פגישה מסעירה או צירוף מקרים חד־פעמי שיטלטל את חיי. האירועים המסעירים שקראתי עליהם בספרות וצפיתי בהם בקולנוע היו רק בדיה". ההארה התבוסתנית מאשרת את הדרך ותפיסת החיים שעליהן גדלה, ואת השקר שאליו הוסללה ושבו היא מבקשת לחיות. במילים אחרות, מסע החיפוש אחרי דומניקו יסודו בהונאה עצמית, וסופו היה ידוע מראש.

ההארה הכוזבת ניתנה לה לכאורה על ידי הגורו, ונציה. הגיבורה השליכה על העיר איכויות נשגבות ואסקפיסטיות של "אלת השחרור (...)] חברה קרובה של רוח הקודש, או הקטה היוונית, בעלות כוחות על־טבעיים". עצם החיים שם היו לגאולה מאפרוריות וביטוי לייחודיות ולהצלחה: "אם נכשלתי בכל, לפחות גרתי בוונציה. וזה היה שונה, אחר. אף אדם שאני מכירה לא עשה זאת קודם".

כותרת הספר, "זונה בוונציה", מספרת שלכאורה לפנינו סיפור על זונה ונציאנית, אלא שהיא בעיקרה גימיק שיווקי, כי הזנות היא מוטיב משני ובעל אופי מטפורי רופף. אמנם, משפט הפתיחה של הנובלה נפתח בהצהרה מבטיחה: "בגיל שלושים ושתיים שכרתי דירה כדי להיות זונה בהתנדבות", אולם זנות לא יכולה להיות התנדבותית; מהותה היא התשלום. לכן הפתיחה מציבה חידת זן מרתקת, אלא שהספר החמיץ את הדיון בסוגיה ולא פיתח אותה.

הגיבורה מבהירה: "הגעתי לוונציה כדי להיות הזונה שלו, אני לא מתכוונת למתן מין בתשלום, אלא אם יתעקש; להיות קורטיזנה שלו, זו היתה ההגדרה הקרובה יותר". האופציה הזוגית היחידה של הגיבורה היא להיות פילגשו של דומניקו, אשר טומנת בחובה גם גאולה משיממון קיומי. לכן הקדישה מעט מזמנה לחקור זנות ונדרשה לקריאת טור דיגיטלי שבועי מאת זונת צמרת.

הגיבורה משכנעת את עצמה שאהבתה מַכְּתוּבּ, והרי אישיות היא גורל: "הכוכבים כולם איתי, ואני עקבית, ממלאה אחר ייעודי". השיח האסטרולוגי, כמו גם השיח הניו־אייג'י בכלל, מלווה את ההתמודדויות של הדמות, אך לא מצליח לתת מענה ונקרא כלא אותנטי. לדוגמה, הגיבורה מבקשת לעודד את עצמה באמצעות הידיעה שיש לה "כוח סבל" ו"כושר התמדה" הודות להיבט אסטרולוגי של מזלות והרמוניה בין יסודות אדמה ומים: "את מזל שור עם שמש בעקרב". אם לא מדובר בטעות סוֹפֵר מביכה, אז זו טעות של הגיבורה: אם הדוברת היא מזל שור, פירושו של דבר שהשמש שלה בשור.

מוטיב משמעותי נוסף הוא תיאור גרוטסקי של הפרשות וחוליי הגוף, אשר הינו בדרך כלל שלוחה פרודית למושג חולת אהבה. לדוגמה: "בבית השחי פרצו בלוטות הזיעה החוצה לגודל של אפונים בגלל גילוח יתר", "הבצק של היום הקודם הפך לי את הבטן וכמעט השתנתי קקי". אלו תיאורים שמשחררים חרדה ובושה מהאנושיות של הגוף הנשי, עומדים על תקיעות נרקיסיסטית של הגיבורה בשלבי התפתחות מוקדמים ומעצבים נועזות וחוצפה, שבין השאר מרחיקים את האהבה מרומנטיקה מעודנת ומסטריליות מלאכותית. שירו הקופלטי של גָּאוִין יוּאַרְט מתמצת את פרדוקס ההפרשות: "לְשָׁעָה קַלָּה אַהֲבָה שׁוֹהָה/ בְּמָקוֹם שֶׁל שֶׁתֶן וְצוֹאָה" (מאנגלית: ג"מ).

אמנם, הנובלה "זונה בוונציה" לוקה באי־דיוקים שצוינו לעיל, אך מעלותיה ייחודיות וכוללות עיצוב קלסטרופובי גרוטסקי, תפאורה ונציאנית קרנבלית ומסר אידיאליסטי; בעידן ציני של פוליטיזציה פמיניסטית רדיקלית של אהבה, ומנגד של פורנופיקציה, יש חשיבות ליצירה שרואה אופציה באהבת אמת.