. | צילום: .

אלו הם ספרי השנה של גיבורי התרבות והתקופה

נועה קולר, שחר טבוך, אברי גלעד וחיים ילין – ביקשנו מאנשי תרבות ומגיבורי התקופה, בזירה הצבאית ובזירת ההסברה - לספר לנו על הספר שעשה להם את השנה • פרויקט מיוחד לשבוע הספר

אברי גלעד 

אברי גלעד, צילום: רמי זרינגר

ההיסטוריה של הילדות והילדים | תמר וייס גבאי (כנרת זמורה דביר)

בתור אבא שחשוב לו שבנותיו יגדלו להיות נשים קוראות, אני עדיין קורא להן סיפור לפני השינה, למרות שהן כבר בנות 12 ו־10. כך אני מעביר להן עברית נכונה ומחנך אותן לקריאה מדויקת, וגם חושף אותן לשכיות חמדה ספרותיות. הספר שאנחנו קוראים כרגע הוא "ההיסטוריה של הילדות והילדים", ספר חדש וסוחף מאת תמר וייס גבאי, שאיירה שירה פומן.

., צילום: .

באמצעות סיפורים על ילדים משחר ההיסטוריה ועד ימינו, הילדים לומדים על המצאות ששינו את העולם, על אורחות חיים שנעלמו ועל איך נראו חיי היום־יום של ילדים שחיו פעם. כמי שקורא הרבה ספרי ילדים, זהו אחד המשובחים שהקראתי, והבנות שלי מחכות לבוא הערב, שיגיע עוד פרק. ממליץ בחום.

שחר טבוך

שחר טבוך, צילום: מקס פרזנר

סינדר | מאריסה מאייר (כנרת זמורה דביר)

סינדר הוא אמנם ספר לנוער, אבל הוא השפיע ושינה את כל החשיבה של האדם הבוגר שהפכתי להיות. כילד הייתי מין שילוב מוזר בין חנון מחשבים שאובססיבי לרובוטים ולכישופים - לנסיכת פופ עדינה עם אוסף בובות בראץ ודיסני. הספר הזה הוא כל מה שחיכיתי לו: מה היה קורה אם סינדרלה היתה גדלה באלף השלישי לספירה בתור סיבורגית (חצי רובוטית) ונאבקת מול שלגייה בעזרת כיפה אדומה ורפונזל. נשמע הזוי? לא לילד כמוני.

., צילום: .

"סינדר" היא גרסה פמיניסטית בוגרת וחסרת תקנה למעשייה הכי איקונית שיש. ולילד שחשב שהעולם ורוד כמו בסרטי דיסני - הספר הראה שגם האגדות לא תמיד צבועות ורוד, יש קשיים ואתגרים, אבל בסוף ננצח. הוא שייך לסדרת "תולדות הלבנה", שבכל אחד מההמשכים שלה מצטרפת נסיכה חדשה, וכולן חוברות זו לזו. אז בחצות עם הנאדי באדי אני עם סינדר שלי וכוס תה במיטה.

נועה קולר

נועה קולר, צילום: גדעון מרקוביץ'

"החדר הדרומי" | אדוה בולה (כתר)

את ספרה השלישי של הסופרת אדוה בולה, "החדר הדרומי", לא הצלחתי לעזוב. הוא שאב את ליבי ואת תשומת הלב שלי, והרג אותי ברכות. הסיפור עוקב אחר עשור בחייה של תמר, מגילי ה־20 המוקדמים ועד שנות ה־30 לחייה – כשהיא יוצאת מבית הוריה לדירת שותפות ועוזבת את הדירה, עשור אחרי, ללא גבר לצידה, אבל עם בן ברחמה.

., צילום: .

העלילה פשוטה ומרתקת, הדמויות ספציפיות, מצחיקות ואנושיות כל כך, ומעל לכל מנצחת הכנות הבלתי מתפשרת, החדה, המכאיבה ומעוררת ההזדהות של הסופרת. נהניתי ללכת צעד צעד אחרי כל מחשבה של הגיבורה, ולעבור יחד איתה את תהליך ההתבגרות שלה: מילדה, לאישה, לאמא ואז שוב לילדה, ושוב לאמא, ושוב אישה. לא בטוח מהו הסדר הנכון, לא ברור מי זאת מי. זהו סיפור על לב שבור, על החמצה, על אומץ. על אימהות וקנאה, על סקס, על נשים ועל גברים ועל החיים כאן בארץ.

