"כרגע יש חור שחור, כל המדינה בדיכאון והענף בהולד"

האם אתם מסוגלים להתרכז בקריאה בימים אלה?" זו שאלה שנזרקה לחלל האוויר בקבוצת הפייסבוק "מועדון קריאה לאוהבי ספרים". הרוב המוחלט של חברי הקבוצה השיבו ב"לא" פשוט, בעוד אחדים פירטו: "קוראת שני עמודים ביום, כשהייתי מסיימת ספר ביומיים-שלושה"; "מחכה לי ספר מעולה, אבל אני לא מצליחה להתנתק מהטלוויזיה"; "מאז היום הארור לא מצליחה לקרוא"; ואחרת כתבה: "אני קוראת מהר והרבה, אבל עכשיו אני מדשדשת עם ספר, קשה להתרכז. אני מצליחה לקרוא רק ספרים קלילים ורומנטיים, עם סוף טוב שידוע מראש".

זה לא מפתיע. רוב הציבור מרותק כרגע לשידורי האקטואליה, נרתם להתנדבות או פשוט מנסה להחזיק את הראש מעל המים. במקרים רבים, קריאה בספר בכלל לא עולה כאופציה. "יש משפט שאומר שכששמחים קוראים ספרים, וכשעצובים עושים בינג'", אומר גיא בן־נון, מנכ"ל אתר עברית. "הקשב שאנחנו מגייסים לקריאה שונה מהקשב שמשמש אותנו לפעולות אחרות, כמו האזנה או צפייה בטלוויזיה".

"אנחנו עוד לא בנקודת הזמן הזו, של פניות לקריאה", אומרת גם חניטל סויסה, מנכ"לית הוצאת עם עובד. "אבל היא תגיע. ברור שכרגע קריאת ספרים יורדת למקום האחרון. עם כל הכבוד לספרים, כרגע הקריאה היא לא בראש סדר העדיפויות".

ענפים רבים במשק ספגו מכה מתחילת המלחמה, וענף הספרים לא שונה מהם. מלבד העובדה שחלק מהחנויות עדיין סגורות, להרבה אנשים אין כרגע ראש לזה. למעשה, רבים מבכירי ענף הספרות שעימם דיברנו, הודו שגם להם עצמם אין פניות רגשית לכך.

חניטל סויסה: "רוב החנויות סגורות, ואלה שפתוחות לא מוכרות ספרים, אלא חוברות עבודה. נכון לעכשיו, ההפצה שהיתה אמורה לקרות בנובמבר בוטלה"

בענף הספרות אמנם רוצים להאמין שזה זמני, אבל לפחות כרגע - הכל נעצר: פרויקטים חדשים הוקפאו, הספרים שאמורים היו לצאת בחודשים נובמבר-דצמבר נדחו "עד להודעה חדשה", וחלק מהוצאות הספרים כבר הוציאו את העובדים לחל"ת. כדי לצמצם הפסדים, הוצאות רבות יצאו במבצעי הנחות של עשרות אחוזים לרכישת ספרים אצלם באתר.
כך, במקום להסתובב ביריד הספרים השנתי בפרנקפורט ולבנות תוכניות עבודה לשנה הבאה, המו"לים מוצאים את עצמם שוברים את הראש: איך מצליחים לשרוד בתקופה הקשה הזאת, כשהם מתעודדים באמירה הרווחת, ש"ספר הוא מרחב לברוח אליו".

שוק במשבר

חנות הספרים העצמאית "המגדלור" ברחוב מקווה ישראל בתל אביב היא הרבה יותר מסתם חנות ספרים. כבר בימים הראשונים ללחימה נקראו העוקבים בדף הפייסבוק להגיע, להתאוורר, לשאוב כוחות, ואולי גם לקרוא ספר. "אחת המטרות של חנות ספרים עצמאית היא לשמש מקום מפגש שיכול להעניק מעט שפיות", אומרת רונה יצחקי, בעלת "המגדלור". "תמיד יש מי שיצליחו לקרוא בתקופה הזו, ולקריאה יש כוח גדול בהתמודדות, או אפילו כדי לקחת הפוגה מהמציאות. זה נכון שקוראים פחות, אבל עבור מי שבכל זאת מצליחים לקרוא - הקריאה היא מפלט".

ומה מחפש מי שכבר מגיע?

"ספרים בנושאי מודעות, מיינדפולנס. למשל, 'כשהדברים מתפרקים' של פמה צ'ודרון (ספר על תובנות מהבודהיזם הטיבטי - ה"מ), או 'השמיים שבתוכי' של אתי הילסום, שהוא יומן שנכתב בהולנד, בתקופת השואה. זה עוזר כשמחפשים תשובות למצב שקשה להכיל, ולז'אנר הזה יש יותר ביקוש כרגע".

גם בדיגיטל רואים עלייה בביקוש לז'אנרים האסקפיסטיים. על פי בן־נון, בשבוע הראשון למלחמה ניכרה ירידה של כ־40% במכירות באתר עברית, אבל החל מהשבוע השני נרשמה צמיחה - אפילו ביחס למספרים הרגילים. "אנשים מחפשים מקום לברוח אליו. בסוף אי אפשר לצפות בטלוויזיה 24 שעות ביממה", הוא מסביר.

עברית יצאה בסדרה של מבצעים, וביניהם מתן ספרים דיגיטליים בחינם, שהביאו למספר כניסות גבוה - בין השאר, של מי שלא נמנו עם קוראי הדיגיטל בעבר. גם העובדה שחלק מהחנויות הפיזיות סגורות שיחקה לטובתם. הז'אנרים המובילים הם רומנטיקה ומתח, הביקוש לספרי ילדים ונוער גדל, ונרשמה גם צמיחה בהאזנה לספרים קוליים.

ועדיין, בחנויות הפיזיות הסיפור אחר לגמרי. נכון לעכשיו, אומרת סויסה מעם עובד, הענף בהקפאה מוחלטת, בדומה למה שאירע בתחילת מגיפת הקורונה. "רוב החנויות סגורות, ואלה שפתוחות לא מוכרות דווקא ספרים, אלא חוברות עבודה. כבר בתקופת הקורונה הפצת הספרים לחנויות עברה מפעם בשבוע להפצה דו־חודשית. נכון לעכשיו, ההפצה שהיתה אמורה לקרות בנובמבר הקרוב בוטלה".

סויסה מקווה שלא תגיע לרגע שבו היא תיאלץ להוציא את העובדים לחל"ת. "אנחנו הוצאה קטנה־בינונית, כך שאנו רגילים להתנהל בצורה רזה", היא אומרת, ובאותה נשימה מודה שהעתיד לא נראה ורוד. "הבעיה היא שענף הספרים נכנס למלחמה הזו כשהוא מדמם. אני לא מדברת כבר על הפן הרגשי, כשברור שמאוד קשה לעבוד בענף שכבר שנים נמצא במצב הזה. להיכנס עכשיו לעוד משבר, אחרי משבר הקורונה - זו תהיה ממש מכת מוות. אין לי ספק שהשוק הזה לא ייצא ממנו כמו שהוא נכנס אליו, כי כמה עוד אפשר".

המשבר בענף הספרות הוא לא עניין חדש, וכבר יותר מעשור שמכירות הספרים נמצאות במגמת ירידה. האיומים על השוק מגיעים מכל כיוון: פלטפורמות הסטרימינג, שמציעות סדרות וסרטים בכל ז'אנר אפשרי, מתחרות על הזמן הפנוי של הצרכנים, ובמקביל, עליית המחירים, בין השאר של מחירי הנייר, הובילה להתייקרות משמעותית של הספרים. המצב הגיע לידי כך שבחלק מחנויות הספרים, כמחצית מהמוצרים שנמכרים על המדפים הם בכלל צעצועים. וכך, גם השנה השוק המשיך לדמם, ועל פי נתוני צ'מנסקי בן שחר, חלה ירידה של כ־1.5% בהוצאה על רכישת ספרים.

שירה חפר: "זו מכה כואבת מאוד לעסק ולשוק. סוג של 'הרגו' אותנו למשך חודש, ואני לא רואה איך מדינה שלא מתפקדת תשלם לנו פיצויים או תיתן מענק שיקום"

"השוק עדיין לא חזר לעצמו מאז תקופת הקורונה", מאשרת סויסה. "עלויות הייצור עלו משמעותית וכך גם מחירי הנייר והדפוס, והתקבול לספר הולך ויורד. אין שום תמיכה ממשלתית לענף, ואנחנו נושאים בכל העלויות בעצמנו - כולל, אגב, ברוב ההוצאות של שבוע הספר. לכן גם במצב שבו אנחנו נמצאים כרגע אני לא בונה על המדינה. אני שומעת ממפוני העוטף שהמענים שהם מקבלים חלקיים בלבד, אז מי אנחנו לעומתם? למזלנו, חברת האם שלנו היא ההסתדרות הכללית, ואין לי ספק שהיא תסייע לנו. בכל מקרה, נכון לעכשיו, כשכל כך הרבה חוסר ודאות מרחף מעלינו, תוכניות העבודה ייאלצו להתעכב".

בהוצאות הספרים הקטנות המצב מעט שונה. "אולי יש לנו, כהוצאה קטנה, פחות אורך נשימה כלכלי, אך כיוון שאנו קטנים אנחנו יכולים להגיב מהר", אומרת שירה חפר, מו"ל הוצאת לוקוס. "בקורונה, למשל, ההוצאות הגדולות עצרו הכל, הפסיקו להדפיס והוציאו אנשים לחל"ת. אנחנו הוצאה של כמה אנשים בודדים, עם הפצה עצמאית, כך שבקורונה המשכנו להוציא ספרים, שילחנו אותם לקוראים עד הבית, והלך מצוין. גם עכשיו, ההוצאות הגדולות לא יוציאו ספרים כרגע, אבל אצלנו ממשיכים, ויותר מזה: אנחנו חושבות שזה מאוד נחוץ לתקופה. אנחנו כן עושות את זה בצורה מושכלת, בוחרות מה מתאים להוציא בימים אלה, אבל ממשיכות".

כך, למשל, מוציאה לוקוס בימים אלה שני ספרים חדשים: האחד, הספר "ואני מה אכפת לי השעון", מאת אדם רצון, שבו הוא מתמלל את שיחותיו עם סבתו, "הוא מסוג הספרים שיכולים לתת ריפוי ונחמה", כך על פי חפר. השני, ספרה של הסופרת הסינית איילינג צ'אנג "ורד אדום, ורד לבן". "זה לא סיפור על מלחמה ולא על מוות, אלא על אהבה", חפר מספרת.

"סיפור מאוד אקזוטי, ואם מישהו צריך הסחת דעת מהחרדה, אלה הספרים שלדעתנו כדאי לקרוא. אני חושבת שדווקא בעיתות משבר, כמו זה שאנו נמצאים בו, האמנות חשובה לאין שיעור. היא עוזרת לעשות סובלימציה לכאב, לעשות לו הזרה באופן מרפא. מבחינתנו, להמשיך להוציא ספרים זו פעולה של חיוניות בתוך האובדן. בבחירה בין לאה גולדברג לשלונסקי, בחרנו את הצד של לאה גולדברג (הכוונה לפולמוס הידוע בין שני הקאנונים, שבמסגרתו טענה גולדברג שגם בימי מלחמה יש לשורר על החיים - ה"מ)".

נותנים מילים לזוועה

בצד הוצאות הספרים, גם הסופרים מחשבים מסלול מחדש. הוצאת ספר חדש לא נראית באופק, רבים לא מסוגלים לכתוב, והתוכניות הגדולות, בהרבה מקרים, נדחקו הצידה. כך, סופרים רבים נרתמו לנסות לסייע במצב המלחמה. זוכת פרס ספיר נעה ידלין, למשל, נרתמה לכתיבת הספד על אם, שנרצחה עם בנה בבארי. במסגרת חומרי הגלם שקיבלה, ידלין למדה שהבן נרתע מחיבוקים הוריים, כמו מתבגרים רבים, ולכן הוא ואמו סיכמו כי הזכות לחיבוק ולנשיקה עם בנה ניתנת לה בתדירות של פעמיים ביום: בבוקר ובערב. "תוך כדי כתיבת ההספד", מספרת ידלין, "כשהגעתי לקטע הזה, פשוט התפרקתי".

בצד כתיבת ההספדים, ידלין מעבירה סדנאות כתיבה בהתנדבות, בין היתר סדנה שבה מדמיינים המשתתפים את היום שאחרי. "מהתגובות שקיבלתי, אני מתרשמת שאנשים זקוקים לזה. המון אנשים נרשמים ויש ביקוש", היא אומרת.

בימים אלה אמור לצאת ספרה "שטוקהולם" בארה"ב בתרגום לאנגלית. לאור דעת הקהל השלילית כלפי ישראל, העיתוי רחוק מלהיות אידיאלי. ועדיין, נראה שכרגע לפחות זה לא מטריד אותה. "כל הפרופורציות השתנו. ייכשל או יצליח - פיתחתי כלפי זה יחס דטרמיניסטי".

גם סופר הילדים ינץ לוי, יוצר סדרת "הרפתקאות דוד אריה", עסוק בימים האחרונים במפגשי זום עם ילדים, ובפרויקט התכתבות עם ילדי הדרום. "דווקא בימים של משבר, של חרדה ושל קושי, יש מקום לדיאלוג משמעותי עם ילדים", הוא אומר, "זו זכות לייצר איתם דיאלוג, שמצד אחד מחובר למציאות ומצד שני מאפשר התאווררות. כרגע הילדים חווים משהו מאוד קשה, הם חווים אסון. ערעור של המציאות, של הביטחון. על אחת כמה וכמה מי שחוו טבח איום ונורא או הפצצות בלתי פוסקות".

באחרונה הוא אף יזם פרויקט שמכוון לילדי הדרום הנמצאים בקו החזית או נמלטו משם. הוא מזמין את הילדות והילדים להתכתב איתו, ומבטיח לענות לכל אחד באופן אישי. "היה לי חשוב להעביר את המסר הזה - שאני חושב עליהם, וגם לומר להם שיש להם כוח מיוחד בזכות הדמיון שלהם. מעבר לזה, לספרי ילדים יש הרבה מאוד כוח, ואפשר להגיע לילדים באמצעות הספרים. לכן אני מציע לכל ההורים לשבת לקרוא ספר עם הילדים. יש בזה משהו מאוד מרגיע, מחבר ואוהב. גם לילדים וגם להורים".

ואכן, חבר באחת מקבוצות הפייסבוק של אוהבי ספר, סיפר כי נשמע להמלצת חברה, שקוראת בימים אלה רק ספרי ילדים ונוער, וקרא את הספר "פוליאנה", על אותה ילדה יתומה שנשלחת לבית דודתה הזועפת. בתוך המציאות הקודרת היא ממשיכה לשמור על שמחת חיים, ולמצוא בכל דבר משהו חיובי.

"לא סתם ספרי הילדים היו בין הפריטים הכי מבוקשים בתרומות למפונים", אומרת פרופ' ורד טוהר, ראשת המחלקה לספרות עם ישראל מאוניברסיטת בר־אילן. "ספרי ילדים מאפשרים לדמיון לברוח. הם נותנים חוט של תקווה ומאפשרים דמיון והתמודדות עם הטראומה. האירועים ערערו את הביטחון הבסיסי שלנו, וספרות הילדים יודעת להחזיק את הביטחון הזה, לתת משמעות לקיום ולחיים".

דניאל דולינגר: "אנחנו לא מקבלים כרגע שום החלטות דרמטיות. בנובמבר היתה אמורה להיות הפצת ספרים גדולה לחנויות, ועצרנו אותה. אנחנו לא עוצרים ספרים שהם בתהליך, אבל לא מתחילים פרויקטים חדשים"

טוהר גם מצביעה על פריחתה של השירה, ש"מתפוצצת ברשתות החברתיות". היא מבחינה בין שירים שנכתבים אד הוק, באופן ספונטני, בתגובה לאירועים, לבין שירים קיימים שמשתפים ברשת, שרלוונטיים להיום. "בין שזה שיר ספונטני ובין שזה שיר קיים", אומרת טוהר, "השירה היא סוג של תרפיה, והיא מאפשרת לתת מילים לזוועה. אנשים מרגישים תוהו ובוהו, חרדה, פאניקה - והשירה מתעלת את התחושות הללו לטקסט בעל משמעות".

איפה הממשלה?

בתוך ים הכאוס, עובדי ענף הספרות, ביניהם עורכים, מתרגמים וגם מוציאים עצמאיים לאור, שממילא מתקשים לשרוד בשגרה, נמצאים בימים אלו בחרדה קיומית. חוסר הוודאות, ההוצאה לחופשות ללא תשלום, דחיית הפרויקטים שכבר הסתיימו - הופכים את המצב לבלתי אפשרי עבור משפחות רבות שמתפרנסות מהענף.

"זו מכה כואבת מאוד לעסק ולשוק", אומרת חפר. "סוג של 'הרגו' אותנו למשך חודש, ואני לא רואה איך מדינה שלא מתפקדת תשלם לנו פיצויים או תיתן מענק שיקום. כהוצאה קטנה אנחנו גם ככה במאבק תמידי, כי תחום התרבות מיובש ומופקר כבר שנים על ידי שרי תרבות פופוליסטים, ואירוע טרגי כמו הנוכחי בהחלט מעמיד בספק את היכולת שלנו להמשיך ולשרוד". אם יש דבר אחד שהמדינה יכולה לעשות, לדבריה, הוא להחזיר לחיים את תקציב הספריות הציבוריות, כך שיוכלו להזמין ספרים מהוצאות הספרים וייתנו להן קצת אוויר לנשימה.

דניאל דולינגר, מנהל השיווק של הוצאת כנרת זמורה דביר, אומר שלפחות אצלם, אין תכנון להוציא כרגע את העובדים לחל"ת. ועדיין, עתידם של פרויקטים חדשים שתכננו לוט בערפל. "אנחנו לא מקבלים כרגע שום החלטות דרמטיות. בנובמבר היתה אמורה להיות הפצת ספרים גדולה לחנויות, ועצרנו אותה. אנחנו לא עוצרים ספרים שהם בתהליך, אבל לא מתחילים פרויקטים חדשים. הרווחיות בענף הזה היא כל כך נמוכה גם ככה, כך שצריך להתנהל בצורה מאוד אחראית ושקולה".

באיזה מצב נכנסתם לאירוע?

"לפני המלחמה המכירות היו סבירות והיינו במצב לא רע. מאז הקורונה למדנו להתמודד עם העלייה במחירי הנייר והייצור ועם השחיקה ברווחיות כפועל יוצא מזה. כרגע אנחנו עובדים על הספרים לפי תוכנית העבודה שלנו עד תחילת השנה הבאה, ועוקבים אחר התפתחויות".