גיתית פישר

גיתית פישר, צילום: אורי טאוב

מוזיאון התמימות | אורהאן פאמוק (כנרת זמורה-ביתן)

את "מוזיאון התמימות" קראתי לפני שלוש שנים, ואף שקראתי מאז עוד הרבה ספרים טובים - כשמבקשים ממני המלצה הוא זה שקופץ לי לראש, אולי כי הוא רלוונטי אלינו, הישראלים, יותר מתמיד.

., צילום: .

הסיפור מתרחש בשנות ה־70 בטורקיה, והגיבור מתעסק כל הזמן בנורמות חברתיות ובחוקי המדינה, לצד התאהבות גדולה מהחיים, אובססיבית, באישה שהיא לא אשתו. הקריעה הזאת, בין מה שהלב רוצה לבין מה שהמוח אומר שרצוי - דומה לאותה התעסקות פוליטית־חברתית. בסוף זו תמיד שאלה של רגשות, ואם מותר להרגיש אותם. כאן בולטת המלחמה בין השמרנות לליברליות, בין הסופר־אגו לאיד - כשבסוף מגלים ששמרנות בקיצון שלה הופכת תמיד לאיד משתולל. בקיצור, מי שרוצה להרגיש מאוהב - שיקרא ויעביר לחבר שצריך.

נלי תגר

נלי תגר, צילום: רונן פדידה

מצעד האיוולת היהודי | אמוץ עשהאל (ידיעות ספרים)

"מצעד האיוולת היהודי", או לפי כותרת המשנה שלו, "איך הפקירו אבות היהודים את עתיד עמם", הוא ספר מרתק, מפחיד, מלחיץ ומדויק, שמרפרר לתקופתנו. מדובר בפרשנות חדשנית להיסטוריה הפוליטית היהודית מבית ראשון ועד גלות רומא - המפנה אצבע מאשימה כלפי מנהיגות שהובילה לאסונות מחרידים. הסופר אמוץ עשהאל מדגיש כי לאורך ההיסטוריה החולשה המדינית־לאומית לא נבעה מהחוץ - אלא מניוון פנימי עמוק, משחיתות ומהיצמדות ל"כיסא".

., צילום: .

הספר, שיצא בשנת 2018, מצביע על כך שלאורך ההיסטוריה סוכני הדת העדיפו מנהיגים חלשים התלויים בהם. דווקא אחאב, אגב, שזכור כמלך חוטא ואיום, מתברר כמדינאי חד־פעמי, שפועל לאחדות וליציבות מול אשור ויהודה. ״מצעד האיוולת היהודי״ הוא קריאת השכמה לכל מי שהחלום הציוני יקר לליבו. לכל מי שקם בכל בוקר בחשש ומחזיק את עצמו לא ליפול לייאוש. קראתי את הספר בנשימה עצורה, ולא פעם רציתי לחבוט בו מרוב תסכול. מחריד ומבהיל עד כמה הדברים נכונים גם להיום.

קובי אריאלי

קובי אריאלי, צילום: אפרת אשל

תיאום כוונות | הרב חיים סבתו (ספרי עליית הגג)

גם בימי שלום, כנראה, אחת הבחירות הראשונות שלי היתה "תיאום כוונות" המופלא של הרב חיים סבתו, אבל בימים האיומים האלה מצאתי את עצמי נוטל אותו שוב ושוב, בכל פעם שקם בי הצורך להיות מחובר אל הגיבורים המחרפים נפשם בחזיתות העם.

., צילום: .

רבים כתבו דברי ימי מלחמות, יומני קרב וחוויות אישיות נוראות משדה המלחמה. אף אחד לא עשה זאת בשלמות נוגעת ובעדינות חודרת כמו הרב סבתו. מי שלא היה שם לא יבין, כמובן, אבל הספר המופתי הזה מצליח, בכוונות מתואמות, להביא אותי הכי קרוב שאפשר להבנה ולהרגשה. מבעד דפיו ופרקיו היה נשקף מראה המלחמה במלוא כאבו השורף, והמראה אוחז ואינו מרפה.

איריס חיים

איריס חיים, צילום: אריק סולטן

הבחירה | ד"ר אדית אווה אגר (מטר)

אני קוראת סדרתית של ספרי שואה, מייד כשיוצא ספר חדש – אני רוכשת וקוראת בו. גם את "הבחירה", מאת ד"ר אדית אווה אגר, קראתי מייד כשיצא לאור, ב־2021. לא ידעתי אז כמה משמעותי הוא יהיה עבורי שנתיים לאחר מכן.

., צילום: .

"הבחירה" הוא ספרה הראשון של ד"ר אגר, ניצולת שואה מהונגריה, אשר שרדה את מחנה הריכוז אושוויץ ומחנות אחרים. היא מספרת בו את סיפורה, אך זהו לא עוד סיפור תלאות וזוועות, אלא סיפור של ריפוי, החלמה ושיקום. עם השנים היא הפכה לפסיכולוגית המטפלת, בין השאר, בחיילים המתמודדים עם פוסט־טראומה. היא מלמדת אותם, על סמך ניסיון העבר שלה, כיצד לבחור לראות את החיים: האם כקורבנות של המציאות, או כגיבורים אשר יוצרים את מציאות חייהם. קראתי את הספר (וגם את "המתנה", ספרה השני), ולאחר שנתיים, עם חטיפתו של יותם בני, ב־7 באוקטובר, מילותיה החכמות עזרו לי לעבור את התקופה הבלתי נסבלת הזו ביתר קלות.

מיכל ינאי

מיכל ינאי, צילום: איציק בירן

אהבה מיד ראשונה | שי-לי ליפא (ידיעות ספרים)

דווקא עכשיו, בתקופה מורכבת זו, שלפעמים נדמה שהתקווה הלכה בה לאיבוד, אני ממליצה על הספר המופלא של שי-לי ליפא, "אהבה מיד ראשונה". הוא מספר, לכאורה, על מפגש בין שתי נשים, שמתגלגל למסע פנימי משנה חיים - אבל באמת של החיים הוא מראה לנפש של כל אחד ואחד מאיתנו.

., צילום: .

הוא הזכיר לי שאפשר לרפא, שמגיע לנו עוד לחלום ושתמיד יש על מה להודות. השילוב של קצת תובנות חיים, כמה מתכונים שווים, ופשטות (במובן הטוב של המילה) הופך את הקריאה לקלילה, אבל בלי ששמים לב וכאילו ״על הדרך״ - הספר מתיישב בלב ובנשמה, וממלא תקווה.

חיים ילין

חיים ילין, צילום: דודי ועקנין

פרויקט רוזי | גרהם סימסיון (אחוזת בית)

מאז הטבח הנורא אני לא קורא, אני לא יכול להיות פאסיבי. או שאני ישן או שאני בתנועה. מהעבר אני רוצה להמליץ על ספר שנגע לי ללב, "פרויקט רוזי" שמו. קראתי אותו לפני כשנתיים, וסיימתי לקרוא אותו בתוך שעתיים במהלך טיסה, פשוט כי הוא סיפור מרתק על החיים.

., צילום: .

אני רוכב הרבה שנים על אופניים, הן מהוות מבחינתי השראה של תנועה מתמדת והתקדמות - וכך גם הספר סובב סביב רכיבה על אופניים, כאשר דון, הגיבור, יוצא לדרך לחפש אחר אישה שתאהב אותו ותינשא לו. ספר נוסף שאני מאוד אוהב, אבל אני מוצא שקשה לי להמליץ עליו דווקא עכשיו, כי יש לו קונוטציה עצובה מדי, הוא הספר "הביתה" של אסף ענברי מקיבוץ אפיקים.

נריה קראוס

נריה קראוס, צילום: יוסי זליגר

אמן הבריחה | ג'ונתן פרידלנד (כנרת זמורה דביר)

"אמן הבריחה" הוא ספר על העם היהודי, ובמקביל, הוא גם ספר אישי מאוד. רבים ניסו לחשוף את האמת של מכונת המוות האכזרית כלפי העם היהודי בשואה. בספרו החשוב והמרתק מספר העיתונאי הבריטי ג׳ונתן פרידלנד את סיפורו של רודולף ורבה, מהיהודים הראשונים שהצליחו להימלט מאושוויץ, אשר ניצל את החופש שהרוויח בעוז ובאומץ כדי לחשוף את האמת המרה על מחנה המוות. ורבה היה הראשון שעשה זאת, אבל העולם לא עשה מספיק.