את הוצאת ידיעות ספרים תפסו האירועים בנקודת זמן טובה יחסית, ככל שזה נשמע ציני: ציון 50 שנים למלחמת יום כיפור הביא ליציאה של כמה ספרים בנושא, שנמכרו היטב. למרות זאת, בימים אלה מרבית העובדים הוצאו לחופשה, ובהוצאה בוחנים איך ממשיכים הלאה. "עצרנו דברים חדשים", אומר דובי אייכנוולד, מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים. "גם מצב הרוח הוא לא בדיוק מצב רוח לקריאה ויצירתיות. ועדיין, בגילי המופלג, 67, חוויתי כבר את כל המשברים בענף, ואני יכול להגיד לך שהצורך בקריאת ספרים נשאר קיים. זהו צורך אנושי בסיסי, שהייתי מוסיפו לפירמידת הצרכים של מאסלו. לכן ענף הספרים לא ייגמר מזה. אבל כרגע בהחלט יש חור שחור, כל המדינה בדיכאון והענף בהולד".

נכון לכתיבת שורות אלו, גם רשתות הספרים מנסות לשמור על שגרה ככל הניתן. כך, צומת ספרים מפעילה את כל חנויות הרשת, למעט באשקלון ובקריית שמונה, וזאת אף שמתחילת הלחימה צנחו המכירות בכ־40%. "חשוב לנו להפעיל את המכונה", אומר אבי שומר, בעלים ומנכ"ל צומת ספרים, "וזה חשוב גם לעובדים".

שומר, שנמצא בתחום מראשית שנות ה־80, אז פתח את חנות הספרים הראשונה שלו, "המקור" ברמות אשכול שבירושלים, כבר עבר כל משבר אפשרי בענף. ועדיין, הוא בוחר לשמור על אופטימיות זהירה. "גם מהקורונה לקח זמן להתאושש, אבל הנענו את הרשת והלקוחות חזרו לקניונים", הוא אומר. "זה נכון שבעשור האחרון יש תחרות גדולה בין ספרים למסכים, וכיום חלק גדול מהציבור מרותק לשידורי האקטואליה, אבל לפעמים זה גם עוזר: כשעולה סדרה כמו 'כראמל' (סדרת טלוויזיה המבוססת על סדרת ספרים תחת אותו השם, של מאירה ברנע גולדברג - ה"מ), המכירות של הספרים עולות. כשעלתה הסדרה 'שטוקהולם' (המבוססת על ספרה של נעה ידלין - ה"מ), ראינו בבירור איך זה מעלה את המכירות של הספר".

שומר לא רואה כרגע צורך להוציא עובדים לחל"ת. עשרות מעובדי הרשת מגויסים למילואים, ולדבריו, הוא מאמין שיוכל למצוא את נקודת האיזון. גם העובדה שלא ייצאו בזמן הקרוב ספרים חדשים לא מדאיגה אותו. "בכל שנה יוצאים כ־4,000 כותרים חדשים, כך שיש מספיק ספרים בשוק, וספרים מצוינים. בשנים האחרונות יש שאומרים שיש יותר כותבים מקוראים. מוציאים המון ספרים, כי אנשים מוציאים ספרים בהוצאות הפרטיות, התחרות על המדף הולכת וגדלה והמבחר הולך וגדל, כך שאי אפשר לסתום את הגולל על שוק הספרים. אני אופטימי, ומקווה שעם עזרה מהמדינה, נסתדר. להרוויח לא נרוויח, וגם אם נפסיד קצת, לא נורא. זו התרומה שלנו".

תגובת משרד התרבות והספורט: "משרד התרבות והספורט מודע למצוקות השונות של מכלול הגורמים בעולם התרבות, ובכללם גם למצוקותיהם של הסופרים, המשוררים וההוצאות לאור. לצד זאת, 90% מהתקציב לספריות הציבוריות הועבר לספריות הזכאיות, וניתן לרכוש דרכו ספרים. המחלקה לספריות תפנה לספריות הציבוריות ותעודדן לרכוש ספרים בתקציב העומד לרשותן, שטרם נוצל. במקביל, יואץ תהליך קבלת האישורים להשלמת 10% הנותרים. אנו נמשיך לפעול כדי לתת מענים לעולמות התרבות בעת הזאת".