., צילום: .

זהו ספר על רוע, על צדק, על שקר ועל אמת, שנוגע באמצעות ההיסטוריה בעצב הכי חשוף שלנו. בשנה שבה חווינו את הטבח הקשה ביותר כלפי העם היהודי מאז השואה, ההסתכלות לאחור אל השנים השחורות בהיסטוריה מתוך נקודת מבט מפוקחת חשובה מאין כמותה. ויש בה גם תזכורת חשובה - לדעת מאין באנו, ולאן אנו הולכים.

אורנה בנאי

אורנה בנאי, צילום: .

מחזיר אהבות קודמות | יהושע קנז (עם עובד)

״מחזיר אהבות קודמות״ הוא רומן נפלא שבנוי מכמה צירי עלילה, שכולם מתרחשים בתל אביב. העלילות בו מרתקות וסוחפות, לכל אחת סגנון שונה, גיבורי הדרמות מסקרנים ומרטיטים את הלב – וחלק מהסיפורים ברומן מצטלבים באופן חכם ומפתיע.

., צילום: .

זהו ספר עמוס הומור וכאב. הבדידות והטרגיות מופיעות בו מול אהבה ותקווה, והכל כתוב באופן מדויק וסוחף. לא הצלחתי להניח את הספר מהיד, והוא מעלה בי געגועים וחסד גדול.

מירב לשם גונן

מירב לשם גונן, צילום: גדעון מרקוביץ'

שיחות עם אלוהים | ניל דונאלד וולש (הוצאת אופוס)

אף אחד לא מכין אותך לסיטואציה שבה הבת שלך נחטפת לעזה. ועם זאת, בדרך הזו שאנחנו עוברים שמונה חודשים, למדתי שהשיח שלנו כעם, כאנשים, אחד לשני - ובעיקר השיח הפנימי שמתחיל עם הסכמה להיות מי שאנחנו באמת - השיח הזה וההסכמה להיות אנושית, על כל המשתמע מכך (לקבל את חוסר המושלמות שלי באהבה ובענווה) - התאפשרו לי בקלות אחרי שקראתי את הספר "שיחות עם אלוהים".

., צילום: .

זה הספר שהכי התיישב לי עם ההבנה שיש השגחה עליונה, גם אם היא לא דתית (כפי שנוהגים לתאר אותה) – והיא חלק מאיתנו בכל רגע. "שיחות עם אלוהים" הוא הספר שהכי מסביר בשפה החילונית את התפיסה האלוהית של הדת.

נעם תיבון

נעם תיבון, צילום: גדעון מרקוביץ'

יונה ונער | מאיר שלו (עם עובד)

"יונה ונער", ספרו של מאיר שלו, חברי שחסר לי, מביא אלינו את מלחמת העצמאות דרך סיפור של גבורה ועמידה נחושה בקרב סן סימון בירושלים. בספר שילב שלו את רוח הלחימה והגבורה של הפלמ"חניקים עם אהבה מאוחרת, בניין בית חלומותיו, וכמו בכל ספריו - גם את נופי ארצנו.

 
., צילום: .

הסיפור המופלא של יונאי הדואר, מקצוע שאינו קיים עוד, אבל מגביה עוף יחד עם יצר החיים והאהבה של חיילים צעירים בקרבות הקשים ואהובותיהם – רלוונטי מאוד גם היום, כשלוחמים ולוחמות צעירים נלחמים למען ההגנה על המדינה בצפון ובדרום. "יונה ונער" הוא ספר עלינו, על הישראלים שאוהבים את המדינה ואת נופיה, ונלחמים עליה בגבורה, דור אחר דור.

שבוע הספר 2024, בהפקת התאחדות בעלי הוצאות הספרים בישראל, ייערך החל ממחר בכל רחבי הארץ. בין השאר, ייערך יריד מרכזי בפארק שרונה בתל אביב ובמתחם התחנה בירושלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר